רחוב דוד רזיאל

רחוב רזיאל (איור 2) — שנקרא במקור רחוב אלכסנדר הווארד, על שם מי שבנה אותו, ולאחר מכן רחוב בוסטרוס — היה רחוב ראשי שנסלל בשלהי המאה הי"ט לסה"נ בחלק חדש של העיר, מדרום לחומת העיר העתיקה. סלילת הרחוב היה חלק מתנופת בנייה מואצת מחוץ לחומות העיר, שמומנה על ידי ממשלות אירופיות, יזמים מקומיים ומאוחר יותר על ידי הממשלה העות'מאנית.
הרחוב מופיע במפות כבר בתחילת המאה הי"ט לסה"נ, אם כי לא ברור אם מסלולו המקורי היה זהה למסלולו בימינו. מצפון לרחוב שכן בית הקברות המוסלמי; הרחוב תחם את בית הקברות מדרום (ינון תשס"א: 235–252). המסלול של הרחוב נמשך לצפון, אל מחוץ לעיר, והתמזג עם הדרך הראשית שהוליכה מיפו לשכם ולעכו. לאורך החלק המערבי של הרחוב נבנו כמה מוסדות יהודים בולטים, ובהם המשרד המקומי של ההסתדרות הציונית שנוהל על ידי ארתור רופין, המבנה המקורי של הגימנסיה העברית ומלון קמיניץ, שבו התארח הרצל בזמן ביקורו.
טרם החפירה הוסר האספלט של הרחוב בן ימינו, והאזור נחפר תחילה באופן מכני לעומק של 0.5 מ' ולאחר מכן נערכה חפירה ידנית. נפתחו עשרה ריבועים (1–10; איורים 2–4): אורכם של הריבועים (3–7 מ') משתנה בהתאם לכיוון הרחוב ולתשתיות שמתחתיו. לאחר סיום חפירת הריבועים נחפרה באתר תעלה (4.5 מ' אורך) באמצעות כלי מכני. בחפירה נחשפה סדרה של חמישה שלבים של הרחוב (שלבים 1–5). בריבועים 1, 9 ו-10 הופרעו כמה משלבים אלה מפעילות מאוחרת; ביתר הריבועים השתמרו כל חמשת השלבים, אך לעתים היה קשה להבדיל ביניהם (למשל, ריבוע 2; איור 5). בריבוע 1 התגלתה קבורת קנקן של עובר בשכבת חמרה סטרילית שמתחת לשלבי הרחוב (2.6 מ' עומק; נגר, להלן; איור 6).
 
שלב 5. השלב הקדום ביותר של הרחוב עשוי מאבן חול בהירה, כתושה ודחוסה (למשל, L116 [ריבוע 6]), והצטברויות טבעיות של קרקע חולית (L115 [ריבוע 7], L124 [ריבוע 6], L125 [ריבוע 5], L127 [ריבוע 8]; איור 4: חתכים 2–2, 3–3).
בלוקוס 116 (ריבוע 6) מהשלב הקדום התגלה מכלול קרמי עשיר, הכולל קערות מזוגגות, שמוצאן כנראה במזרח אגן הים התיכון (יוון, טורקיה והאיים הסמוכים) וזמנן המאות הי"ט–הכ' לסה"נ (איור 2:7–5); קערות צ'נקלה המתוארכות לשלהי המאה הי"ח–תחילת המאה הכ' לסה"נ (איור 6:7, 7); קערה מזוגגת בירוק (איור 8:7); קערת דידימוטיכו המתוארכת למאה הי"ט–אמצע המאה הכ' לסה"נ (איור 9:7); קערות פורצלן מאירופה (איור 10:7, 11); קערות מטיפוס Transfer Printed Ware מהמאה הי"ח–תחילת המאה הכ' לסה"נ (איור 12:7, 13); קערות מטיפוס כלי עזה (איור 14:7–16); סיר בישול מזוגג מסיפנוס מהמאות הי"ח–הכ' לסה"נ (איור 17:7); קנקן מטיפוס כלי עזה (איור 18:7); קנקנים פשוטים (איור 19:7, 20); קנקן או פך מטיפוס כלי עזה (איור 21:7); פך מטיפוס כלי עזה (איור 22:7); נר מקופל, לא מזוגג, מהתקופה העות'מאנית (איור 23:7); וארבעה שברים של מקטרות חרס, אחד מטיפוס 2, שניים מטיפוס 3 ואחד מטיפוס 4, שעל פי הטיפולוגיה של שרביט (להלן: טבלה 1) מתוארכים למן אמצע המאה הי"ח ועד לשלהי המאה הי"ט לסה"נ. עוד התגלה בלוקוס 116 מטבע (1839–1861 לסה"נ; B230).
בהצטברויות הטבעיות של קרקע חולית (L125 [ריבוע 5]; איור 8) התגלו צינור חרס (איור 1:7), מקטרת (טיפוס 5; שרביט, להלן: טבלה 1) משלהי המאה הי"ט לסה"נ ומטבע מהתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ; B269; ר"ע 139037).
 
שלב 4. התגלתה שכבה של אדמה דחוסה (L123 [ריבוע 5], L111 [ריבוע 6], L118 [ריבוע 7], L126 [ריבוע 8]; איורים 4: חתכים 2–2, 3–3; 9), שפני השטח העליונים שלה נדחסו היטב ואילו חלקה התחתון הוא תשתית של אדמה חומה כהה עם כתמים של אדמה חומה בהירה.
במילוי (L115) שכיסה את לוקוס 118 (ריבוע 7; איור 10) התגלו מטבע (1839–1861 לסה"נ; B231) ושברי כלי חרס, ובהם קערה מזוגגת, כנראה ממזרח אגן הים התיכון (איור 1:11); קערת צ'נקלה משלהי המאה הי"ח–תחילת המאה הכ' לסה"נ (איור 2:11); קערות מטיפוס כלי עזה (איור 3:11, 4); וכן חמישה שברים של מקטרות חרס, שניים מטיפוס 4, שניים מטיפוס 5 ואחד מטיפוס 7 (שרביט, להלן: טבלה 1), המתוארכים לשלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ.
במילוי (L120) שכיסה את לוקוס 126 (ריבוע 8; איור 9) התגלו שברי כלי חרס, ובהם קערה מזוגגת, כנראה ממזרח אגן הים התיכון, מהמאות הי"ט–הכ' לסה"נ (איור 5:11) — החרס האינדיקטיבי המאוחר ביותר, קערת פורצלן מאירופה (איור 6:11), קערה (איור 9:11) וקנקנים (איור 10:11, 11) מטיפוס כלי עזה מהתקופה העות'מאנית ושבר של מקטרת מטיפוס 5 (שרביט, להלן: טבלה 1). בהצטברות 113 (ריבוע 8; B225) התגלה מטבע המתוארך למאה הי"ט לסה"נ.
 
שלב 3. בחלק המאוחר ביותר מהתקופה העות'מאנית התגלתה אדמה מהודקת, שטויחה בכמה מקומות (L307 [ריבוע 1], L117 [ריבוע 5; איור 8], L107 [ריבוע 6], L109/L106 [ריבוע 7; איור 10], L103/L102 [ריבוע 8; איור 9], L105 [ריבוע 9]; איור 4: חתכים 1–1, 2–2). הממצא במילוי כולל שברים של קערות פורצלן מאירופה שזמנן אינו ידוע (איור 7:11, 8).
 
שלב 2 מתוארך לימי המנדט הבריטי. התגלתה תשתית עשויה מאבני גיר ואבני חול, שהונחו על צדן הצר וכוסו בחצץ (איור 5, מעל השקים).
 
שלב 1 כולל את ריצוף האספלט של הרחוב בן ימינו, שחודש כמה פעמים למן ימי המנדט הבריטי. לאורך הרחוב התגלו מסמרים רבים ופריטי מתכת אחרים (איור 12), המלמדים על פעילות מוגברת שהתקיימה לאורך הרחוב.
 
כלי עישון
יונל שרביט
 
בחפירה ברחוב רזיאל נמצאו 87 פריטים השייכים לכלי עישון עשויים מחרס, שזמנם התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. כ-95% מהם מתוארכים למאה הי"ט לסה"נ (טבלה 1: טיפוסים 3–7). הממצאים נחלקים לשתי קבוצות: 55 ראשי מקטרות ו-32 ראשי נרגילות. שיעורם הגבוה למדי של מקטרי נרגילה במכלול (כ-37%) מעיד על אופיו העירוני של הרחוב, שהיו בו כנראה בתי מלאכה ובתי קפה לצד בתים פרטיים. הממצא סווג לשבעה טיפוסים עיקרים וכמה טיפוסי משנה (טבלה 1). עם זאת, לכל המקטרים שנמצאו בחפירה סין (שגם) זכרי בלבד, עדות כי תושבי העיר העדיפו דגם זה. בשעה שכמה מכלי העישון הם מקומיים, אחרים יוצרו בטורקיה, במצריים ובעזה. שכיחות כלי העישון ממקורות אלה דומה לזו בחפירות אחרות בארץ ישראל (Simpson 2000: Fig. 13.9:198). ממצא המקטרות מחזק את הידוע על יפו, שהייתה בתקופות העות'מאנית עיר נמל שוקקת חיים וקשורה בסחר ימי לטורקיה ולמצרים.
 
טבלה 1. כלי עישון
כלי
טיפוס
איור 13
כמות
תיאור
תיארוך (לסה"נ) והערות
מקטרת
1
1
1
קנה וראש המעוטרים במגוון טביעות חותם, ברצועת מקדה ובחריצים
אמצע המאה הי"ז–ראשית המאה הי"ח (טורגה תש"ס:18, איור 4:24, 5)
מקטרת
2A
 
3
ראש עגול וקנה קצר. חיפוי ומירוק, על פי רוב בגוון אדום-חום. הקנה והבסיס מעוטרים
המחצית השנייה של המאה הי"ח והמאה הי"ט; שכיח מאוד בישראל, כנראה ייצור מקומי (Simpson 2000: Fig. 13.3:47, 51)
מקטרת
2B
2, 3
2
טיפוס ה'שיבק' שלו ראש עגול וקנה קצר, טבעת חיזוק פשוטה יחסית ועיטור. חיפוי בגוון חום-אדום ומירוק. על הקנה טביעת חותם בדגם סהר מנוקד בזיזים בולטים
המחצית השנייה של המאה הי"ח והמאה הי"ט (גודוביץ תש"ס:57, איור 23:80)
מקטרת
3
4, 5
14
קנה ארוך ובסיס שטוח או עגול. ארובה דמוית פרח שושן מחופה וממורקת בגווני אדום, וגוף מעוטר בפסים ובסולמות
המאה הי"ט (סגל 2006: איור 15:9)
מקטרת
4
6, 7
3
ראש שלו טבעת חיזוק רחבה. הקנה מוצר לכיוון הגוף. הבסיס עגול, והארובה דמוית פרח. הכלי מחופה וממורק היטב. העיטור דמוי עלי כותרת עם פסי מקדה בקצוות
שלהי המאה הי"ט (פיילשטוקר 2005: איור 12:2)
מקטרת
4A
8, 9
17
ראש מטיפוס 'בסיס חצוצרה'. לחלק מהפריטים טביעת חותם על הבסיס. הטביעה מעוגלת, ובה כתובת בערבית
שלהי המאה הי"ט (Avissar 2005:91, Fig. 4.4:87)
מקטרת
4B
 
3
 
שלהי המאה הי"ט (Avissar 2005:91, Fig. 4.4:88)
מקטרת
4C
 
2
 
אין הקבלות; ייצור מקומי
מקטרת
5
10, 11
5
ראש מטיפוס 'בסיס מגש'
שלהי המאה הי"ט; נפוץ בטורקיה ובמצרים
מקטרת
5A
 
1
ראש עם 'בסיס מגש' קטן
שלהי המאה הי"ט; ייבוא ממצרים (Pradines 2002)
מקטרת
6
12
4
שני ראשים זהים הנושאים טביעת חותם עגולה ובה כתובת בערבית: "א/ת.ל.ה"
ראשית המאה הכ'; ייבוא מטורקיה (Gosse 2007:223; Milošević and Nikolina 2011:320–321, Figs. 64, 66, 67)
נרגילה
7
13, 14
18
עשויה בתבנית. ל'חצאית' מגש דק בדגם פרח ועלי כותרת
שלהי המאה הי"ט וראשית המאה הכ'; ייבוא מטורקיה (Simpson 2000: Fig. 13.9:198)
נרגילה
7A
 
9
חיקוי מקומי לטיפוס 7
אין הקבלות; ייצור מקומי
נרגילה
7B
 
5
מקטר פשוט, ללא חיפוי ומירוק. החצאית עבה ומשופעת.
אין הקבלות; ייצור מקומי
 
קבורת עובר
יוסי נגר
 
בריבוע 1, בעומק 2.6 מ' מתחת לפני שטח, נתגלתה קבורת קנקן (L322; איורים 4: חתך 1-1; 6) בשכבת חמרה נקייה. בקנקן נמצאו עצמות תינוק שהשתמרותן גרועה; חלקן שימשו גרעין התגבשות ליצירת אבן כורכר במצב התאבנות מתקדם. הממצא כולל שבר עצם פרונטלית בכיפת הגולגולת, דיאפיזות של עצמות זרוע (humerus), ירך (femur) ושברי עצמות לא אינדיקטיביים. אורך עצם הזרוע (48–50 מ"מ) אופייני לעובר (Kósa 1989). קבורת עובר בקנקן נמצאה באתר הקישלה הסמוך ומתוארכת לתקופה הממלוכית או העות'מאנית.
 
רחוב יונתן רטוש
לכל אורך הרחוב נפתחו תשעה ריבועים (300 מ"ר; איורים 14–17) במגוון מידות בהתאם לתנאי השטח באתר. התגלו 61 קברים, שמוינו לחמישה טיפוסים. במילוי מעל הקברים התגלו שני מטבעות מהשנים 1839–1861 לסה"נ (L118, ריבוע 9, L130 ;B322, ריבוע B362 ,D4).
 
 
קברי שוחה (T62 ,T61 ,T39 ,T36 ,T34 ,T33 ,T22 ,T18 ,T15 ,T10 ,T7 ,T6; איור 18). 12 קברים אלה הם תעלות או בורות חצובים, והם אופייניים לאזורים עשירים במחשופי סלע. חלק מהקברים כוסו בלוחות של אבן מקומית.
 
קברי ארגז
(T60–T58 ,T56–T48 ,T45 ,T42 ,T36A ,T32–T28 ,T25–T23 ,T21–T19 ,T17 ,T16 ,T13–T11 ,T9, T8 ,T5 ,T4; איור 18). 35 קברים אלה הם בורות מלבניים שנחפרו באדמה ודופנו בלוחות של אבן חוף מקומית.
 
קברי ארגז ומעליהם מבנה (T57 ,T44 ,T43 ,T41 ,T38 ,T27 ,T26 ,T2 ,T1; איור 19). בעשרת קברי הארגז האלה נבנה מעל לוחות הסלע שכיסו את בור הקבורה מבנה מלבני (1.1 מ' גובה מרבי).
 
קברים בנויים. התגלו רק שני קברים מטיפוס זה (T47 ,T40; איור 20). קברים אלה הם מבנים מלבניים, בדרך כלל מטויחים, שכוסו בתערובת של מלט ואבני שדה.
 
קברי קמרון. התגלו רק שני קברים מטיפוס זה (T14 ,T3; איורים 21, 22). קברים אלה הם מתחמים קמורים, שנבנו מאבני גיר מסותתות, ולהם פתח בנוי היטב שנקבע באחד הצדדים הצרים של הקמרון. נראה כי שני הקברים הם קברי משפחה, המכונים בערבית פוסטוקיה, המתוארכים לתקופה העות'מאנית. שני קברים דומים התגלו בקישלה (ארבל ותלמי 2009).
 
בחפירות ברחוב רזיאל התגלו חמישה שלבים של הרחוב, המייצגים את התפתחות הרחוב הראשי של יפו מחוץ לחומות, למן היישוב הראשון בשטח בשלהי המאה הי"ט ועד לריצוף האספלט האחרון של הרחוב לאחר הקמת מדינת ישראל. בשלבים השונים של הרחוב התגלו ממצא קרמי ומטבעות, אך אי אפשר לתארך כל שלב בנפרד. קבורת תינוקות בקנקנים, כמו זו שנחשפה בריבוע 1, הייתה נהוגה בימי הביניים, והיא מתוארכת לתקופה הממלוכית או לראשית התקופה העות'מאנית. הקברים שנחשפו ברחוב יונתן רטוש הם חלק מבית הקברות של העיר בתקופות הממלוכית העות'מאנית, שהשתרע מחוץ לחומת העיר.