החפירה הנוכחית, שנפתחו בה שלושה ריבועים (1–3; איורים 2–5), חשפה שרידי בנייה השייכים לשתי שכבות, מן התקופות הביזנטית (שכבה II) והעות'מאנית (שכבה I).

 
שכבה II (התקופה הביזנטית). השריד היחיד מן התקופה הביזנטית בריבוע 1 היה טבון (L126; כ-0.75 מ' קוטר, 0.25 מ' גובה השתמרות; איורים 2, 6). שהוקם על שכבה דקה של הצטברות אדמה (L120) שנחה על פני הסלע; בהצטברות זו נמצאו שברי כלי חרס מן התקופות הרומית (ר' איור 6:12) והביזנטית (ר' איור 16:12). רצפת הטבון עוצבה מאבנים שטוחות, וקירותיו עשויים גדילי חומר שהונחו זה על זה ודופנו מבחוץ בחרסים ובאבנים קטנות. לא נמצאו סימני שרפה בתוך הטבון, עדות כי השרפה הייתה מחוצה לו. שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית נאספו מקיר הטבון ומרצפתו.
בריבוע 2 נחשפו פינה (W129 ,W125) וחלק מרצפה (L122; איורים 3, 7) של מבנה. יסוד קיר 129, אשר נבנה משלושה נדבכים של אבני גיר מסותתות שהושתתו על סלע האם (איור 8), היה רחב מעט מן הקיר ובלט לדרום-מזרח; רק נדבך אחד של הקיר שרד. קיר 125, שהשתמרותו הייתה גרועה יותר, ניגש לקיר 129 כך שקצהו נבנה על קטע היסוד הבולט. רצפה 122 — ריצוף עשוי לוחות אבן בינוניות — ניגש לשני הקירות. כמות רבה של ממצא קרמי מהתקופה הביזנטית נמצאה מתחת לרצפה 122 (L124; ר' איור 19:12–23), ושני מטבעות מן השנים 383–395 לסה"נ נמצאו בסמיכות: אחד במילוי מתחת לרצפה (L124; ר"ע 152765) ואחד בין אבני הריצוף (L122; ר"ע 152764). במילוי 124 נמצאו גם שברי כלי חרס אחדים מן התקופה ההלניסטית (ר' איור 1:12, 3).
בריבוע 3 נחשף קיר איתן (W119; איור 9), שנבנה מאבני גיר מסותתות שהושתתו על יסוד עשוי אבנים קטנות אשר הונחו על סלע האם; השתמרו בקיר שני נדבכים. בדיקה לצדי הקיר לא העלתה רצפות או מפלסי חיים כשלהם שנקשרו לקיר. מצדו הצפוני הייתה הצטברות אדמה (L127), שכללה שברי כלי חרס מן התקופה הרומית (ר' איור 8:12, 10 13–15). השרידים הקדומים מדרום לקיר הופרעו בשל בור מודרני (L118), אשר חתך את ההצטברויות של שכבה II וכלל חרסים מן התקופות ההלניסטית (ר' איור 4:12, 5) והרומית (ר' איור 7:12, 11, 12).
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית). שרידים מקוטעים בלבד השתמרו בריבוע 1, בשל פגיעה נרחבת של יסודות מבנים מודרניים, שהעמיקו כמעט עד פני הסלע. לאחר שגוש בטון נעקר מן הקרקע באמצעות כלי מכני, הורחב והועמק הבור שנותר במקום. בכל ארבעת החתכים של הריבוע אפשר היה להבחין במפולת של אבנים גדולות (L112; איורים 2, 6). שברי כלי החרס שנמצאו במפולת תוארכו לתקופות הממלוכית (ר' איור 5:12, 7, 9, 11) והעות'מאנית (ר' איור 12:13–15). ריצוף אבן (L104; איור 10), שנמשך לאורך הקצה המערבי של הריבוע, נבנה מעל המפולת; גם הוא נחתך כשנכרה הבור להנחת היסודות המודרניים.
בריבוע 2 נחשפו שלושה שלבי בנייה (Ic–Ia; איורים 3, 11). הקירות בשלושת השלבים נבנו מאבני בנייה מגיר ללא חומר מליטה. השלב הקדום ביותר (Ic) כולל קיר (W107) שנבנה מאבנים מסותתות וריצוף אבן (L110; אינו מופיע בתכנית), שהוקמו מעל השרידים מן התקופה הביזנטית (W129; איור 8). השלב השני (Ib) כולל שני קירות (W108 ,W106), בנויים מאבנים מהוקצעות חלקית, שיצרו פינה; קיר 106 נבנה משתי שורות של אבנים שהונחו על רצפה 110, ואילו קיר 108 נבנה משורה אחת של אבנים גדולות. לשלב המאוחר ביותר (Ia) שייך קיר (W105) בנוי מאבנים מהוקצעות שהונחו על ראשו של קיר 106.
השרידים בריבוע 3 כוללים קיר (W109; איור 9) ושריד ריצוף (L128). קיר 109 נבנה ברישול מאבנים מהוקצעות חלקית שהונחו בחלקן על יסוד בנוי אבנים קטנות ובחלקן על ראשו של קיר 119 משכבה II.
 
הממצא הקרמי משכבה II, מפני השטח ומלוקוסים שהופרעו (L118, לעיל) כולל ששברי כלי חרס מן התקופה ההלניסטית (איור 1:12–5) והרומית (איור 6:12–17). הממצא הקרמי משכבה I (לעיל L117 ;L112 — הצטברות שכיסתה את רצפה 124; L123 — הצטברות מעל רצפה 128; ו-L103 — שכבת פני השטח בריבוע 3) ומהחלק העליון של הבור המודרני בריבוע 3 (L114) כולל שבר אחד שזמנו סוף התקופה הפאטימית או ראשית התקופה הצלבנית (איור 1:13) ושברים רבים של כלים מן התקופה הממלוכית (איור 2:13–11). כן נמצאו מטבע דירהם ממלוכי, אולי של אל-אשרף קאנצוה אל-גורי (1500–1506 לסה"נ, מטבעת דמשק; ר"ע 152765), בשכבת פני השטח בריבוע 2 (L102). עם זאת, לא נמצאו שרידים אדריכליים שאפשר היה לתארך לתקופות אלו.
הממצא הקרמי מן התקופה ההלניסטית כולל פיטס מטיפוס הקרמיקה הגלילית הגסה (איור 1:12), שני קנקנים פיניקיים (איור 2:12, 3), קערת טרה סיגילטה מזרחית (איור 4:12) ופכית (איור 5:12). הקרמיקה מן התקופה הרומית כוללת קערת כפר חנניה 1E (איור 6:12), סיר בישול כפר חנניה 3A (איור 7:12), שני סירי בישול כפר חנניה 4A (איור 8:12, 9), שני סירי בישל כפר חנניה 4B (איור 10:12, 11), קנקנים פיניקיים (איור 12:12–14) וקנקנים גליליים מטיפוסים מפנים הארץ (איור 15:12–17). ממצא כלי החרס מן התקופה הביזנטית כולל קדרה (איור 18:12) שנמצאה בפני השטח, וכן קערה מטיפוס Phocaean Red Slip Type 7 (איור 19:12), שלוש קערות מטיפוס Phocaean Red Slip Type 3 (איור 20:12–22) וקדרת בישול (איור 23:12). כן נמצא שבר אחד של סיר בישול מסוף התקופה הפאטימית או מראשית התקופה הצלבנית (איור 1:13). במכלול הקרמי מן התקופה הממלוכית קדרה (איור 2:13), סיר בישול (איור 3:13), קנקן (איור 4:13) קערת בישול הנושאת זיגוג חום בהיר (איור 5:13), קערה גדולה מזוגגת בירוק וצהוב עם עיטור סגרפיטו (איור 6:13), קערה מעוטרת בזיגוג מונוכרום שלה שפת מדף (איור 7:13), שתי קערות מזוות מעוטרות בזיגוג מונוכרום (איור 8:13, 9), קערה מזוגגת ירוק (slip painted) (איור 10:13) ונר פתוח וצבוט עשוי באבניים הנושא שרידים של זיגוג חום (איור 11:13). כלי החרס מן התקופה העות'מאנית כוללים קדרה מראשייה אל-פוחאר (איור 12:13), קערה עמוקה (איור 13:13), קערה מזוגגת צהוב (איור 14:13), קערה מזוגגת ירוק (איור 15:13) ומקטרת (איור 16:13).
 
כלי זכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 23 שברי זכוכית, מהם זוהו 16; השאר הם שברי גוף קטנים. בכלים המזוהים שמונה כלים מאוחרים, שזמנם כנראה המחצית הראשונה של המאה הכ', ושמונה כלים קדומים: אחד מן התקופה הרומית הקדומה, ושבעה מן התקופה הביזנטית.
לתקופה הרומית הקדומה יוחס שבר של כוס (איור 14), מזכוכית בגוון ירקרק בהיר המכוסה בלייה שחורה-כסופה שהוסרה. לכוס בסיס מקופל, מהודק ומשוטח, הדחוף במרכזו, כך שנוצר אומפלוס מוגבה; במרכז התחתית ישנה צלקת גסה של מוט הזגג. כוסות מטיפוס זה מוכרות ממכלולים שתוארכו לשלהי המאה הא' ולראשית המאה הב' לסה"נ. כוס שלמה שלה בסיס דומה נמצאה בקבר ליד תל קדש בגליל העליון, שמרבית הממצאים בו תוארכו למאה הא' ולראשית המאה הב' לסה"נ (אדלשטיין תשס"ג:*99–*100, איור 1:1). שני שברי גוף שנמצאו אף הם בלוקוס 127 יוחסו לכלים מהתקופה הרומית על פי טיב החומר.
בכלים מן התקופה הביזנטית (L124 ,L123 ,L117) שלושה גביעי יין שבסיסם טבעתי וחלול, שפת גביע יין וצמיד מונוכרומי שלו חתך עגול. פריטים מעין אלה מוכרים היטב ממכלולים בגליל ובאזורים אחרים ברחבי הארץ.
אף שמכלול כלי הזכוכית קטן, יש בו כדי לתרום להרחבת המידע על ההתיישבות בחורפיש בתקופה הרומית הקדומה ובתקופה הביזנטית. מרבית כלי הזכוכית שנמצאו בעבר בתחומה של חורפיש נתגלו בקברים שתוארכו לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג' – ראשית המאה הד' לסה"נ; אביעם וגורין-רוזן תשנ"ח; Gorin-Rosen 2002). הממצאים בחפירה זו מלמדים על נוכחות במקום כבר במאה הא' או ראשית המאה הב' לסה"נ, ומאששים את הידוע לנו על הנוכחות הביזנטית באזור גרעין הכפר הקדום (אביעם וגורין-רוזן תשנ"ח34:).
 
מכלול עצמות בעלי חיים
זוהר תורג'מן-יפה
 
מכלול הפאונה כולל 31 עצמות מזוהות: חמש משכבה II ו-26 משכבה I.
המכלול משכבה II (ר' נספח: טבלה 1) כולל עצם אחת של בקר וארבע עצמות צאן. עצם הבקר ואחת מעצמות הצאן (L127, סל 1074) נושאות סימני חיתוך כתוצאה מביתור באמצעות גרזן. המכלול משכבה II מוצג בטבלה 2 (ר' נספח) על פי שכיחות המינים: מספר העצמות המזוהות (NISP) ומספר הפרטים המינימלי (MNI). רוב העצמות במכלול הן של צאן (עזים או כבשים; Ovis aries/Capra hircus), והמין השני בשכיחותו הוא הבקר (Bos taurus). מבין חמש עצמות הציפורים (19% בסך הכל), ארבע הן של מינים בגודל של תרנגולת קטנה עד בינונית, ועצם אחת היא של מין בגודל בינוני (גודל של תרנגול הודו). כן מיוצגות במכלול שתי חיות בר: צבי (Gazella gazella) וחזיר בר (Sus scrofa), שמכל אחד מהם נמצאה עצם אחת.
מגוון חלקי הגוף של הצאן ושל הבקר במכלול שכבה I מיוצג בטבלה 3 (ר' נספח). שרידי הצאן כוללים קרן ושיניים; חוליות ועצמות שכם ואגן; וכן חלקים תחתונים של גפיים אחוריות. עצמות הבקר כוללות בעיקר חלקים תחתונים של גפיים אחוריות ואצבעות. סימני חיתוך נמצאו על 26.9% (N = 7; ר' נספח: טבלה 4) מעצמות מכלול שכבה I.
כמו במכלולים רבים אחרים מן התקופה העות'מאנית (ר' למשל, Raban-Gerstel, Bar-Oz and Tepper 2011), המכלול של שכבה II מעיד על העדפת חיות משק לצד מידה מסוימת של ציד חיות בר. מכלול זה גם מצביע על הנטייה בתקופה זו להותיר סימני חיתוך רבים כתוצאה מביתור בעל החיים, בשל התפתחויות בשיטות העבודה בתחום זה.
 ממצא ייחודי במכלול הוא אצבע של חזיר בר הנושא סימן חיתוך. אפשר שיש בכך כדי להעיד כי בתקופה העות'מאנית היה מי שצד חזיר בר ושחט אותו לצורכי מאכל. אולם, ייתכן שהחזיר נשחט והופשט מעורו במקום אחר, וכי רק העור, שאליו הייתה האצבע מחוברת עדיין — כפי שקורה לעתים — הובא לאתר. בכל מקרה, יש בכך עדות לקיומם של נוצרים בחורפיש במהלך התקופה העות'מאנית.
 
בחפירה נמצאו שרידים אדריכליים בעלי אופי ביתי מן התקופה הביזנטית, ועליהם — שלושה שלבי בנייה מן התקופה העות'מאנית. דמתי (תש"ס) הציע, על סמך תוצאות החפירה שלו וחפירות קודמות, כי בתקופה הביזנטית שכנה חורפיש ממערב לחפירתו (איור 1: 2775-A); הצעה זו תואמת היטב את ממצאי החפירה הנוכחית. את היעדר השרידים מן התקופה הביזנטית בחפירתו של דמתי יש להסביר בפעילות מודרנית שפגעה באתר. אף שהשרידים בחפירה אינם משוכבים, הממצא הקרמי מן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, ובעיקר הממלוכית, מעיד כי האתר היה מיושב בתקופות אלו. שברי הזכוכית מן התקופה הרומית והמטבע הממלוכי תומכים במסקנה זו.