בחודש פברואר 2017 נערכה חפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי ניצנה (רישיון מס' G-4/2017; נ"צ 145233-830/531601-880). החפירה, מטעם מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמימון הקרן האירופית למחקר, נוהלה על ידי י' טפר (צילום שטח), ט' אריקסון-גיני (קרמיקה), ל' וויסברוד וג' בר-עוז (ביוארכיאולוגיה), בסיוע א"ש פילטובה, א' סנצ'ס-סטרחר וד' אלכסנדרובסקי (ניהול שטחים), א' אסעד (הקלדת נתונים), ר' שפיר (שימור מלווה חפירה), א' בלומנקרנץ ונ' שירוקוב (מדידות), י' פרחי (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (כלי זכוכית), ד' פוקס (בוטניקה), ד' לנגוט (פולן), ר' שחק-גרוס, ד' באטלר וז' דנסט (גיאוארכיאולוגיה), א' בוארטו וי' קסין (פחמן 14), נ' מרום (ארכיאוזואולוגיה), ע' רגב-גיסיס (סרטוט), א' גרשטיין (צילום מהאוויר), ס' עד (ציור ממצא), צ' צוק וא' בורטניק (רשות הטבע והגנים) וי' חיימי ופ' בצר (רשות העתיקות). בחפירה השתתפו סטודנטים מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה וחניכות וחניכים מבתי ספר שדה בהר הנגב, שדה בוקר ומכפר הנוער בניצנה. כפר הנוער בניצנה אירח והלין את המשתתפים.
החפירה היא חלק מהפרויקט לחקר קריסת היישובים הביזנטיים בנגב (אתר הפרויקט).
ניצנה שוכנת 52 ק"מ מדרום מערב לבאר שבע, בפתחת ניצנה שבמערב הנגב, משני גדותיו של נחל עזוז ועל רכס שלו שתי פסגות (270 מ' מעל פני הים). מיפוי האתר המקיף ביותר שנערך טרם מלחמת העולם הראשונה והקמת העיירה עוג'ה אל-חפיר נעשה בידי מוסיל (Musil 1907) ווולי ולורנס (Woolley and Lawrence 1914-1915). בחפירות משלחת קולט (1935–1937) תוארכה ראשית ההתיישבות באתר לתקופה ההלניסטית (Colt 1962:70–75), והיא נמשכה בתקופות הרומית והביזנטית עד לנטישת האתר בתקופה האסלאמית הקדומה (Shereshevski 1991:49–52; Magness 2003:90–92, 180–185; Avni 2014:261–267). בחפירות משלחת קולט נחשף גרם מדרגות מונומנטלי המקשר את חלקו התחתון של האתר למבנים שבראשו, שם נחשפו מצודה צבאית, כנסיית הקדושים וכנסיית מרים. עוד נתגלה ארכיון פפירוסים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ; Kraemer 1958; נגב תשנ"ב). בשנים 1987–1995 נחשפה באתר כנסייה שלישית, ממזרח לערוץ נחל עזוז, ומנזר בשלוחה שמצפון לכנסיית הקדושים. כן נחפרו בתי מגורים אחדים במדרונות הדרומיים-מזרחיים והדרומיים של האתר ונערכו חפירות בדיקה במצודה ובכנסיית הקדושים בחלקו העליון של האתר (אורמן תשס"ה: 1–9; תשס"ח).
החפירה הנוכחית נערכה בשוליים הדרומיים-מערביים של האתר, בקרבת ערוץ נחל עזוז. נחפרו שישה שטחים: ארבעה (F ,E ,D ,A) בערמות אשפה ושניים (C ,B) בבתים שבשולי האתר. תועדו שתי שכבות – הקדומה מהתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ) והמאוחרת מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ).
שטח A. נחפר חתך (4 × 10 מ') בחלקה המערבי של ערמת אשפה גדולה (30 × 40 מ'; כ-5 מ' גובהה בדרום) בשולי היישוב. החתך נעשה בראש הערמה, במדרון המערבי המתון הפונה לאתר, ונחלק לחתך עליון ותחתון (איור 1). בחלק העליון נחפרו סדימנטים בגוונים חום-אפור שהורבדו זה על גבי זה לסירוגין עד לעומק של כ-1.2 מ' מתחת לפני השטח, ובשיפוע התואם לצורת הערמה. במפלסים אלו נתגלה ממצא בוטני ובו גלעיני תמרים, זיתים, אפרסקים, חיטה, שעורה, מעט גפן ועוד, וממצא ארכיאוזאולוגי עשיר ובו עצמות עז/כבש ומגוון מינים של חיות בר, וכן שברי כלי חרס שתוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה. תועדו שני מוקדי בערה גדולים מעגליים (כ-3 מ' קוטר; 0.7 מ' עומק הבערה במרכז) בגוונים כהים. מבדיקות סדימנטולוגיות ראשוניות נראה כי חומר הבערה העיקרי היה זבל מן החי. במפלס נמוך יותר, ללא הפרדה סטרטיגרפית חדה, נחפרו סדימנטים בגוונים משתנים מאפור בהיר ועד חום כהה ובהם ממצא בוטני, בעיקר זיתים, תמרים, חיטה ושעורה, וארכיאוזואולוגי עשיר, ובו עצמות חזיר ועז/כבש. מפלסים אלו תוארכו לתקופה הביזנטית. החפירה העמיקה עד ל-3.1 מ' מתחת לפני השטח, ללא שינוי כרונולוגי נוסף בסטריגרפיה. בתחתית החתך נחפרו סדימנטים דומים, אך דקים יותר (0.7 מ' עומק), ללא מוקדי בערה. בעומק זה נחשפה שכבה עפר בהירה, מעט יותר חולית, המשופעת בכיוון שונה מזה של פני הערמה היום, ובתוכה ממצא מועט יחסית בהשוואה לזה שנמצא על גבי הערמה. נראה כי מפלס זה היה על פני השטח הקדומים, ומתחתיו נחפרו הצטברויות המאפיינות שולי אתר, אך לא בהכרח אשפה כמו במפלסים העליונים של הערמה.
שטח B. כ-10 מ' ממזרח לשטח A נחפר מבנה (15 × 20 מ' לפחות, 2.5 × 5.0 מ' שטח חפירה), שראשי קירותיו נראו על פני השטח. נחשפה פינת חדר ובו שני שלבים, המלמדים על שימוש חוזר במבנה. בחלקו הפנימי של המבנה תועדה בנייה מאוחרת של מחיצה שנבנתה ברישול לצד הקיר המזרחי שלו. נמצאו שני מפלסי חיים ובהם ממצא דל מהתקופה האסלאמית הקדומה, אחד תחת אבני מפולת מחוץ למבנה (איור 2) ושני בתוך החדר שנחשף בחלקו, על גבי רצפת אבן שבנייתה מרושלת. מהשלב הקדום נחשפה פינת מבנה בנוי אבני גיר מסותתות. החרסים שנמצאו על גבי רצפת עפר וביסודות המבנה מתוארכים לתקופה הביזנטית.
שטח C. על גדת נחל עזוז, כ-100 מ' מצפון-מזרח לשטח A נחפר חלק של מבנה (2 × 5 מ', 20 × 30 מ' לפחות גודל המבנה) שעליו הורבדה אשפה (10 × 15 מ'). נחשף קיר שעליו ערמת אשפה ומתחתיה שלושה מפלסי חיים, שניים מאוחרים, מזמנו של המבנה ואחד מושתת על סלע האם, תחת יסוד הקיר וקדום לו. סדימנטים בגוון אפור (0.3–0.4 מ' עומק מרבי) שכיסו את המבנה והורבדו במדרון שלמרגלותיו, תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה. תחתם נחפרה שכבת לס ושתי רצפות עשויות טיט ורסק גירי שניגשו אל הקיר החיצוני. הממצא על גביהן ותחתן תוארך לתקופה הביזנטית. תחת הרצפה השנייה נחפרו בחלקם שני מתקנים מעוגלים מלאים אפר, ובהם ממצא בוטני ופחם; הצפוני (כ-0.95 מ' קוטר) חצוב בסלע ומדופן בחלקו באבנים שעליהן סימני פיח; הדרומי, תנור בקוטר דומה, שנבנה תחת יסוד הקיר, הושתת על הסלע, ושייך כנראה למבנה אחר. הממצאים משני המתקנים תוארכו לתקופה הביזנטית (איור 3).
שטח D. נחפרו שני צדדיו של קיר (0.7 מ' רוחב, כ-10 מ' אורך לפחות, 2 × 3 מ' שטח חפירה, 0.2 מ' עומק) בחלקה הצפוני-מערבי של ערמת האשפה הגדולה שבשטח A וכ-5 מ' ממזרח לחתך בשטח זה. מפלסים אפורים שנחשפו, שמקורם ככל הנראה בערמת האשפה, תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה. החפירה העמיקה בצד הצפוני של הקיר לגובה של שישה נדבכים (0.85 מ' גובה). ההצטברויות לצד הקיר הם של סדימנט בגוון אפור ואחיד (עד 0.4 מ' עומק), המזוהה כאשפה. תחת הצטברויות אלה (0.6 מ' תחת פני השטח) נמצאה רצפה עשויה רסק גירי ועליה ובמילוי הדק תחתיה נמצאו מעט חרסים מהתקופה הביזנטית (איור 4).
שטח E. נחפרו שני צדדיו של קיר (1.3 מ' רוחב, כ-30 מ' אורך לפחות, 2 × 5 מ' שטח חפירה) התוחם מצפון ערמת אשפה גדולה (20 × 30 מ' לפחות, כ-1.5 מ' גובה) המשתרעת דרומה, כ-100 מ' ממערב לשטח A. בצדו הצפוני של הקיר נחפרו מפלסי לס על גבי מפולת אבנים (כ-0.4 מ' עומק מרבי) ובהם ממצא דל מהתקופה הביזנטית. בצדו הדרומי של הקיר נחפרו סדימנטים בגוני חום-אפור שזוהו כאשפה ובהם ממצא בוטני עשיר: גלעיני זיתים, תמרים, חיטה ושעורה, וכן עצמות עז וכבש. הקיר בנוי אבנים גדולות מגיר קשה (0.55 × 0.65 מ' בממוצע, ארבעה נדבכים גובה השתמרות), על גבי סדימנט חולי. סימני השרפה על האבנים מעידים כי האשפה בערה במקום (איור 5). תחת יסוד הקיר נחפרו מפלסי תשתית נוספים, חלקם עשירים באפר (1.8 מ' עומק מרבי מפני השטח), שתוארכו לתקופה הביזנטית.
שטח F. נחפר שטח (1.0 × 1.5 מ') כ-20 מ' מצפון-מזרח לשטח A, לאחר שאבני גזית אחדות נחשפו במדרון המזרחי של ערמת האשפה הגדולה. בחפירה נמצא תא בנוי (0.2 × 0.7 מ'), ככל הנראה קבר. קירות התא נבנו מנדבך יחיד של אבנים בשימוש משני, ואבני שדה מקומיות, ללא רצפה בנויה. בתא נמצאו חרסים אחדים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 6).
על פי תוצאות החפירה ניתן לשרטט טוב יותר את גבול היישוב בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. הקיר שנחשף בשטח E נמשך לאורך עשרות מטרים; רוחבו ואופי בנייתו על גבי תשתית חולית אינם מאפיינים מבני מגורים. מיקומו מאפשר להציע לזהותו עם הקיר ההיקפי, החומה, של האתר. הקיר תועד לראשונה על ידי מוסיל (Musil 1907:86), ווולי ולורנס (Woolley and Lawrence 1914-1915:118). נראה כי שימוש חוזר אינטנסיבי באבני המבנים בניצנה לצורך הקמת העיירה עוג'ה אל-חפיר ופעילויות פיתוח נוספות, הביאו להיעלמותו של הקיר מהנוף. כיוון שלא נמצאו מפלסי אשפה מצפון לחומה, סביר כי בחלק זה של האתר שימש הקיר גבול להשלכת האשפה מבתים סמוכים לאחר התקופה הביזנטית.
נראה כי שטחו של היישוב בחלק זה של האתר הצטמצם פנימה מקו החומה במעבר מן התקופה הביזנטית אל התקופה האסלאמית הקדומה. למרות שבשטח A נמצא כי השלכת הפסולת נמשכה בתקופת מעבר זו גם מחוץ לגבול היישוב, נראה כי אופן הטיפול באשפה, ובעיקר שרפתה על גבי הערמות באמצעות גללי בעלי חיים (שטחים E ,A) היה שונה ממה שנהוג היה קודם לכן, ומצביע על שינוי בדפוסי התנהגות חברתיים ותרבותיים של תושבי ניצנה, בדומה למצב בשבטה (Tepper et al. 2018). יתרה מכך, השלכת פסולת בבתים שננטשו פנימה לקו החומה מהתקופה הביזנטית (שטח C), לצד החומה ועל גביה (שטחים E ,D), מעידה על עומק השינוי באתר באותה העת ומלמדת על התייחסות שונה הן אל המרחב הפנימי של היישוב הן אל החומה. השלכת אשפה לצד החומה בתקופה האסלאמית הקדומה אפשרה גישה נוחה יותר אל האתר והחלישה את יתרונותיו של קיר מגן היקפי. נראה אפוא כי לאחר אמצע המאה הז' לסה"נ, החומה כבר לא הייתה נחוצה. חקר הממצאים שנאספו בחפירה, ובעיקר הממצא הבוטני והארכיאוזואולוגי יסייע להבין טוב יותר את המעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה, ואת השינויים החברתיים-תרבותיים שאירעו בניצנה באותה העת.
אורמן ד', עורך. תשס"ה. נצנה: חפירות ומחקרים א (באר שבע יז). באר שבע.
אורמן ד' תשס"ח. חפירות חדשות בניצנה. קדמוניות 113:134–124.
נגב א' תשנ"ב. נצנה. בתוך א' שטרן עורך. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל 3. ירושלים. עמ' 1084–1087.
Avni G. 2014. The Byzantine–Islamic Transition in Palestine. Oxford.
Colt H.D. Ed. 1962.Excavations at Nessana (Auja Hafir, Palestine) 1. London.
Kraemer C.J. 1958. Excavations at Nessana 3. Princeton.
Magness J. 2003. The Archaeology of the Early Islamic Settlement in Palestine. Winona Lake.
Musil A. 1907. Arabia Petraea II: Edom. Vienna.
Shereshevski J. 1991. Byzantine Urban Settlements in the Negev Desert(Beer Sheva 5). Be’er Sheva‘.
Tepper Y., Erickson-Gini T., Farhi Y. and Bar-Oz G. 2018. Probing the Byzantine/Early Islamic Transition in the Negev: Shivta in Light of the Renewed Excavations, 2015–2016. Tel Aviv 45:55–87.
Woolley C.L. and Lawrence T.E. 1914–1915. The Wilderness of Zin (Archaeological Report) (PEFA 3). London.