בחודשים אוקטובר-נובמבר 2003 נערכה חפירה באתר נחל בצת II (הרשאה מס' 4010-A; נ"צ — רי"ח 213952-4091/774458-575; רי"י 163952-4091/274458-575). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי ע' מרדר, בסיוע א' דדוש וי' יעקבי (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), א' שפירו (GPS), ה' סמיטליין (צילום שטח), נ' גצוב (קרמיקה), י' מילבסקי (כלי אבן), ע' ברזילי (צור), ל' זייגר ומ' סמילנסקי (ציור צור), נ' מרום (ארכיאוזואולוגיה) ופועלים מכפר מנדא ונצרת. סיוע נוסף ניתן על ידי י' לרר, א' שטרן וד' ברשד מרשות העתיקות.
אתר נחל בצת II נמצא על גבעה קטנה בגדה הדרומית של נחל בצת, כ-300 מ' מדרום לשלומי וכ-41 מ' מעל פני הים (איור 1). הפרופיל הגיאומורפולוגי של עמק של נחל בצת הוא של וורטיסול אלוביאלי אפור כהה המונח על תצורה מגיל האיאוקן (איור 2). האתר התגלה בעת סקר שנערך על ידי ר' פרנקל ונ' גיצוב (מפת אכזיב [1] ומפת חניתה [2]). נפתחו חמישה שטחים (E-A) ונחפרו 19 תעלות בדיקה בעזרת כלי מכני כדי לאמוד את גודל האתר ולהבהיר את הרצף הסטרטיגרפי שלו (איור 3). בשטחים C ,B ,A ו-E נפתחו ריבועים (2×4 מ') ואילו בשטח D, במרכז האתר, נחפר חתך עמוק (1×2 מ'). בכל השטחים נעשה סינון אקראי ורק בשטח D סוננו כל הסדימנטים בקפדנות.
סטרטיגרפיה
הרצף הסטרטיגרפי מבוסס על הפרופיל של החתך העמוק בשטח D (כ-1.8 מ'; איור 4). הממצא בשטחים האחרים התייחס לפרופיל זה (להלן).
בשטח D זוהו שלוש שכבות. שכבה 3 התחתונה (0.8 מ' עובי) כללה סדימנט שצבעו צהוב עד אפור בהיר. בתחתית השכבה נמצא רובד דק של אבנים מזוות וביניהן חלוקים ואבנים קטנות, שהונח כנראה בידי אדם. מעל רובד האבנים, בגובה של 0.4-0.2 מ', נמצאו שרידים אפשריים של קירות הבנויים אבנים בינוניות ולא מעובדות (0.25×0.30 מ'), שהיו חתומים ברובד אבנים נוסף שנמצא 0.15-0.10 מ' מעליהם (איור 5). בכל השכבה נמצאו פריטי צור ועצמות בעלי חיים; חרסים אחדים שנמצאו מעל רובד האבנים העליון חדרו כנראה משכבה 2, שחולקה לשני שלבים על סמך כלי חרס טיפוסיים. שכבה 2 מאופיינת ברובד אופקי ועבה (0.7-0.6 מ' עובי) של אדמה אפורה בהירה ובה ריכוז גבוה של אבנים מזוות ושרופות. בשלב התחתון (2b; כ-0.4 מ') נמצאו חרסים מתקופת הניאולית הקרמי, כמות גדולה של צור ירמוכי ומעט עצמות בעלי חיים. בשלב העליון (2a; כ-0.2 מ') נמצאה כמות עשירה של חרסים מהתקופה הכלקוליתית הקדומה (ואדי רבה).
שכבה 1 העליונה (0.3-0.2 מ') הינה סדימנט אפור כהה ופריך שהכיל אבנים מזוות וממצאים מעטים.
בשטחי החפירה האחרים נחשף אופק ארכיאולוגי דק ובו אלמנטים אקראיים. אלה כללו בורות (איור 6) ומוקדים, בעיקר בתוך תעלות שנחפרו לתוך הקרקע האלוביאלית. באופק זה נמצאו כלי צור, כלי אבן אחדים, שברי כלי חרס שהשתמרו גרוע ועצמות בעלי חיים שתוארכו ברובן לניאולית הקרמי. שטחים B ,A ו-C הקבילו למפלס החיים של הניאולית הקרמי (שכבה 2b) ואילו שטח E יוחס לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית (שכבה 3).
בתעלות הבדיקה (TR1-19; לוקוסים 172-150; ר' איור 3) נמצאו בורות רבים, סגלגלים ועגולים, ובהם חלוקים ואבנים קטנות (לוקוסים 153, 164-162, 167, 168). כמו כן נמצאו אבני גוויל (לוקוסים 161-156, 169), כתמים של חרסית שרופה (לוקוס 166) ושרידים אפשריים של קירות (לוקוס 155; איור 7). הממצא בתעלות הבדיקה לא נחפר אך תועד בדייקנות בעזרת GPS. התיארוך היה קשה משום שנמצאו חרסים שחוקים אחדים בלבד. על סמך פריסת הממצא בתעלות הבדיקה ובשטחי החפירה דומה שהאתר השתרע על שטח של כ-15 דונם.
אדריכלות
בשטח A נחשף מוקד רדוד כ-0.2 מ' מפני השטח (לוקוס 102), תחום בשתי אבנים שבמרכזו הובחנו פיסות פחם אחדות. בדיקת פחמן 14 שנלקחה מאחת הפיסות הגדולות תוארכה לימי הביניים (cal. BC 100 ± 1,240). זמנו של כל הממצא בסביבה הקרובה: כלי צור וחרסים ולפיכך נראה כי המוקד חדר לשכבת הניאולית הקרמי.
בשטח B נחשף מתקן עגול קטן (לוקוס 111; 2.4-2.0 מ' קוטר; איורים 8, 9) בנוי אבני גיר קשות, מעוגלות ולא מהוקצעות (0.6-0.2 מ'). מתארו המלא לא נחשף, אך נראה שהכניסה אליו הייתה מצפון. אבן שחיקה (איור 10) וחרסים שחוקים אחדים מעידים שהמבנה שימש לפעילות ביתית יום-יומית.
ממצא צור
במכלול הניאולית הקדם-קרמי הקטן (שכבה 3) נמצאו 474 פריטים, רובם נתזים ולהבים. נמצאו להבים העשויים בטכניקה בי-פולרית ואופייניים לניאולית הקדם-קרמי ב'. החודים שנמצאו עשויים בהתזת לחץ דו-פנית ואופייניים לשלב האחרון של הניאולית הקדם-קרמי ב' או לניאולית הקדם-קרמי ג' (איור 11: 1, 2). גם בלהבי המגל יש תכונות המאפיינות את הניאולית הקדם-קרמי ב' או ג', לדוגמה פריטים קטומים שגבם מעוצב בשברור חצי זקוף ואילו הקצה הפעיל מעוצב בשברור עדין המופיע על הגב והגחון (איור 11: 3). ראוי לציין שבמהלך הסקר שנערך על ידי פרנקל וגצוב באתר נמצאו כלים אחדים המעידים על התיישבות בתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב', בהם ראש חץ חילואן (מפת אכזיב [1] ומפת חניתה [2]: איור 2.80.4.3) שעשוי על להב שצבעו סגול.
מכלול הניאולית הקרמי (שכבה 2b) גדול יחסית וייצוגי (N=4104). בפסולת שולטים הנתזים ואילו ללהבים תפקיד מינורי לעומת מיקומם במכלול הניאולית הקדם-קרמי. את המכלול מאפיינים להבי מגל העשויים בשינון עמוק (איור 11: 4, 5) וכן איזמלים קטנים אליפסואידים המייחדים את מכלולי הצור הירמוכיים (איור 11: 7).
המכלול מהכלקולית הקדום (ואדי רבה; שכבה 2a) קטן וכולל 357 פריטים. שולטת בו טכנולוגיית הנתזים, כמו בניאולית הקרמי, הניכרת בשכיחות של פסולת וגרעינים. להבי מגל מייצגים את הכלי הטיפוסי ולהם גב וקטימות עם קצה פעיל חלק (איור 11: 6, 8, 9).
כלי חרס
בשטחי החפירה נמצאו חרסים אחדים, רובם מהתקופות הרומית והביזנטית, שחדרו לשכבות הקדומות של האתר. ממצא כלי החרס המשמעותי נחשף בשטח D, שם זוהו שני שלבים קרמיים, ניאולית קרמי (שכבה 2b) וכלקולית קדום (ואדי רבה; שכבה 2a). מכלול הניאולית הקרמי קטן ובו חרסים רבים עשויים ביד מחומר גס, אופייניים בהם שברי שפות של קערות (איור 3-1:12). נמצאו רק מעט כלים שפניהם מעובדים למרות שאלה אופייניים מאוד לתרבות הניאולית הקרמי. בולט מאוד העדר יסודות שיאפשרו את שיוך כלי החרס למכלול ידוע מן התקופה, הירמוכי או יריחו IX (לודי).
הממצא מהכלקולית הקדום מועט לעומת הניאולית הקרמי. עם זאת הוא כולל טיפוסי כלי חרס אופייניים למכלולים מהכלקולית הקדום (ואדי רבה). כלי החרס עשויים ביד ולחלקם חיפוי אדום ושחור ממורק, למשל קערה רדודה עם שפה נוטה פנימה (איור 11: 4). בשכבה זו נמצא כלי מזווה מעוטר בפסים גליים בצדו החיצוני; בצדו הפנימי חרות דגם של קווים מצטלבים (איור 11: 5). נמצאו שני שברים מעוטרים בחריתות מודגשות האופייניים מאוד לתרבות ואדי רבה (איור 11: 6, 7). כמו כן נמצא בשכבה a2 פלך חרס, כנראה פלך טווייה (איור 11: 8).
כלי אבן
מכלול כלי האבן הקטן כלל 21 פריטים. כמעט מחציתם נמצאו לא בהקשר ארכיאולוגי, על פני שטח או בתעלות הבדיקה. הכלים שנמצאו במכלולים ברורים מיוחסים לניאולית הקדם-קרמי ולניאולית הקרמי. הם כוללים אבני שחיקה, מקבת ושפות קערות. ראוי לציון פריט מחורר (ראש אלה?) וגרזן פולחני קטן מאבן ירוקה שנמצא על פני שטח.את הפריט המחורר יש לתארך לכלקולית הקדום (ואדי רבה) או המאוחר (ע'סולי) ואת הגרזן הפולחני ניתן לשייך בכלליות למכלולים של הניאולית הקדם-קרמי ב'. ראויה לציון מיוחד אבן מחורצת ליישור עצמות או להשחזת ראשי חץ שנמצאה בשכבה 3 (ניאולית קדם-קרמי ב').
בעלי החיים
מכלול בעלי החיים בנחל בצת II (כ-NISP=88) כולל בעיקרו שרידים של עזים וכבשים
(Capra hircus and Ovis aries; NISP=40), בקר (Bos sp.; NISP=27) וחזיר בר
(Sus scrofa; NISP=18) מהתקופות הניאולית הקרמי והכלקולית הקדום. עצם של עז
(Capra) הייתה הפריט המזוהה היחיד מהניאולית הקדם-קרמי.
בחפירת אתר נחל בצת II נחשפו שלוש שכבות שתוארכו לניאולית הקדם-קרמי, לניאולית הקרמי ולכלקולית הקדום. למרות שהאתר מתפשט על שטח נרחב, רצף השכבות נמצא רק בשטח D.
הניאולית הקדם-קרמי נחשף בשטח מצומצם שאינו מאפשר להסיק מסקנות מלאות. עם זאת, נראה שיש לתארך את השרידים לשלב המאוחר של הניאולית הקדם-קרמי ב' או לניאולית הקדם-קרמי ג'. הנחה זו מתבססת בעיקר על סוגי ראשי החץ ולהבי המגל.
הניאולית הקרמי הוא שלב ההתיישבות העיקרי באתר (שכבה 2b) וכולל פרט אדריכלי אחד וכמה בורות ומוקדים. מכלול כלי החרס מתקופה זו אינו גדול מספיק כדי להגדיר שייכות תרבותית של האתר. עם זאת, מכלול הצור כולל להבי מגל המעוצבים בשינון עמוק ואיזמלים קטנים אליפסואידים האופייניים למכלולי צור ירמוכיים. לא נמצאו להבי מגל שעשויים מנתזים מרובעים או משולשים בשברור לחץ האופייניים למכלולים של יריחו IX (לודי). במכלול כלי החרס משכבה b2 חסרו מאפיינים של התרבות הירמוכית ואילו במכלול הצור משכבה זו היו אפיונים ברורים של רפרטואר ירמוכי. לפיכך הנטייה היא לייחס את שכבה 2b לתרבות הירמוכית.
היישוב מהכלקולית הקדום (ואדי רבה; שכבה 2a) קטן למרות שבסקר מרבית שברי כלי החרס שנאספו היו מתקופה זו (מפת אכזיב [1] ומפת חניתה [2]: איור 2.80.5); אפשר ששכבה זו נפגעה בפעילות פיתוח מודרנית. דומה שחל שינוי משמעותי בהופעתן של עצמות בעלי החיים; הבקר מתמעט ואילו החזירים מתרבים. היחס של העזים נותר ללא שינוי. האם שינוי זה הוא תוצאה של שינוי באסטרטגיות ניצול מזון במהלך הזמן או שינויים סביבתיים באזור האתר? העניין דורש בדיקה מעמיקה יותר.
מהחפירה נראה כי ההתיישבות באתר המשיכה מהניאולית הקדם-קרמי לניאולית הקרמי, ככל הנראה הירמוכי ולכלקולית הקדום (ואדי רבה) ואחר כך נעזב האתר. שחזור דגמי יישוב בעמק עכו מורה על מצב דומה; גם שם יש המשכיות מהניאולית הקדם-קרמי ב' ועד לכלקולית הקדום, עם פער קטן ביריחו IX (לודי) ואילו הכלקולית המאוחר מופיע ברובו בגליל הגבוה, מחוץ לעמק עכו.