גבעה A
נפתחו חמישה ריבועים (4 × 4 מ') במדרונות הנמוכים של הגבעה ונחפרו עד לסלע האם. נחשפו כמה קטעים של קירות אבן שתאריכם ותפקידם אינו ידוע. שניים מהם נראו תחילה כקירות טרסה עתיקים, אך התברר כי הם קטעים של שתי שורות של אבנים גדולות שתחמו דרך עתיקה שכיוונה מזרח צפון-מזרח–מערב דרום-מערב. מערה דמוית פעמון שנמצאה גבוה יותר במדרון נבחנה רק בחלקה ללא בירור תאריכה או תפקידה.

 

גבעה C
נפתחו ארבעה שטחים:
שטח C1
לאחר הסרת בית החווה ההלניסטי-רומי (חשמונאי) שחלקיו המרכזי והצפוני נחפרו על ידי א' און וג' פרנוס (הרשאה מס' 4069-A), נראו בחתך המערבי של המדרון שנוצר על ידי כלי מכני שרידים של שלוש מערות קרסטיות המרוחקות כ-20 מ' זו מזו והן מתוארות מצפון לדרום.
מערה 1. השתמר רק חלקה האחורי (כ-3 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה). על פי החרסים המעטים שנאספו מהמילוי שנותר מתוארך השימוש בה לתקופה הכלקוליתית המאוחרת.
מערה 2 (איור 1). על פי ההערכה כשליש ממערה זו נהרס בלא הבחנה, כולל הכניסה המקורית. באדמת המילוי שהיתה בשטח שנותר מהמערה (4 מ' אורך, 2.5 מ' רוחב, 4 מ' גובה) זוהו שלוש שכבות עד לתקרה. השכבה הראשונה (שכבה 3, 2 מ' עובי) הכילה בעיקר מפולות אבן שנפלו מהתקרה, מעורבות באדמת סחף שחדרה למערה עם הזמן. השכבה חתמה שרידים של כמה נדבכי אבן שהונחו לאורך מתאר המערה ויצרו חצי מעגל שהכיל שכבה של מילוי אבקה אפורה (כמטר אחד עובי), ככל הנראה שרידי כבשן סיד (שכבה 2). אף שכבשן הסיד השתמר היטב לא נמצאו בו חרסים שיעידו על תאריכו. אפשר שיש לשייכו לבית החווה החשמונאי הנמצא מעליו במרחק פחות מ-10 מ' מדרום-מזרח למערה. שכבה 1 שנפגעה קשה מכבשן הסיד, כללה מילוי (כ-0.5 עובי) שהצטבר על רצפת הסלע של המערה ושרידים מעשה אדם, אך לא נמצאו סממנם אופייניים כגון בורות או מוקדים. המכלול הקרמי משכבה 1 מעורב מחרסים כלקוליתיים מאוחרים וכמה קנקנים מתקופת הב"ק 1. לא ברור אם המכלול המעורב הוא תוצאה של תהליכים מאוחרים במערה או שיש להבינו כמכלול אחד מן התקופה הכלקוליתית המאוחרת וראשית תקופת הב"ק 1. על רצפת המערה נמצא באתרו קנקן שלם עם ידית אוזן, ולו מאפיינים ברורים של תקופת הב"ק 1 ולא של התקופה הכלקוליתית וכן נמצאו גבוה יותר במילוי שברים רבים של מחבצה כלקוליתית. על פי העדרם של סממנים כשלהם, סביר שהמערה שימשה בתחילה לאחסון ולא למגורים, אולי לקבורה, על פי עצמות ספורות לא מזוהות.
מערה 3. חצי מן המערה הוסר, כולל הכניסה המקורית. עם זאת המערה (כ-7 מ' אורך, 2 מ' רוחב, 1.8 מ' גובה) היתה העשירה בשטח. המערה היתה מלאה בעפר עד לתקרתה. החלק העליון של המילוי היה אדמת סחף טבעית שחדרה פנימה במשך השנים. המילוי התחתון (0.4-0.3 מ'), במיוחד בחלק הדרומי של המערה, נסמך ישירות על רצפת הסלע טבעי ונמצאו בו כמויות גדולות של כלי חרס שמורים היטב מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת, שבר בסיס טבעת של קערת בזלת על רגליים, וכן יותר מ-600 גלעיני זיתים מפוחמים שנמצאו בסינון יבש של העפר שמתוכם נדגמו שלושה לתיארוך C14. ריכוז גלעיני הזיתים שנראה כי אוחסנו במערה מחזק את ההנחה שעצי זית גודלו באזור כבר בתקופה הכלקוליתית המאוחרת. מטמון של 1200 גלעיני זיתים מפוחמים התגלה בעבר באתר סמוך מתקופת המעבר הכלקוליתית המאוחרת–הב"ק 1 ונחפר בשקע טבעי עמוק בין הגבעות A ו-B (חדשות ארכיאולוגיות 119). ניתן לשער כי היה קשר פונקציונלי בין שפע חרצני הזיתים למאות הספלולים הסגלגלים על משטחי הסלע של גבעות A–C.
מעל לשכבות הנמוכות של המילוי שהכיל את הממצאים ואת גלעיני הזיתים, נבנה קיר אבן החותם את חלקה הדרומי של המערה ומפריד אותו מחלקה הצפוני. מאחוריו נמצאה גומחה מלבנית מעשה ידי אדם (0.6 × 0.7 מ') שהכילה קרמיקה המתוארכת בלעדית לראשית תקופת הב"ק 1. בשלב מאוחר נחצב בור גלילי דרך ראש המערה בחלקה הצפוני, שחדר לרצפת הסלע וגרם נזק לגומחה. את הבור ניתן לתארך לתקופה הפרסית על פי הקרמיקה שהתגלתה במילוי שכללה שברי נר.

שטח C2
נפתחו שבעה ריבועים (4 × 4 מ') ושתי בדיקות מדרום וצמוד לבית החווה החשמונאי שנחפר בעבר, שכלל חצר מרכזית עם בית בד גדול המוקפת משלושת עבריה בחדרים. נחשפו שני חדרים נוספים ממערב וחצר במזרח, השייכים לאגף הדרומי של המכלול (איור 2 במרכז). בשני החדרים נמצאו שלושה מפלסי רצפות וכן עדות לתיקונים קלים באחדים מקירות האבן שלהן. הרצפה הקדומה מתוארכת לתקופה ההלניסטית המאוחרת (החשמונאית, המאה הא' לפסה"נ) והרצפה המאוחרת לתקופה הרומית (תחילת המאה הב' לסה"נ). קטע רצפת אבן בחדר הצפוני הוסר בחלקו כנראה כבר בעת העתיקה. בחדר ומצפון לרצפת האבן הנותרת הובחנה שכבת אפר שנמצאה בה פכית שלמה מהתקופה הרומית, מוכתמת בפיח. נראה שהשכבה מצביעה על כך שהחדר נהרס בשרפה ונעזב בעקבותיה. פיר גלילי בחצר שהתגלתה הוליך למאגר מים מלבני מטויח בקפידה, השני שנמצא בהקשר לבית החווה. אל המאגר הוליכה מדרום תעלת מים קטנה שכללה שני טורים של אבני שדה קטנות ניצבות. על פי הקרמיקה שנמצאה בחדרים ובחצר המכלול נבנה במהלך התקופה החשמונאית ונעזב בתחילת המאה הב' לסה"נ, אולי במהלך מרד בר כוכבא.
ראוי להזכיר כי בכל מקום שהרצפה הקדומה נחפרה נמצאו תחתיה ספלולים סגלגלים וקטעי קירות אבן חצובים בסלע או בנויים עליו, עם חרסים מהתקופה הכלקוליתית. חלק קטן של בית החווה נבנה ישירות על קיר קדום יותר, עשוי אבני שדה קטנות, כנראה מן התקופה הכלקוליתית, שהונח ישירות על סלע האם, ובו כמה חריצים רדודים וסגלגלים שהם בוודאות מן התקופה הכלקוליתית. בזיקה למערות הכלקוליתיות הסמוכות בשטח C1, השרידים על הסלע הטבעי מצביעים על שימוש אינטנסיבי בשטח כבר בתקופה הכלקוליתית המאוחרת. מצב דומה הובחן בחפירת אגן מרובע ועמוק חצוב בסלע הסמוך לבית החווה שהיה אולי שייך אליו. קרקעית האגן נמצאה חתוכה והובילה למערה קרסטית נוספת. בשל סכנת התמוטטות התקרה הוסר הסלע שמעל המערה ונחשף החלל הפנימי (כ-2 × 6 × 7 מ'; איור 2 בפינה השמאלית התחתונה), שנחפר עד לסלע האם. בקירות המערה חצובות עשר גומחות, שבאחדות מהן נמצאו כמויות גדולות של שברי כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת, כמה שברים של כלי בזלת וכלי עשוי עצם. שכבת שרידים יחידה זו (כ-0.1–0.2 מ' עובי) הובחנה בכל המערה ומצביעה על כך שהיא היתה בשימוש במשך זמן קצר, לצורכי אחסון ו/או מגורים. השכבה היתה מונחת על מילוי (0.5 מ' עובי) של אדמת סחף סטרילית מעורבת בחצצי גיר, שכיסתה את רצפת הסלע של המערה.
סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של בית החווה נחשפה גת שכללה משטח דריכה מלבני ובור איגום מרובע (איור 2, הפינה הימנית התחתונה). קרקעית בור האיגום נמצאה חצובה והוליכה לבור או לפיר עמוק שקרקעית הסלע שלו היתה בעומק 4.5 מ' תחת פני השטח. הפיר מתוארך לתקופת הב"ק 1 על פי שברי קנקן עם שתי ידיות מדף גליות שנמצאו במילוי.
נחפר מקווה סמוך לגת, השני שזוהה בשטח ונראה שהוא שייך לבית החווה. הגישה אל המקווה היתה דרך חצר מלבנית דמוית פיר (איור 2, הפינה הימנית התחתונה) עם גרם מדרגות רדודות חצובות, היורדות לעבר הכניסה המלבנית החצובה בסלע שנפגעה מעט. כמה מדרגות אדמה מטויחות מאחורי הכניסה הוליכו לבריכת הטבילה שבמקורה היתה מערה קרסטית טבעית שהוסבה למקווה. סדקים בקירות המערה חוזקו באבני שדה בניסיון למנוע התמוטטות של התקרה. הרצפה, הגג והקירות צופו בשכבת טיח שחורה עם גריסים שעליה הונחה שכבת טיח צהוב עדין אטום למים. על הקיר הדרומי, על גבי רצועת טיח (1.3 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב; איור 3), נתגלו כמה דגמים מצוירים בצבע של כנסיות לאורך מה שנראה כדרכים וצמתים החוצות זו את זו. מה שנראה כמפת דרכים ואתרים מקודשים הוסר מהקיר על ידי צוות שימור של רשות העתיקות. אפשר שהמפה צוירה על ידי נזיר או עולה רגל ששהה במקווה הנטוש בתקופה הביזנטית, במועד כלשהו במאות הו'–הז' לסה"נ, על פי שברי כלי החרס שנמצאו במילוי המקווה. נראה כי יש קשר למנזר הביזנטי/כנסייה בח' חדת, פחות מ-150 מ' מדרום למקווה.
במרחק קצר מדרום לבית החווה הובחן מעבר מלבני חצוב באבן שהוליך לפתח מערת קבורה ונמצא חסום באבן גדולה (איור 4). בתוך המערה שלא נחפרה נראו כמה כוכים. המערה מתוארכת, ככל הנראה לתקופה ההלניסטית או הרומית הקדומה.
בניקוי פני הסלע וכיסים על פניו נתגלו ספלולים נוספים או שקערוריות סגלגלות שטוחות (איור 5), המזוהים על פי ההשערה כמתקני טחינה קבועים מהתקופה הכלקוליתית (חדשות ארכיאולוגיות 119) וכן כיסים בסלע שהיו מלאים באדמה שהכילה חרסים כלקוליתיים וצור. באחד הכיסים נמצא מספר גדול יחסית של בסיסי בזיכים וידיות מדף גדולות פריכים, שלא השתמרו היטב.
 

שטח C3
נפתחו 15 ריבועים (כ-12 × 70 מ') בשוליים הנמוכים של מדרון הגבעה לבחינת שרידי קירות שנחשפו על ידי כלים מכניים ולחשיפה וניקוי של פני הסלע בניסיון לאתר שרידים ארכיאולוגיים. השריד העיקרי בשטח היתה דרך קדומה מתעגלת קלות על קצה של אחת מטרסות המדרון (לפחות 60 מ' אורך; ש' גיבסון מידע אישי), שכיוונה מזרח–מערב (איור 6). בצדה הצפוני של הדרך היה משולב קטע ישר וארוך של קיר תמך אפשרי (כ-6 מ' אורך) עשוי אבני שדה בינוניות בבנייה יבשה שתאריכו לא ברור. לקיר רק פן אחד ברור בצדו הדרומי הפונה למעלה הגבעה. מילוי משופע של אבני שדה קטנות (כ-2 מ' רוחב) שהונח במישרין על סלע האם ושימש יסוד לדרך היה מאחורי הקיר ונתמך על ידו. צד הדרך הקרוב לשולי הטרסה לא השתמר. רוב החרסים מן הדרך מתוארכים לתקופות הרומית או הביזנטית ומתארכים בקירוב את בנייתה. בחתך ביסוד האבן של הדרך וממערב לקטע הקיר, נמצאו בסלע שמתחת כמה חריצים/ספלולים מהתקופה הכלקוליתית. גרזן צור כלקוליתי גדול במיוחד נמצא קרוב לשני ספלולים סגלגלים. השרידים האדריכליים היחידים בשטח כללו יסוד אבן של מבנה מעוגל (כ-3 מ' קוטר; איור 7). קיר המבנה הבנוי משני פנים של אבני שדה בגודל בינוני והשתמר לגובה נדבך אחד, הונח על שכבה של אדמת סחף סטרילית שהצטברה על הסלע הטבעי. על רצפת עפר כבוש משוקעת קלות מתחת לבסיס המפלס של נדבך היסוד היו חרסים פזורים מתקופת הב"ק 1 במצב השתמרות ירוד וכן מרצע נחושת שלם.

 

שטח C4
קודם לחפירה הובחנו כמויות קטנות של חרסים כלקוליתיים בשלוש תעלות שנחפרו בכלים מכניים. ארבע בדיקות סמוכות (4 × 4 מ') נחפרו עד לסלע על הגבעה לאורך המדרון המזרחי של גבעה C הצופה על דרך 12. בדיקה חמישית (4 × 4 מ'), כ-30 מ' דרומה-מזרחה נחפרה בקצה הדרומי של הגבעה. מצבורים ארכיאולוגיים התגלו הישר מתחת לפני השטח (כ-268 מ' מעל פני הים) עד לעומק מרבי של סלע האם (1.5 מ'), על פי מיקומם על הגבעה המשתפעת קלות לצפון-מזרח–דרום-מערב. נתגלתה קבוצה של ארבע ממגורות חצובות בסלע, חלקן תת-קרקעיות, אחת מדופנת בחלקה באבן. מהמחיצות של שתי בדיקות בלטו שלושה קטעי קירות שנבנו ישירות על הסלע או על אדמה סטרילית ואפשר שהם שייכים למבני מגורים. השרידים שנחשפו בחמש הבדיקות מתוארכים לתקופה הכלקוליתית המאוחרת. הבזיכים מצד אחד והיעדר קרמיקה מסורקת האופיינית לשלבים המאוחרים של התקופה הכלקוליתית המאוחרת, מצד שני, מצביעים על כך שהשרידים כאן מקדימים מעט את השרידים הכלקוליתיים שנחפרו בשנת 2004 (חדשות ארכיאולוגיות 119) – קרמיקה מסורקת ובזיכים מעטים.