בשטח החפירה (13×16 מ', כ-200 מ"ר) שבין עצי זית, בציר מזרח–מערב לאורך העתיקות, נחשף משטח מרוצף (15.5 מ' אורך, 7.5 מ' רוחב כולל) באבנים מסותתות גדולות (0.3×0.5 מ') ובינוניות על גבי אדמת סחף (איור 1). הקו החיצוני של המשטח, בצפון ובדרום, נתחם באבני שפה מלבניות המסודרות בקפידה, שנשתמרו בעיקר בשוליים הדרומיים ובחלק מהשוליים הצפוניים.

במרכז המשטח ניתן היה להבחין בשני מפלסי בנייה: מפלס תחתון המורכב משכבת גיר לבן כתוש ששימשה למילוי וליישור ומפלס עליון (4.7 מ' רוחב), בנוי בקפידה יתרה, בצפיפות רבה של אבני ריצוף שטוחות ובאיכות מרשימה.
נראה כי בחפירה נחשפה דרך עתיקה שפניה הדרומיים והצפוניים נחשפו לחלוטין ואילו קצותיה המזרחיים והמערביים לא אותרו בשל מגבלות החפירה. עם זאת, בבדיקה (1×7 מ') שנערכה כ-10 מ' ממזרח לשטח החפירה נחשף המשכה של הדרך בתוואי המוכר.
קטע הדרך שנחשף מתעקל כנראה קלות צפונה על תוואי הדרך הנוכחית ופני השטח העולים ממערב למזרח (איור 2).
בשטחי החפירה שנפתחו מצפון ומדרום לדרך נמצאו חרסים שחוקים מתקופות הברונזה הקדומה 1, הברזל 2, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והממלוכית. נראה כי ממצאים אלו הגיעו לכאן בסחף מהאתר הצמוד. חפירת חתך בניצב לדרך (איור 3), העלתה מן הדרך ומתשתיתה חרסים מן התקופה הרומית המאוחרת בלבד ולפיכך אפשר לתארך את הדרך כולה למן המאה הב' לסה"נ ואילך.
מעל פני מפלס הדרך ועל גבי אדמת סחף שהצטברה נמצא קו קיר טרסה דל, הבנוי מאבני שדה גדולות ובינוניות ואף אבני בנייה מהוקצעות אחדות בשימוש משני. נראה כי זהו קיר טרסה מאוחר, על סמך ממצא הקרמי ממלוכי, שנבנה ללא קשר לדרך הרומית הקדומה.
 
הדרך לא הייתה מוכרת במחקר הדרכים הרומיות בגליל עד כה. ניתן לשער כי היא הובילה ממחנה הליגיון בלגיו (מגידו) מזרחה, דרך השוליים הצפוניים של עמק יזרעאל; או שחיברה אתרים מרכזיים כמו ציפורי, גת חפר וכפר כנא עם אזור הר תבור והדרך המובילה צפונה ומזרחה.