בחודשים מאי ואוגוסט 2013 נערכו שתי עונות של חפירת הצלה באשקלון, כ-50 מ' ממערב לצומת שד' בן-גוריון ורח' הטייסים (הרשאה מס' 6809-A; נ"צ 157777-804/620045-073; איור 1), לקראת הרחבת כביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית אשקלון, נוהלה על ידי ד' ייגורוב (צילום שטח), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), נ"ש פארן, ס' גנור וש' גל (GPS), מ' קונין (מדידות ושרטוט), ג' סרי וא' פרץ (ייעוץ קרמי), י' נגר (אנתרופולוגיה), נ' זאק (תכניות), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) וד"צ אריאל וא' ברמן (נומיסמטיקה).
האתר התגלה במהלך פיקוח ארכיאולוגי, הרוס בשלבים: בשנות ה-40 של המאה הכ' לסה"נ נבנתה במקום תחנת משמר בריטית, כחלק ממערכות של תצפיות לאורך מישור החוף; בשלב הבא נפגע האתר מבניית כפר נופש לחיילים; תהליכי הרס נוספים קשורים כנראה לנדידה של דיונות ולעבודות פיתוח מודרניות שבוצעו באזור. בסביבה נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות רבות. באחת החפירות, בחוף הדייגים הסמוך, נחשף מבנה קבורה ובו ארונות עופרת מהתקופה הרומית (וורגה תשנ"ט). בחפירה נוספת, כ-400 מ' מצפון-מערב לפארק המים אשקלונה, נחשפה מערכת בריכות (ברנד תשס"א).
נפתחו שלושה שטחים (C–A; איור 2), ונחשפו בהם שרידי מתקן חקלאי, קבר מקמר מהתקופה הביזנטית ויסודות של מבנה מהתקופה האסלאמית הקדומה.
שטח A (שכבות I–III; 16 מ"ר)
שכבה III. נחשפה שכבת חול (L104 ,L103; עובי 0.5 מ'; איור 3) וסמוך לחתך הדרומי-מערבי נמצא קנקן עזה, ללא צוואר (איור 9:4), שפתחו נסתם באבן כורכר בינונית (0.1 × 0.1 מ'). תפקידו של הקנקן אינו ברור.
שכבה II. מעל שכבת החול נחשפה שכבת חול מעורבת בחומר לבנים ופסולת קדומה (כ-0.7 מ' עובי), שבתוכה נחשף קטע ממתקן חקלאי (2 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב; איור 5). תשתית המתקן בנויה משני נדבכים של אבני כורכר בינוניות (0.15 × 0.20 × 0.20 מ'). בקצה הצפוני-מערבי של התשתית נבנה קיר (W10; אורך 2.1 מ', רוחב 0.6 מ', גובה 0.4 מ'), שהשתמר לגובה של נדבך אחד הבנוי מאבני כורכר בינוניות ושימש כנראה יסוד לנדבך נוסף מלבני בוץ, שהשתמר בחתך הדרומי-מערבי בלבד. אל הקיר ניגש מדרום-מזרח קטע של תשתית של רצפת פסיפס תעשייתי שלא השתמרה (L101). הפסיפס חובר לתשתית בטיח אפור בהיר. החרסים שנתגלו על התשתית כוללים שברי קערות (איור 1:4, 2), פערור (איור 3:4), קדרה (איור 4:4), קדרות בישול (איור 5:4, 6) וקנקני אגירה (איור 7:4, 8), המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית (המאות הו'–הז' לסה"נ).
שכבה I. שכבת פני השטח (כ-1.5 מ' עובי) הכילה הצטברות חול מעורב בחרסים מעטים ובפסולת בת זמננו.
שטח B (שכבות I–II; 25 מ"ר)
שכבה II. נחשפו יסודות של מבנה רבוע (3.7 × 3.7 מ'; איורים 6, 7), בנוי על שכבת חול. יסודות המבנה (W23–W20; רוחב 0.45 מ') השתמרו לגובה של 2–3 נדבכים ונבנו בנייה יבשה של אבני גוויל בינוניות משולבות בחומר מליטה אפור. במפלס היסודות של המבנה (L201) נמצא פלס מהתקופה העבאסית, שזמנו כנראה 832 לסה"נ (מִטבעת רמלה?; ר"ע 143644). החרסים שנחשפו במפלס זה מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם שברי קערות (איור 1:8–5), שעל חלקם זיגוג ירקרק (למשל איור 3:8), ופערור (איור 6:8).
שכבה I. שכבת פני השטח (כ-0.1 מ' עובי) הכילה הצטברות חול מעורב בחרסים מעטים.
שטח C (שכבות I–II; 25 מ"ר)
שכבה II. נחשף קבר מלבני (3.2 × 3.8 מ', איורים 9, 10), שגגו מקומר, בנוי בתוך בור שנחצב בסלע הכורכר. לקבר ארבעה קירות (W33–W30; רוחב 0.5 מ'; גובה כ-1 מ'), שהשתמרו לגובה של 5–6 נדבכים; אלה נבנו בבניית גזית מאבני קִרטון (0.17 × 0.17 × 0.30 מ') ודופנו בפן הפנימי בשכבת טיח דקה. פתח הכניסה לקבר היה במזרח, בקיר 31. מהפתח נמשך גרם של שתי מדרגות, בנוי היטב (0.6 מ' רוחב, 0.23–0.28 מ' גובה כל מדרגה), שהוביל למסדרון כניסה קטן (L307 ,L303; אורך 1.2 מ', רוחב 0.6 מ'). גרם המדרגות והמסדרון נתחמו בשלושה צדדים במחיצות מדופנות בשכבת טיח דקה (W36–W34; רוחב 0.2 מ'). נוסף למחיצות, התגלו שלוש שקתות קבורה (L306–L304; אורך 2.2 מ' אורך, רוחב 0.6 מ'). שוקת 304 נחפרה חלקית, ונתגלו בה מעט פירורי עצמות אדם, שזוהו כשברי עצמות של גף תחתון. העצמות שבורות, אולם על פי פרופורציות העצם אפשר לקבוע שהפרט בוגר. העצמות הושארו במקומן והחפירה בקבר הופסקה.
במילוי הקבר נמצאו חרסים רבים, כגון קערות (איור 1:11–3), קנקנית (איור 4:11) וקנקנים (איור 5:11, 6), המתוארכים לתקופה הביזנטית.
שכבה I. שכבת פני שטח (כ-0.1 מ' עובי) הכילה הצטברות חול מעורב בחרסים רבים, המתוארכים לתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.כן נמצא פוליס של קונסטנטינוס הא' (315–316 לסה"נ, מִטבעת רומא; ר"ע 143645).
שרידי המתקן החקלאי הם כנראה חלק ממערך חקלאי שנתגלה בחוף אשקלון, כ-500 מ' מצפון-מערב (ברנד תשס"א). על סמך החרסים שנמצאו במתקן, סביר להניח ששימש משק בית בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה האסלאמית. בשל ההשתמרות הדלילה של האתר, ממדי המתקן אינם ברורים. הקבר המקומר שייך לאחד מארבעה תת-טיפוסים של 'קברי חדר', ששימשו לקבורת תושבים אמידים ואופייניים לאזור מישור החוף (הוסטר ושיאון תשס"ו). קבר דומה נמצא באתר אל-נבי חסין שבאשקלון ותוארך גם הוא לתקופה הביזנטית (קול-יעקוב ופרחי תשע"ב:88–89).
ברנד א' תשס"א. מתקן חקלאי בחוף אשקלון. בתוך א' ששון, ז' ספראי ונ' שגיב, עורכים.
אשקלון: עיר לחוף ימים. אשקלון. עמ' 203–211.
הוסטר י' ושיאון ע' תשס"ו. קברים בנויים מקומרי גג מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית במישור החוף הדרומי. ירושלים וארץ-ישראל: כתב-עת ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה 49:3–67.
וורגה ד' תשנ"ט. אשקלון, חוף הדייגים. חדשות ארכיאולוגיות 134:109–135.
קול-יעקוב ש' ופרחי י' תשע"ב. אשקלון (אל-נבי חסין): ממצאים שאופיים יהודי, נוצרי ופגני בשדה קבורה מהתקופה הרומית המאוחרת. עתיקות 87:70–111.