שרידי בית מרחץ. נחשפו שרידים של שני חדרים, צפוני (1) ודרומי (2), שהם חלק ממבנה נרחב (כ-20 × 20 מ' מידותיו המשוערות) שמשתרע ברובו מחוץ לשטח החפירה. חלקו הדרומי של חדר 2 התגלה במהלך פיקוח לאחר סיום החפירה. בתוואי נחל ירמות ממזרח לשטח החפירה ניכרים שרידי קיר איתן שנבנה באבני גזית, ונראה שקיר זה הוא חלק ממבנה בית המרחץ הנמשך לגדה המזרחית של הנחל.

מהחדר הצפוני התגלו חלק מהקיר הצפוני (W1; איור 2) והקיר המערבי (W2). שני הקירות נבנו מפן חיצוני של אבני גזית גדולות ופן פנימי של אבני שדה בינוניות. באבן המזרחית ביותר בקטע שהתגלה מקיר 1 יש שקע מעוגל (0.15 מ' קוטר, 9 ס"מ עומק), כנראה פותה לציר של דלת המלמדת כי בקיר היה פתח לחדר. בתוך החדר נתגלתה שכבת אדמה חומה, מפולות אבנים, שברי לבנים ולוחות ריצוף משיש (איור 3). סמוך לפינה של קירות 1 ו-2 נחשפה שכבת אדמה חומה עם סימני שרפה (L114) ובה שברים של שני קנקני שק שהונחו כנראה בפינת החדר. מתחת לשכבת אדמה 114, נמוך למפלס הפתח שבקיר 1, נחשפה שכבה של אפר ופחמי עץ (L115; איור 4). שכבת אפר זו מלמדת כנראה שחדר זה שימש לחימום מים (Fornax), ובו עמד הדוד. ממערב לקיר 2 נחשפה מפולת של לבנים מכמה טיפוסים (L110; איור 5), ששימשו כנראה לריצוף ולדיפון קירות החדר החם בבית המרחץ. הובחנו שלושה טיפוסי לבנים (0.1 × 0.2 מ', 0.2 × 0.2 מ', 5 ס"מ עובי; איור 6): לבנים שטויחו מצד אחד ושימשו כנראה אריחי קירות ורצפה, לבנים שטויחו משני הצדדים ושימשו לריצוף ולבנים ללא טיח. מדרום למפולת נתגלתה אדמה חומה עם סימני אפר (L107), אולי פסולת שהושלכה הצדה מחדר החימום.
החדר הדרומי נתחם במערב בקיר רחב (W3). בגבול המזרחי של החפירה התגלה חלק מאומנה (L112; אורך 2 מ'), שנבנתה מאבני גזית גדולות (0.5 × 0.6 × 0.6 מ') והשתמרה לגובה שני נדבכים; חלק מהאומנה נמצא מחוץ לשטח החפירה. על אחת מאבני האומנה נתגלו שרידי טיח ולבנה שהוצמדה אליה, המלמדים כי האומנה הייתה מדופנת בלבנים. מול אומנה 112 נחשפה אומנה נוספת המשולבת בקיר 3. נראה כי שתי האומנות, הניצבות זו מול זו, יוצרות פתח לחדר 2. בשטח החדר נתגלו שכבת אדמה חומה בהירה, ובה שרידי טיח לבן ומפולת לבנים (L109). מתחת לשכבה 109 התגלו שרידי רצפה (L111), שנבנתה מלבנים שטויחו בטיח אפור-ורוד עם גריסים לבנים ושחורים (איור 7). מעל אחת הלבנים נתגלתה אבן ריצוף (איור 1: חתך 1–1), כנראה חלק מעמודון של היפוקאוסט, שניצב על הרצפה התחתונה. נראה שלא השתמרו שרידים מהרצפה העליונה. שרידי הטיח הלבן והלבנים שנתגלו בחדר מלמדים שכמו אומנה 112 גם קיר 3 דופן באריחים במטרה לשמור על חום החדר. בעבודות פיקוח לאחר החפירה נחשף המשכו של קיר 3 לדרום, ובו משולבות שתי אומנות מטויחות נוספות, שביניהן נקבע פתח (0.8 מ' רוחב). סמוך לפתח, צמוד לחלק הפנימי של קיר 3, התגלה צינור חרס מדופן בטיח, ואפשר שפתח זה שימש למעבר של צינורות שהוליכו מבחוץ. כן נחשף הקיר הדרומי של חדר 2. בחדר נחשפה רצפה, שנבנתה מארבעה נדבכים של לבנים מטויחות זה על גבי זה; מעל לרצפה זו התגלתה שכבת אפר. בבדיקה באמצעות כלי מכני נחשף מתחת לרצפת הלבנים סלע, המלמד כי זוהי הרצפה התחתונה של בית המרחץ. רצפת לבנים זו נמוכה כדי 0.3 מ' מרצפה 111 שנחשפה בחלק הצפוני של החדר. נראה כי החדר הדרומי שימש חדר חם (קלדריום) או חדר פושר (טפידריום), ממנו השתמרה רק הרצפה התחתונה. ייתכן שחלקו הצפוני של החדר, בשטח שבין שתי האמנות, שימש מסדרון מעבר לחדר נוסף בבית המרחץ שנמצא מחוץ לשטח החפירה.
 
המכלול הקרמי שנתגלה בחפירה כולל ברובו שברים של צינורות חרס (80% ויותר מהמכלול), צינורות טובולי (כ-10% מהמכלול) ומעט שברי כלי חרס.
צינורות החרס הוצמדו לקירות המבנה וחיממו את הרצפה התחתונה של החדר החם. לשברי הצינורות שהתגלו בחפירה צמוד טיח (איור 8). רוב הצינורות שהתגלו בחפירה מתחלקים לשלושה טיפוסים עיקריים, ובהם כמה טיפוסי משנה (איור 9). לצינור מהטיפוס הראשון יש שפת מרזב מקופלת ומתחתיה חריצים. הצינור מהטיפוס השני שמתאפיין בשפה רחבה. הצינורות מהטיפוס הראשון והשני מתחברים זה לזה. לצינור מהטיפוס השני יש גרסה נוספת, הכוללת רכס בקיפול השפה. הצינור מהטיפוס השלישי מתאפיין בשפה מעובה כלפי חוץ, והוא מתחבר לצינור מהטיפוס השני, שלו רכס בקיפול השפה.
צינורות הטובולי שימשו להעברת אדים לחדר החם. נתגלו שני טיפוסים של צינורות טובולי (איור 10). הצינור מהטיפוס הראשון (8–10 ס"מ קוטר) עשוי מטין כתום, ולו דופן עבה; הוא מתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ. הצינור מהטיפוס השני עשוי מטין אפור או כתום, דופנו דקה יותר והוא רבוע בחתך; הוא מתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ  (Reuven 2011:125). צינורות הדומים לשני טיפוסים אלה התגלו בבית המרחץ הצפוני שבחפירות הר הבית (Reuven 2011:125, Fig. 41), והם מתוארכים למאות הד'–הו' לסה"נ. גם בחפירות בית המרחץ שבמנזר מהתקופה הביזנטית בהר הצופים התגלו צינורות טובולי דומים; בית מרחץ זה מתוארך למאות הה'–הז' לסה"נ (עמית, זליגמן וזילברבוד 173:2000).
שברי כלי החרס במכלול מתוארכים למן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) ועד לתקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ). התגלו קנקנים ששפתם מעובה מפנים (איור 5:11, 6), והם נפוצים במרחב בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ; טיפוסB4 ; ר' Magness 1993:225; Mlynarczyk 2005:150, Fig 8:4). התגלה פך מעוטר בחריתות מעוגלות בשלושה טורים אנכיים ובשורה אופקית (איור 7:11); הוא נתגלה בשכבה 109, מעל רצפה 111, והוא החרס האינדיקטיבי היחיד שנתגלה בלוקוס שלא הופרע. פכים דומים התגלו בח' אל-ג'ילג'יל ותוארכו לסוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית (De Vincenz 2005:135, Fig 8:4–6; Mlynarczyk 2005:164). פך זה נפוץ באזור בית שמש, והוא חלק ממשפחת כלים, הכוללים קנקנים, פכים וקנקניות, האופייניים לח' אל-ג'ילג'יל (De Vincenz 2005). התגלתה קערה ששפתה קשותה ונוטה מעט החוצה שעוטרה בעיטור לחיצה (איור 3:11), והיא מתוארכת לתקופה האומיית (Stacey 2004:197, Fig. 5.10:3). התגלו שני טיפוסי אגנים מהתקופה העבאסית, שדומים להם התגלו בחפירות המסגד הלבן ברמלה. האגן האחד עשוי ביד, והוא מתאפיין בדופן מעובה הנוטה החוצה ומעוטר בעיטור גלי מתחת לשפה (איור 1:11; Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.11:16). לאגן השני שפה קשותה מעוטרת בעיטור גלי (איור 2:11; Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.16:3). עוד התגלתה קערה ששפתה מקופלת ונוטה החוצה, המתוארכת לתקופה העבאסית; דומה לה התגלתה בחפירות המסגד הלבן ברמלה (איור 4:11; Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.8:4).
עוד התגלו במכלול שברי כלי החרס בסיסי קנקנים שבמרכזם חור, ששימשו כנראה עציצים בבית המרחץ. התגלו שני טיפוסי בסיסים ובהם חורים (איור 12), לאחד חור קדוח ומעוצב שנעשה בשלב שבו הכלי היה קשה כעור, ולשני חור מעוצב פחות שנעשה לאחר צריפת הכלי. בסיסים דומים מוכרים כבר בתקופה ההלניסטית ובימי הורדוס (גליסון ובר-נתן 2013). בבית המרחץ הצבאי בעין גדי נתגלו שברים דומים (Stiebel 2007).
 
המכלול האדריכלי שנחשף הוא חלק קטן ממכלול רחב ידיים. הוא נמשך למזרח מעבר ליובל של נחל ירמות, כפי שמלמד בין היתר קטע מקיר איתן שנראה כיום בתוך יובל זה (איור 13). בתצלום אוויר משנת 1958 (איור 14) אפשר לראות שתוואי הנחל עובר ממזרח לתוואי שלו היום, סמוך לבאר האנטיליה שנחשפה בעבר סמוך לחפירה מצפון-מזרח (הרשאה מס' 2559-A). ייתכן שבמקום שבו נבנתה באר האנטיליה עמדה באר קדומה יותר שממנה הועברו מים לבית המרחץ. בתצלום האוויר נראים מדרום לבאר האנטיליה קירות של מבנה גדול, ובו שורת חדרים בכיוון צפון–דרום. אפשר שבית המרחץ, הבאר והמבנה היו חלק ממערכת אדריכלית אחת. בית המרחץ היה חלק מהיישוב ששכן בח' אל-ג'ילג'יל בתקופה הביזנטית, עד ראשית או אמצע המאה הז' לסה"נ. על סמך הממצאים והטיפולוגיה של צינורות הטובולי אפשר לתארך את בנייתו למאות הה'–הו' לסה"נ. מעט החרסים מן תקופה העבאסית שנתגלו בחפירה מלמדים שגם בתקופה זו הייתה כנראה פעילות כלשהי באתר.