שטח D1. נחשפו מבנים אחדים דלים וצפופים וחצרות הקשורות אליהם. נתגלו שני תת-שלבים. אופי הבנייה בשלב הקדום איכותי יותר מבמאוחר, המאופיין בתוספות דלות למבנים הקיימים. חלוקה אדריכלית אפשרית כוללת חדר מלבני (איור 2) ושתי חצרות גדולות פתוחות שאליהן צמודות חצרות או מבנים קטנים יותר. בחצרות נחשפו ארבעה תנורי חרס שלאחד מהם משפך (איור 3) ושתי תעלות ניקוז. בדופן הצפונית של אחת מתעלות הניקוז היו משולבים שלושה קנקנים הפוכים. מעל תעלת הניקוז האחרת היו מונחים שני חצאי החלק העליון של רחיים פומפיאניות ('רחיים של חמור'; איור 4). בקטעים מהשטח נמצאו משטחים גסים של אבנים מהודקות, אולי משטחי עבודה או שבילים שהקלו על המעבר בחורף בזמן שהשטח הפך בוצי בחורף. המבנים תוארכו על סמך כלי חרס, זכוכית ומטבעות למן סוף המאה הד' ועד ראשית המאה הז' לסה"נ.

 
שטח D2. השטח נמצא כ-30 מ' מצפון לשטח D1 ואין בו צפיפות אדריכלית כמו בשטח D1. הקירות המעטים בנויים יחסית היטב. לא אותרו תנורים, תעלות או מתקנים. בקצה הצפוני-מזרחי של השטח נמצאה תפזורת של זכוכית גולמית משוקעת ברצפת טיח רחבה. גושי זכוכית גולמית כמעט ולא נמצאו בשטחים אחרים בחפירה. כמו כן נחשפו קטעים של רצפת לוחות אבן גיר רכה שנמצאה בהקשר אדריכלי לא ברור.
 
נחשפו שני בורות מים מטויחים המתוארכים כנראה למאות הא'–ב' לסה"נ, אחד בשטח D1 ושני בשטח D2 (איור 5). בשני הבורות היה מילוי של אדמה ושפך ונמצאו בהם שתי חוליות של עמוד אבן גיר (שטח D1) ואבן ריבועית גדולה שבמרכזה נקב מפולש מעוגל (שטח D2). לבורות המים לא היה הקשר אדריכלי ברור עם הקירות שבסביבתם. הצטברויות עפר (כ-1 מ' עומק) על רצפות שני הבורות כללו שברי כלי חרס מטיפוס טרה סיגילטה מזרחית, שברי קנקנים וסירי בישול האופייניים למאה הא' לסה"נ וכן כלי מדידה אחדים מאבן גיר ונרות דיסקוס; לא נמצאו כלי חרס מאוחרים יותר. 
 
שטח E1. נחשפו חלקים משני מכלולים ישרי זוויות (0.3–1.0 מ' עומק מפני שטח). המכלול הצפוני השתמר טוב יותר ונחשפו חלקים גדולים ממסגרותיו הדרומית והמזרחית. לאורך הקיר החיצוני הדרומי נחשף טור אופקי של חמישה חדרים ובכולם נמצאו חלקים של רצפות אבן. שני חדרים עם רצפות אבן נמצאו גם בצד הצפוני של המכלול.
לא ברור למה שימשו המבנים, ייתכן לתעשייה, לאחסון או שילוב של השניים. נראה יותר כי שימשו לאחסון שכן לא נחשפו מתקנים בחדרים, מלבד שני אגנים גדולים שאחד מהם היה מטויח (איור 6) וקנקן חרס משוקע באחת הרצפות. מעל הרצפות נמצאו שברי קנקני עזה רבים ושני ריכוזים של קנקנים הפוכים מונחים זה לצד זה (איור 7).
ההשתמרות של המכלול הדרומי דלה יותר. בצד המערבי נחשפו יסודות מבנה ובו שלושה קירות המחוברים זה לזה בזוויות ישרות. ממזרח למבנה נמצאו שרידי רצפת פסיפס ועליה עיטור גיאומטרי בצבע אדום. מצפון ומזרח לשרידי המבנה נחשפה מערכת ניקוז בנויה היטב שכללה שני קטעים של תעלה מטויחת המובילה מערבה. בהצעת שחזור נראה ששלושת הקירות היו מסגרת של חצר פתוחה גדולה שסביבה חדרים עם רצפות פסיפס. השרידים מייצגים ככל הנראה מבנה מגורים מרווח.
 
שטח E2. נחשפו קירות אחדים של מכלול יחיד וכן תנור חרס ומתקן מלבני דמוי תיבה. האדריכלות והמתקנים בשטח זה דומים מאוד לשרידים בשטח D1 ונראה ששני השטחים שימשו למטרות דומות.
 
שטח E3. בצד המזרחי של האתר נחשפו שרידים של שני מבנים ורצפות אחדות המתוארכים לתקופה הממלוכית על סמך ממצא קרמי רב שבו שברים מזוגגים ובעלי עיטור גיאומטרי וכן שברי כלי זכוכית מתקופה זו. השרידים הממלוכיים מונחים על אדמה אפורה ממקור איאולי שמקורה כנראה בנגב ושהצטברה במהלך השנים מעל השכבות הביזנטיות לאחר שננטשו.
 
שטח B2 (הגת הדרומית). הגת שהשתמרותה דלה, כללה משטח דריכה נרחב, בור שיקוע מלבני, בור איגום עגול וגדול ושישה בורות מעוגלים ומטויחים, שלושה משני צדי משטח הדריכה; שימושם אינו ברור. במקור הם הותקנו בתוך משטחים שהיו מחוברים למשטח הדריכה המרכזי, תבנית מוכרת בגתות מורכבות מהתקופה הביזנטית. ממשטח הדריכה שרדו נדבך הבסיס של קירות ההיקף וקטעים של רצפת פסיפס לבנה. בור השיקוע ובור האיגום היו מטויחים והשתמרו בשלמות. רצפת בור השיקוע הייתה מרוצפת בפסיפס לבן ובאמצעיתה, כמו באמצע רצפת בור האיגום המטויחת, הייתה חצובה גומת שיקוע.
 
שטח B1. נמצאו שבעה קברי ארגז שהשתמרו היטב (1.2×2.6 מ'; איור 9), כיוונם לא אחיד. הקברים דופנו בגושי אבן גיר וכוסו בלוחות של אבן גיר; לקבר אחד גג גמלוני (איור 10). כיוון הקברים לא אחיד. קבר אחד קטן מאוד ואפשר שהיה מיועד לקבורת ילד אך לא נעשה בו שימוש. בין הקברים נחשפו בורות מעוגלים (1.4 מ' קוטר) שתפקודם אינו ברור. הם נחפרו באדמת החמרה ולא נמצאו בהם סימני טיח, תעלות או כל מאפיין שעשוי להעיד על שימושן; הם לא הכילו עצמות ולא נמצאו בהם מפלסי רצפה ברורים. עומקם (0.5–0.7 מ') נקבע על פי הופעתו של חומר סטרילי מהודק. המילוי בחלק העליון כלל חרסים מעטים, בעיקר שברי גוף של קנקנים מהתקופות הרומית או הביזנטית. שניים מהבורות פגעו חלקית בלוחות הכיסוי של קברים סמוכים ומכאן שהם מאוחרים לקברים. הקברים לא נחפרו והם קשים לתיארוך על פי טיפולוגיה שכן קברים מסוג זה היו נפוצים למן התקופה ההלניסטית ועד לשלהי התקופה הביזנטית.
 
שטח C1. בקצה הדרומי של האתר נמצא קבר גדול שתוכניתו הכללית דומה למערות קבורה חצובות מהתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית. הקבר נחפר באדמת החרסית הטבעית וחוזק באבני נארי גדולות ומסותתות (איור 11). הכניסה לקבר הייתה דרך מעבר צר וכנראה מדורג שירד דרך פתח בקיר המערבי לעבר חדר קבורה ריבועי מקומר. שלושה כוכים נחצבו בקיר הצפוני ובקיר הדרומי ושני כוכים נחצבו בקיר המזרחי. משני צדי הכניסה לחדר הקבורה היו אומנות אחוזות מעוגלות. הקבר נמצא מלא בשברי כלי חרס מאוחרים, בעיקר קנקני עזה ביזנטיים. הכוכים לא נחפרו. בורות לא אחידים מדרום לקבר עשויים להיות קברי ארגז הרוסים. בבורות נמצאו מעט מאוד חרסים ועצמות שאינם אינדיקטיביים.
 
שטח C2. בצד המזרחי של האתר נחשפו שני קברים חפורים באדמת החרסית, עם חלוקה פנימית (איור 12). הגישה לשני הקברים הייתה ממזרח, דרך מעברים קצרים מדופני אבן. הקירות החיצוניים העבים של הקבר המערבי היו מצופים בטיח, כנראה לצורך בידודם מרטיבות שחדרה מפני השטח. החפירה התאפשרה רק עד ראשי קירות המחיצה, שלצדם הונחו הנפטרים. שני הקברים היו מכוסים בכמויות גדולות של שברי קנקני עזה מאוחרים. עדות לתאריך הקבר מתקבלת ממחקר השוואתי למבנים דומים שנחפרו באתרים אחרים, ובעיקר למבנים מהמאה הה' לסה"נ שנחשפו בח' נענה (חדשות ארכיאולוגיות קט: 107–109; עתיקות 57: 29*-49*, 21–164). נר תמים שנמצא במילוי התחתון ומתוארך למאה הה' לסה"נ תומך בתאריך המוצע. שרידים של מבנה גדול שנחשפו מצפון לקברים שימשו אולי בעבר מבנה קבורה שלישי, אך השתמרותו אינה מאפשרת זיהוי מוחלט.
 
בית הקברות המאוחר (חלק מזרחי של שטח E2 ושטח E4). בצד הצפוני של האתר נחשף בית קברות שתאריכו כנראה מאוחר לשלב היישוב המרכזי. אותרו 15 קברים, רובם במצב השתמרות גרוע. הקברים שזוהו היו בכיוון מזרח–מערב, האופייני למסורת המוסלמית. החלק העליון של שניים מהקברים דופן בבסיס עמוד וקטעים גדולים של רצפת פסיפס לבנה. הקברים לא נחפרו, אולם האדמה שכיסתה עליהם הכילה חרסים שתוארכו למאות הו'–הז' לסה"נ. לפיכך ניתן לשער שבית הקברות שימש קבוצות מוסלמיות נוודיות למחצה בשלבים המאוחרים והדלים יותר של היישוב הביזנטי או, כפי שסביר יותר, תקופה קצרה לאחר נטישתו. 
 
אתר גני טל שתקופותיו העיקריות הן הרומית והביזנטית שילב חקלאות ותעשייה שכללה ייצור יין, זכוכית ואולי אף כלי חרס.
אופי האדריכלית ופריסתה בשטח מעידים שהאתר לא היה כפר, אלא אולי חווה שהתפתחה והתרחבה במרוצת הזמן. האתר דעך וננטש כנראה במחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ. בתקופה הממלוכית התקיימה במקום חווה קטנה או תחנת דרכים.