החפירה נערכה ברצועת שטח צרה וארוכה לאורך השוליים הצפוניים של האתר, מעל בית הקברות המודרני וסמוך לפסגת ההר. נפתח שטח מרובע (3×7 מ'; איור 1) ונחשפו ארבע שכבות המתוארכות לתקופות העות'מאנית, הממלוכית, ההלניסטית, הברזל והברונזה הקדומה.

 
שכבה 1. קרוב לפני השטח נחשף קיר טרסה מעוות שהשתמר גרוע ובסביבתו נמצאו שברי כלי חרס מהתקופות העות'מאנית והממלוכית. הקיר, שתמך בטרסה חקלאית והשתמר לגובה נדבך אחד, הוסר בשלבי החפירה הראשונים.
 
שכבה 2. נחשפו קיר שהשתמרותו גרועה (W11), קיר נוסף (W10) וקטע קטן של רצפת אבן (לוקוס 105). קיר 11 (2 מ' אורך) שרד לגובה מרבי של שני נדבכים; מעל רצפה 105 שהייתה קשורה לקיר זה נמצאו שברי כלי חרס רבים מהתקופה ההלניסטית. שכבה זו היא השריד היחיד מתקופה זו באזור.
 
שכבה 3. נחשף קיר גדול (W12; איור 2) מתחת לשכבה ההלניסטית ושכבת חצץ שנמצאו בה שברי כלי חרס אחדים מתקופת הברונזה התיכונה. קיר 12 (4 מ' אורך חשיפה, 2 מ' גובה השתמרות) שכיוונו צפון–דרום, היה בנוי אבני גוויל בינוניות ושימש חזית של מבנה גדול. שני פתחים בקיר היו כנראה חלונות שנסתמו באבנים וחצץ. מכלול כלי החרס תיארך את המבנה למאה הט' לפסה"נ.
 
שכבה 4. קיר 12 נבנה הישר מעל שכבת ברונזה קדומה 2 (לוקוס 106; איור 3) שנחשפה בשטח מצומצם מאוד בשל עומק החפירה. בשכבה היו עדויות לשרידי מבנים ובהם עמוד אבן מאבן גיר.
 
החפירה מעידה שהאתר של פסוטה היה מיושב לא רק בתקופות הברונזה וההלינסטית, אלא גם במאה הט' לפסה"נ. יישוב זה מיוצג בשרידי מבנה גדול במצב השתמרות סביר, ייתכן ששימש מבנה ציבור.