נחשפו שרידים דלים ומקוטעים של ארבעה מבנים. יסודותיהם נבנו מאבני כורכר שהונחו במתאר קווי ישירות על אדמת חמרה. לשלושה מבנים יוחסו רצפות עפר כבוש ואבנים קטנות. בסביבה הקרובה למבני המגורים נחשפו בורות במגוון גדלים ועומקים, שנחפרו לתוך החמרה על ידי התושבים הכלקוליתיים (איור 1). הבורות נחלקים על פי תפקידם לארבע קבוצות:
(1) בורות עגולים ועמוקים (5-2 מ' עומק), כנראה להפקת מי תהום, כלומר בארות. באחד הבורות נמצאו במפלס גבוה שרידי קבורת אדם, ראשו לכיוון צפון-מערב ופניו מופנות מזרחה.
(2) בורות רדודים, סגלגלים ומעוגלים שעל פי שברי קנקני אגירה בתוך המילוי שימשו לאחסון מוצרי מזון.
(3) בור גלילי יחיד (כ-1.5 מ' עומק), ששימש תחילה בור אשפה, נמצאו בו עצמות דגים (איור 2), כולל דגי נילוס; בשלב מאוחר שימש הבור מוקד שהכיל מלבד אפר וכמה כלי חרס שרופאו, עצמות בעלי חיים שרופות.
(4) בורות רדודים שצורתם לא-רגולרית ותפקידם לא ברור; ייתכן כי נועדו מלכתחילה לשמש בורות אשפה.
הממצא כלל כלי חרס שניתנו לרפאות, שהטיפוסים האופייניים שלהם נמצאו בשכבה העליונה (0.3-0.2 מ') של מילוי בשקעים הגדולים. כלי החרס כוללים בזיכים רבים, קערות V קטנות ובינוניות, ששפתן מעוטרת לעתים בצבע אדום בחלקן הפנימי, שתי קערות קטנות ותמימות, כמה קערות על בסיס עם חלונות, מגוון גדול של אגנים גדולים, אחדים עם זיזים חיצוניים, כמה קנקנים בעלי צוואר ופערורים ושברים רבים של מחבצות (איור 3) האופייניות למגוון אזורי משנה שנושבו בשלב תרבות באר שבע של התקופה הכלקוליתית. שבר אחד של חרס טבוע המזכיר את תרבות החולה מן התקופה הכלקוליתית, מייצג אולי ייבוא מעמק החולה. ממצאים אחרים היו כלי צור, במיוחד להבי צור עם ברק שימוש על צד אחד וכלים דו-פניים; פסולת ונתזים; שברים רבים של שני סוגי קערות בזלת על בסיס; כמה לוחות שחיקה ואבני שחיקה; אבני כתישה; חרוזים ותליונים מקומיים ומיובאים עשויים אבן ומחוררים; ראש ציפור מגולף בשנהב (איור 4), ככל הנראה של סיכת ראש; פלכים מאבן ומחרס; עצמות בעלי חיים וצדפים וחומר אורגני (נלקח לבדיקות פחמן 14). מקצת מעצמות בעלי החיים עובדו לכלים, במיוחד חודים. עניין מיוחד עוררו יותר מ-40 לסתות של בעלי חיים (בקר, כבשים/עזים, חזיר ודג) ושרידי קרן. אלה נמצאו במילוי בתוך שקע גדול שהושפע מערוץ מים בכיוון מזרח–מערב, ככל הנראה תעלת ניקוז שחתכה את החמרה הטבעית ונחשפה בשש בדיקות בחלק התחתון של מדרון החמרה. הריכוז הגבוה של עצמות בעלי חיים יכול להצביע על פעילות של עיבוד בשר בהיקף ציבורי. ראויים לציון מגוון כלי נחושת, כולל אזמל, חוד, מחט וכמה קרסים לדיג.
הממצאים החומריים שייכים ומתוארכים בעיקר לשלב ע'סול IV/באר שבע  של התרבות הכלקוליתית המאוחרת (ראשית האלף הרביעי לפסה"נ).

 

על בסיס בדיקה ראשונית של עצמות בעלי החיים, כלי הצור ואבני השחיקה, התקיימו תושבי התקופה הכלקוליתית באתר ממשק חקלאי מעורב. משרידי הפאונה עולה כי ניצודו היפופוטמים ואת מזון התושבים השלימו דגים. יתר על כן, באתר פעלה רשת סחר בין-אזורית של חפצי בזלת ונחושת. זרימתו הרב-שנתית של נחל איילון הסמוך הבטיחה אספקת מים יציבה. תעלת מים שגדותיה היו מחוזקות באבני כורכר סיפקה לתושבים מי השקיה (איור 5), והיא מחזקת את ההשערה על קיומה של מערכת אספקת מים שהוקמה על ידי התושבים הכלקוליתיים המקוריים. התעלה, התנקזה ככל הנראה לנחל איילון שקרקעיתו היתה נמוכה מזו שלה.

 

נראה שהיישוב ננטש בשל עליית מפלס המים וניקוז לא מספיק של השטח. השטח הפך לביצה ומשקעים חרסיתיים עבים חתמו את היישוב וסביבתו הקרובה. החלק המערבי של מגרש הבנייה הכיל רק שכבות עבות של משקעי ביצה המכילים חרסית שמנונית אפורה כהה ללא חומרים אנתרופוגניים. משקעים אלה, שנחו ישירות על שכבות דקות של אדמת חמרה, חתמו את רוב שרידי היישוב שהיו מרוכזים בחלקים המרכזי, הצפוני והמזרחי של המגרש. החלק הדרומי, שהיה החלק הגבוה של נוף החמרה הקדום והופרד מהיישוב בתעלת הניקוז שכיוונה מזרח–מערב, הכיל רק כמה בורות ללא שרידים אדריכליים.