בחודש מאי 2016 נערכה חפירת הצלה במורד המזרחי של הר הצופים במערה חצובה בסלע (הרשאה מס' 7705-A; נ"צ של פתח המערה 223975/633392; איור 1) לאחר שוד עתיקות שבעקבותיו נמצאו שברי קנקן מתקופת הברונזה התיכונה 2 ברשות השודד. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' ויגמן (צילום שטח) וג' גולדנברג (גילוי מתכות), בסיוע ע' ברזילי (זיהוי כלי צור), י' דלרזון (שרטוט), א' האג'יאן ומ' קאהן (מדידות), ב' טורי וז' מצקביץ' (פיקוח), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), נ' נחמה (מנהלה), ק' עמית (צילום סטודיו) וד' תנעמי (גילוי מתכות).
נחפרה מערת קבורה מטיפוס קבר פיר ששימשה בתקופת הברונזה התיכונה 2. לאורך המדרון הטרשי שבו המערה, היורד מזרחה אל ואדי אבו ח'רוב, נמצאות מחצבות קדומות ומערות רבות שנשדדו, וכן בורות מים אחדים (קלונר תשס"ב:112–113, 127). על פסגת הר הצופים ועל החלקים העליונים של מדרונותיו תועדו עשרות מערות קבורה מהתקופה ההרודיאנית (קלונר תשס"ב:106–107, 113–114, 116–124, 144–145). כ-350 מ' מדרום-מזרח לשטח החפירה התגלתה מערה שבה פעל בית מלאכה לייצור כלי אבן בשלהי תקופת הבית השני, ובקרבתה נמצאו מתקנים חקלאיים חצובים בסלע מתקופת הברזל 2 ומהתקופה ההרודיאנית (עמית, זליגמן וזילברבוד תש"ס).
לפתח המערה מתאר לא רגולרי בחלקו העליון – בראש הפיר, ובחלקו התחתון הוא דמוי פיר (L101; כ-1.2 מ' רוחב, 1.1 מ' עומק; איורים 2, 3) היורד בשיפוע מערבה אל פנים המערה. בחלק העליון של הפתח (L101) נמצאו חרסים מעטים מהתקופות הרומית הקדומה והביזנטית, שמקורם באדמת סחף. בתחתית הפיר, בתוך פתח המערה, נמצאו אבנים גדולות – אולי חסימה מכוונת של הפתח שנפרצה על ידי שודדי עתיקות.
המערה נמצאה מלאה בהצטברות אדמת סחף (L102) כמעט עד לתקרתה; שודדי עתיקות חפרו בה בורות. בחפירה נחפר חתך לאורך הדופן הצפונית של המערה (1.5–2.0 מ' רוחב), וחתך נוסף לאורך הדופן המערבית (כ-1 מ' רוחב; איורים 4, 5). שני החתכים נחפרו עד לסלע האם בקרקעית המערה, מלבד האזור המרוחק עד 1.5 מ' ממערב לפתח המערה, שבו הסלע יורד בתלילות מזרחה. הצטברות אדמת הסחף בחלק הדרומי-מזרחי של המערה לא נחפרה, ולכן תכנית המערה באזור זה משוערת על פי החלק העליון של הדופן שאפשר היה להבחין בו, סמוך לתקרה, מעל הצטברות אדמת הסחף. על פי התכנית המשוערת, למערה מתאר סגלגל (כ-5.0 × 8.5 מ', 1.7–2.0 מ' גובה התקרה סמוך לדפנות הצפונית והמערבית).
לאורך הדופן הצפונית של המערה נמצא מדף סלע (עד 0.5 מ' רוחב, 2.2 מ' אורך, 0.7–1.1 מ' גובה) חצוב מעל קרקעית המערה, ששימש אולי משכב קבורה (איורים 2, 4). בחלק הצפוני-מערבי של המערה נמצאו שתי מחילות מעוגלות (0.3–0.4 מ' קוטר, 1 מ' ו-1.4 מ' אורך) חצובות בדופן סמוך לתקרה (איור 6); תכליתן אינה ברורה. בתוך הצטברות אדמת הסחף התגלו שברי גוף גדולים וארבע ידיות של קנקנים מתקופת הברונזה התיכונה 2 (איור 7). עוד נמצאו מעט שברים קטנים מאוד של חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית ופריט צור: מגרד כפול על להב עשוי צור מקומי מתצורת מישאש (איור 8). פריטים כאלה מוכרים למן התקופה הפליאוליתית העליונה ועד לתקופה הכלקוליתית. קרוב לכניסה למערה, בשטח שהופרע על ידי שודדי עתיקות, נמצא אגן שבור עשוי מאבן גיר (0.4 × 0.7 מ', 0.25 מ' עובי; איור 9); ייתכן שהיה חלק מהחסימה בפתח המערה שנפרצה על ידי השודדים.
בקצה הדרומי של המערה הובחן פתח בתקרה שבדיקתו העלתה כי הוא מוביל למחילה הקושרת את המערה למערה חצובה נוספת, שפתחה נמצא כ-11 מ' מדרום לפתח המערה שנחפרה (נ"צ 223964/633386). המערה הדרומית נמצאת בערך בגובה המערה שנחפרה, ונשדדה בעבר ולה פתח מרובע ישר משקוף (איור 10) וחדר מרובע ישר דפנות. ייתכן שזוהי מערה מאוחרת, שחוצביה פרצו בלא כוונה אל החלק הדרומי של המערה שנחפרה. מהשיפוע של הצטברות אדמת הסחף, שירד צפונה, נראה שאדמת הסחף שכיסתה את חלל המערה שנחפרה חדרה אל הפתח הרחב של המערה הדרומית, ודרך הפריצה הקושרת בין שתי המערות גלשה אל חלל המערה שנחפרה.
אף שהמערה דלה באדריכלות ובממצאים, אפשר לקבוע כי זוהי מערת קבורה ששימשה בתקופת הברונזה התיכונה 2 ונשדדה בעבר, עוד לפני שהתמלאה באדמת סחף. זוהי עדות ראשונה לקבורה בתקופת הברונזה התיכונה בסביבה הקרובה של הר הצופים, והיא מצביעה אולי על קיומו של שדה קבורה מתקופה זו על המדרון המזרחי של הגבעה, שטרם נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות.
עד כה התגלו ממצאים מעטים מתקופת הברונזה התיכונה באזור הר הצופים. בכנסיית דומינוס פלוויט, כ-2 ק"מ מדרום-מערב לשטח החפירה, התגלתה מערת קבורה עשירה במנחות קבורה ששימשה בתקופת הברונזה התיכונה 2 ובתקופת הברונזה המאוחרת (Saller 1964). כלי חרס ומתכת מתקופת הברונזה התיכונה 2, שמקורם ככל הנראה בקברים באזור הר הזיתים, תועדו על ידי וורן (Warren 1884: Pl. XLV:19–21; XLVII: 26–30), ווטקינס (Watkins 1981:122–126, 130) ווייל (Weill 1918:740, Fig. 8). בהר הצופים התגלו בעבר שני פגיונות מתקופת הברונזה התיכונה 2 (מאיר תש"ס: 47; Maxwell-Hyslop 1946: 26; Watkins 1981:142, 146). מקורם של הפגיונות אינו ידוע, אך מתוצאות החפירה הנוכחית אפשר לשער שהם התגלו בחפירת שוד במערת קבורה.
בסקר חבל בנימין תועדו בקרבת שטח החפירה שני אתרי עתיקות רב-תקופתיים שבהם נמצאו ממצאים קרמיים מתקופת הברונזה התיכונה 2, ושמערת הקבורה הנוכחית עשויה להיות קשורה אליהם: ח' ראס א-שיח' ענבר (כ-800 מ' ממזרח לשטח החפירה) וח' הראבת עודה (כ-1 ק"מ מצפון-מזרח לשטח החפירה; דינור ופייג תשנ"ג: אתרים 446, 448).
דינור א' ופייג נ' תשנ"ג. הסקר בחלקה המזרחי של מפת ירושלים. בתוך י' מגן וא' פינקלשטיין, עורכים. סקר ארכיאולוגי בארץ בנימין. ירושלים. עמ' 339–427.
מאיר א' תש"ס. ירושלים לפני דוד: סקירה ארכיאולוגית מסוף העידן הפרהיסטורי ועד לסוף תקופת הברזל א. בתוך ש' אחיטוב וע' מזר, עורכים. ספר ירושלים: תקופת המקרא. ירושלים. עמ' 33–65.
עמית ד', זליגמן י' וזילברבוד א' תש"ס. ירושלים, הר הצופים (מזרח). חדשות ארכיאולוגיות 86:111–88.
קלונר ע' תשס"ב. סקר ירושלים: האזור הצפוני-מזרחי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Amit D., Seligman J. and Zilberbod I. 2000. Stone Vessel Workshops of the Second Temple Period East of Jerusalem. In H. Geva ed. Ancient Jerusalem Revealed. Jerusalem. Pp. 353–358.
Maxwell-Hyslop R. 1946. Daggers and Swords in Western Asia: A Study from Prehistoric Times to 600 BC. Iraq8:1–64.
Saller S.J. 1964. The Excavations at Dominus Flevit (Mount Olivet, Jerusalem) II: The Jebusite Burial Place (SBF Collection Maior 13). Jerusalem.
Warren C. 1884. Plans, Elevations, Sections &c. Shewing the Results of the Excavations at Jerusalem, 1867–1870. Executed for the Committee of the Palestine
Exploration Fund. London.
Watkins T. 1981. Levantine Bronzes from the Collection of Rev. William Greenwell, Now in the British Museum. Levant 13:119–155.
Weill R. 1918. La fin du moyen empire égyptien: Étude sur les monuments et l'histoire de la période comprise entre la XIIe et la XVIIIe dynastie II. Paris.