נחשפו כ-75% משטח המערה (25 מ"ר; איור 2); תקרת המערה קרסה. פתחה לא זוהה, אך סביר להניח שהכניסה הייתה ממערב, שם לא נחשפה דופן המערה, או דרך פיר אנכי שהוביל אל המערה מלמעלה. במערה זוהו שלושה מפלסים בסלע. במפלס העליון (16 מ"ר, 253.78 מ' מעפה"י) נחצבו ספלול (0.3 מ' קוטר) ובור עגול (L4; אורך 1.5 מ'), שנחפר לעומק 2 מ' מבלי שקרקעיתו נחשפה. במילוי הבור נמצאו מרבית כלי החרס והצור (להלן). בדופנות המערה במפלס זה נחצבו שתי גומחות (L10 ,L9). במפלס הביניים (4 מ"ר, 253.15 מ' מעפה"י) — מדרגה רחבה המקשרת בין המפלס העליון והתחתון — לא זוהו יחידות חצובות. במפלס התחתון (5 מ"ר, 252.7 מ' מעפה"י) נחצבו שני בורות עגולים שפתחיהם סמוכים זה לזה (L8 ,L7; קוטר 1 מ', 0.5 מ' בהתאמה); קרקעית הבורות לא נחשפה. בין הבורות, בעומק 0.5 מ' מפני השטח, נחצב מעבר (0.4 מ' גובה, 0.7 מ' רוחב).

 
ממצא כלי חרס
אדווין ק"מ ון דן ברינק
 
במכלול הקרמי שנתגלה בחפירה 72 פריטים, שמקורם ב-28 סלים מעשרה לוקוסים ברחבי המערה; 56 מן הפריטים נמצאו בבור 4 (13 סלים). למעט שלושה פריטים (לא צוירו) – שברים שאריתיים מן התקופה הכלקוליתית המאוחרת שחדרו למערה – המכלול אחיד למדי וזמנו תקופת הב"ק 1א'.
 
כלים פתוחים. אלה כוללים קערות דקות דופן, ששפתן ישרה או מתעגלת פנימה. כמה מקערות אלו נושאות כתמי פיח בפנים ועל השפה, המעידים כנראה כי שימשו נרות (איור 1:3, 2). כן נמצאו קערות עמוקות או קדרות ישרות דופן, ששפתן בהונה, מוטיב עיטורי המאפיין כלים פתוחים וסגורים מתקופת הב"ק 1. הפריט מטיפוס זה שצויר (איור 3:3) עשוי מטין מחוספס ופניו החיצוניים נושאים כתמי פיח; דומה כי שימש כלי בישול. השתמרו כמה שברים אינדיקטיביים של קערות ממורקות אפור (איור 4:3–6), שרק אחד מהם (איור 4:3) נשבר מתחת לקו הזיווי; אף לא אחד מן השברים נושא ידיות זיז או תוספת פלסטית כלשהי. כל השברים נושאים חיפוי אפור עם מירוק מאוזן מפנים ומחוץ.
 
כלים סגורים. נמצאו רק שברים אינדיקטיביים אחדים של פערורים (איור 7:3, 8). כולם דקי דופן ושפתם בהונה; השבר באיור 8:3 נושא כתמי פיח נרחבים על כל הפן החיצון, עדות כי שימש לבישול. כן נמצאו קנקנים בינוניים שצווארם קמור מעט ושפתם מחודדת (איור 9:3, 10). הם דקי דופן, צרופים היטב ופניהם פשוטים ונטולי עיטור. נמצאה ידית לולאה אחת (לא צוירה), השייכת כנראה לקנקן מטיפוס זה. קנקנים ופיטסים גדולים, עבי דופן, שצווארם קצר או גבוה ושפתם בהונה וכוללת לעתים רצועה פלסטית המקיפה את כתף הכלי נמצאו אף הם (איור 11:3–14). לכמה צוואר גבוה, קמור מעט, ישר או מופשל מאוד (איור 11:3, 12), ואילו לאחרים צוואר קצר ושפה נוטה חוצה (איור 13:3). יש שרצועה פלסטית בהונה הקיפה את הכתף של הקנקנים הגדולים (איור 14:3). רק בשבר אחד, של קנקן גדול, נותרו שרידים של צבע או חיפוי אדום על הפן החיצון, ובשני שברים, שניהם של קנקנים, נותרו שרידי עיטור צבוע על הפן החיצון: פסים אנכיים, מקבילים בדגם 'דמוי פיג'מה' (איור 15:3, 16). כל הידיות שנמצאו במערה, למעט ידית הלולאה, הן ידיות מדף בהונות, שהשתייכו לאגנים גדולים או לקנקנים (איור 17:3, 18).
 
למעט שלושה שברים, המכלול מיוחס לשלב המוקדם של הב"ק 1. בשל גודלו הקטן של המכלול ואופיו הביתי המובהק אפשר להניח כי זהו מצבור אשפה של משק בית יחיד. לפריטים במכלול הקרמי מקבילות קרובות בכמה מהמכלולים הגדולים יותר מחלקה המוקדם של תקופת הב"ק 1 שנתגלו במערות ובאתרי יישוב סמוכים (ון דן ברינק 2007א; ון דן ברינק 2007ב; ון דן ברינק וקניאס 2010). אף שקערות ממורקות אפור נמצאו במערה, הן כמעט אינן מופיעות באתרי הב"ק 1 המוקדמים הנזכרים לעיל שנחפרו בסביבתה. העדרם המוחלט כמעט של כלים ממורקים אפור בכמה אתרי יישוב גדולים באזור, שבהם הייתה חשיפה אופקית נרחבת ונתגלו השרידים המוקדמים ביותר מתקופת הב"ק 1 באזור מודיעין, מעיד כי משפחת כלים זו לא הופיעה בחלקה המוקדם של תקופת הב"ק 1, אלא רק מאוחר יותר.
 
ממצא הצור
במערה נמצאו שבעה כלים ונתזים אחדים. שישה כלים נמצאו בבור 4, ואחד נמצא בגומחה 9. על אף היעדר כמעט מוחלט של פסולת סיתות באתר, ברור שהכלים יוצרו מנתזים. אורכו של הפריט השלם הקצר ביותר עולה על 7 ס"מ. במכלול הכלים מהמערה נמצאו שני מגרדי מניפה על צור לוחי (איור 4); להב כנעני ארוך שבור מעט בקצה הדיסטלי (מעל 15 ס"מ אורך; איור 1:5), טיפוס נפוץ במכלולי הצור מתקופת הברונזה הקדומה (Golden 2009:212); וארבעה להבי מגל (איור 2:5–5) עם ברק שימוש דו-פני לאורך צלע אחת. להבי המגל אחידים בחומר, בטיפולוגיה ובטכנולוגיה. כל הכלים יוצרו מצור חום איכותי שאינו מקומי.
מכלולי כלים שבהם מגרדי מניפה על צור לוחי ולהבי מגל שיוצרו בסטנדרטים גבוהים, מצור איכותי במיוחד, מאפיינים מכלולי צור מתקופת הברונזה הקדומה באזורנו (Ben-Tor 1975:24, Pl. 21:4; Amiran et al. 1978: Pl. 82:1, 4; Crowfoot-Payne 1983; Peterson 2002: Fig. 2:12). העדר כמעט מוחלט של פסולת סיתות באתר והעדר מקורות צור מאיכות כזו בסביבה הקרובה, כפי שעולה מתצפיות שדה, מעידים על קשרי מסחר של יושבי האתר מתקופת הברונזה הקדומה 1א' עם יישובים מרוחקים, אולי אף עד מצרים העתיקה (Golden 2009:212–213).
 
על פי ממצאי כלי החרס והצור מהבורות אפשר לתארך את השימוש במערה לתחילת תקופת הב"ק 1, תקופת המעבר מן התקופה הכלקוליתית לתקופת הברונזה הקדומה (3700–3500 לפסה"נ). כלי החרס והצור מעידים על שימוש ביתי של משפחה גרעינית אחת, בעלת אמצעים ואולי אף קשרי מסחר ענפים עם יישובים מרוחקים.