מערת מגורים 31 (נ"צ 227073/736029; איורים 3, 4). מערה גדולה שנחצבה בשכבת סלע גיר רך, ומעליה שכבת סלע גיר קשה של פני השטח ששימשה גג המערה. מתארה של המערה לא סדור. פתח המערה נחצב בצד מערב בפני הסלע המשופעים קלות. דופנות המערה התפוררו, ועל כן לא השתמרו עליהן סימני חציבה. בחפירת חלקה המרכזי של המערה (4.5 × 4.9 מ', 2.5 מ' גובה) הוסרו הצטברויות של אדמה, אבנים ומעט פסולת בת ימינו. הישר מעל קרקעית הסלע של המערה התגלתה שכבת אפר (L314; כ-0.1 מ' עובי), ובה מעט חרסים מהתקופה הביזנטית. סמוך לפתח המערה מחוץ (L311) התגלו חרסים נוספים מהתקופה הביזנטית, ובהם קדרת בישול שלה ידיות אופקיות וכמה שפות של קנקנים (הם לא צוירו). ניכר שהמערה נמשכת לעומק בכל צדיה, אך החפירה הופסקה בשל בעיות בטיחות.

 
מבנה 32 (נ"צ 227056/735959; איורים 5, 6). במדרון דרומי בשלוחה, הפונה אל עין צמרת, נחשף חדר רבוע (L321; כ-5.5 × 6.0 מ'). החדר תחום מצפון במדרגת סלע מוארכת, המשמשת קיר אחורי של החדר. אל המדרגה ניגשים הקירות המזרחי והמערבי של המבנה שנבנו באבן (W323 ,W322). בצד דרום החדר נתחם בקיר החזית, שבמרכזו נקבע פתח. הקירות נבנו בקפידה מאבנים גדולות ובינוניות והשתמרו לגובה שני נדבכים. אפשר שמתחילה הקירות נבנו נמוכים, ואפשר שחלקם העליון של הקירות נבנה מחומרים מתכלים שלא השתמרו. רצפת החדר מנצלת ברובה משטח סלע משופע, והיא הושלמה בפינה הצפונית-מזרחית של החדר בריכוז של אבני שדה קטנות ובחלק הדרומי של החדר באדמה מהודקת. אפשר שחדר זה שימש לאחסון או כמכלאה לבעלי חיים. לא התגלה ממצא מתארך.
 
מבנה 42 ( נ"צ 226831/736093; איורים 7, 8). נחשף חדר קטן (L422; כ-2.5 × 3.5 מ'), התחום בשלושה קירות אבן נמוכים, שנבנו על שכבת אדמה דקה המכסה מדרון סלע לא אחיד. במשטח סלע צמוד לחדר מצפון נחצבה גת קטנה, הכוללת משטח דריכה ובור איסוף סגלגל (L427). נראה כי החדר והגת היו חלק מאזור לעיבוד תוצרת חקלאית.
 
בור רבוע חצוב 33 (נ"צ 227017/735973; איור 9). במדרון דרומי, במרחק של כ-30 מ' ממערב למבנה 32, התגלה בור רבוע רדוד (1.5 × 1.9 מ') שנחצב בסלע גיר קשה; נראה שזהו חלק ממתקן חקלאי. הבור התגלה מלא באבנים, וביניהן מעט חרסים מהתקופה הרומית (הם לא צוירו).
 
חציבה מוארכת 34 (נ"צ 226987/736009; איור 10). החציבה כוללת שתי שורות מקבילות (7 מ' אורך) של סלעים גדולים, ונראה שהן תוחמות מעבר צר בכיוון מזרח–מערב. לאורך שורת הסלעים הצפונית נמשכת תעלה צרה מאוד. אפשר שזוהי תופעה גיאולוגית טבעית.
 
כבשן סיד 25 (נ"צ 227162/736013; איורים 11, 12). במדרון משופע קלות מצפון לדרום, סמוך לפסגת השלוחה, התגלה כבשן סיד גדול. טרם החפירה הובחנה על פני השטח ערמה גדולה, עגולה ונמוכה של אבנים (12 מ' קוטר, 1.8 מ' גובה במרכז). נערכה תעלת בדיקה (כ-1 מ' רוחב) מהקצה המערבי של הכבשן ועד לפתח במזרח, במטרה לעמוד על בנייתו של הכבשן. למרות שנראה כי פני הסלע באזור שנבחר לכבשן נחצבו במקצת כדי ליצור אגן מעוגל, קעור ורדוד, ייתכן כי היה שם שקע טבעי בסלע. קרקעית הכבשן הועמקה בחציבה ונבנה קיר אבן מעוגל (W254; כ-0.8 מ' רוחב מרבי, כ-2 מ' גובה השתמרות), התוחם את שטח הכבשן (4 מ' קוטר פנימי). החפירה בכבשן העמיקה עד ל-0.5 מ' מתחת לפני הסלע שמסביב לכבשן והגיעה לשכבת קונגלומרט קשה של אבן גיר אבל לא העמיקה עד לקרקעית הסלע של הכבשן. קיר 254 נבנה משני פנים של אבנים. הפן הפנימי של הקיר נבנה היטב מאבנים בינוניות וקטנות (איור 13). בנייתו של הפן החיצוני של הקיר פחות מוקפדת מפני שפן זה לא היה חשוף. האזור שמסביב לפן החיצוני של קיר 254 מולא באדמה ואבנים (L255); נראה כי כמה אבנים גדולות שולבו בהקף המילוי כדי לייצב את הקיר.
פתח הכבשן (0.6 מ' רוחב; איור 14) נקבע בצדו המזרחי של קיר 254, ובו הונח סף מלוח אבן גדול (L253). מההקף החיצוני של הכבשן הוליך מסדרון (1.4 מ' רוחב מרבי) עד לפתח. הדופן הצפונית של המסדרון דופנה בכמה נדבכים של אבנים קטנות שנסמכו אל המילוי ההקפי, בעוד שהדופן הדרומית של המסדרון התמוטטה בחלקה. פתח הכבשן הורחב אולי לאחר שהכבשן יצא מכלל שימוש. בקיר הכבשן לא הובחן פתח נוסף, למרות שפתח בצד המערבי של הכבשן נחוץ לשם זרימת אוויר הדרושה לתהליך הבערה (ששון תשס"ב: איור 1). הגג של הכבשן לא השתמר, אך נראה שבנייתו הייתה דומה לזו של כיפת האבן בציור השחזור של הכבשן מהתקופה הממלוכית שהתגלה ברמת הנדיב (Hirschfeld 2000:84–85, Fig. 176). סביר להניח שגג האבן של הכבשן התמוטט במהלך תהליך הפקת הסיד, מפני שחלקו הפנימי של הכבשן התגלה מלא באבנים שרופות, בשברים של אבני גיר רך, בפסולת סיד ובאפר, ואבני הגיר שבשכבת הקונגלומרט הקשה שבקרקעית הכבשן היו אדמדמות ונסדקו קשות מהחום החזק.
בכבשן התגלו רק שלושה חרסים (הם לא צוירו). האחד הוא שבר גוף מצולע קטן מהתקופה הרומית שנמצא בפתח (L253). השניים האחרים הם שברי גוף קטנים של קערה וסיר בישול מזוגגים מהתקופה הצלבנית, שהתגלו במילוי שמסביב לכבשן (L255). חרסים אלה אינם מסייעים בתיארוך הכבשן. גם בנייתו של הכבשן אינה מסייעת בתיארוכו, שכן בנייתם של כבשנים לא השתנתה באופן משמעותי לאורך השנים ואותם כבשנים ממשיכים להופיע עד שלהי התקופה העות'מאנית ואף בימי המנדט הבריטי (שיאון וששון תשס"ג).
 
מחצבות אבן 73–75 (נ"צ 227113/735986, 227142/735986, 227104/735999; איורים 15–18). סמוך לראש השלוחה נחשפו שלוש מחצבות אבן, סמוכות זו לזו, שלא הובחנו במהלך סקר הפיתוח שנערך טרם החפירה בשל כיסוי צמחייה. המחצבות צרות וארוכות והן מנצלות את סלע הגיר הקשה שמכסה את החלק העליון של השלוחה. המחצבות רדודות ברובן (0.3–0.4 מ' עומק) ורק במקומות אחדים מעט יותר עמוקות (0.6–1.1 מ' עומק) ומגיעות לחלק העליון של שכבת הסלע הגיר הרך. במחצבות הובחנו סימני חציבה שחוקים למדי של אבנים ותעלות ניתוק. בעוד שבאחדות מהאבנים נחצבו זוויות ישרות ברבות מהן הזוויות לא אחידות. אפשר שמחצבות אלה סיפקו אבנים לבניית מבנים גדולים, אולי בנצרת הסמוכה. אפשר גם שאבני הגיר ופסולת החציבה מהמחצבות שימשו חומר גלם לכבשן הסיד. במחצבות התגלו רק מעט שברי גוף קטנים של כלי חרס מהתקופה הרומית (הם לא צוירו).
 
גלי אבנים 21, 39, 45, 46 (נ"צ 227352/739956, 226877/736114, 226751/736146, 226742/736118). בסקר הפיתוח תועדו 54 גלים נמוכים של אבני גיר ובהם בולבוסי צור רבים. חתכי בדיקה בגלי אבן 21, 39, 45 ו-46 (40–50 מ"ר כל אחד, 0.4–1.0 מ' גובה) העמיקו עד לסלע האם שהתברר כי אינו מיושר; בחתכים נאספו פריטי צור. באזור זה שכיח צור איכותי והומוגני, והפריטים עשויים בעיקר מבולבוסי צור טבעיים וגושי צור, לצד כמות קטנה של פסולת תעשייה ופסולות נלוות. יתר גלי האבנים שתועדו בסקר נסקרו שוב, ולוקטו בהם פריטי צור אחדים. התברר כי גלי אבנים אלה הם ערמות של אבנים מסוקלות ברובן ולא ערמות סיתות, למרות שבסביבה נערך סיתות צור. בהמשך למיון הראשוני של פריטי הצור שנערך בשטח נשמרו 183 פריטים לבדיקה נוספת (ר' נספח).
 
בחפירה התגלו מבנים וחציבות שיחד עם הממצא המתוארך המצומצם משקפים ניצול מוגבל של השלוחה לאורך הזמן. בכבשן סיד 25 התגלו מעט חרסים מתארכים, אבל כמה גורמים שהקשרם לכבשן עקיף יכולים לעזור בתיארוכו. השתמרותו הטובה של הכבשן על פני השטח מלמדת שהוא פעל בתקופה מאוחרת, אולי בתקופה הממלוכית או העות'מאנית. ייצור הסיד בכבשן מצריך שני חומרי גלם בסיסיים: אבני גיר וחומר בערה. אבני הגיר לכבשן נלקחו ללא ספק מפני השטח בשלוחה וכן ממחצבות סמוכות. חומר הבערה, שנצרך בכמות גדולה, מקורו בענפי עצים ושיחים, ונראה שייצור הסיד בכבשן הוא הסיבה העיקרית להעדר העצים בשלוחה היום. אמנם בסקר הפיתוח לא התגלו בשלוחה כבשני סיד נוספים, אך במפות מימי המנדט הבריטי מופיעים כבשנים סיד אחדים בצד המזרחי של נצרת. ולבסוף, מיקום הכבשן במרחק של כ-2 ק"מ מצפון-מערב לנצרת מלמד כנראה שהוא ייצר סיד לשימוש בנצרת. במהלך המאה הי"ט לסה"נ נצרת התרחבה מכפר קטן לעיר גדולה, והמעיין שלה (מעיין מרים) לא הצליח לספק עוד מים לכל תושביה (Alexandre 2012:3). כתוצאה מכך נבנו בורות מים רבים, גדולים, חצובים ומטויחים מתחת לבתים ולמוסדות חדשים בעיר, וסיד היה הכרחי להכנת טיח לטיוח בורות אלה. על גבעה במערבה של נצרת, במרחק של כ-1.5 ק"מ מדרום למחצבות 73–75, נחשפו בחפירה מחצבות עמוקות לאבני גיר שהחציבה בהן אחידה, בדומה למחצבות שהתגלו בחפירה. מחצבות אלה מתוארכות לתקופות הרומית והביזנטית ונעשה בהן שימוש נוסף בתקופות הממלוכית והעות'מאנית (אטרש 2009). גורמים אלה עשויים ללמד כי זמנם של כבשן הסיד והמחצבות הסמוכות אליו שלהי התקופה העות'מאנית.