בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2008 נערכה חפירת הצלה במגרש פרטי במרכז כפר כנא, כ-200 מ' מצפון-מערב למעיין כנא (הרשאה מס' 5478-A; נ"צ — רי"ח 231825/739073; רי"י 181825/239073) בעקבות חשיפת שורת אבנים גדולות על ידי כלי מכני. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חלקי של בעל הנכס ע' חמדאן, נוהלה על ידי י' אלכסנדר (צילום), בסיוע י' לבן (מנהלה), ר' מישייב (מדידות), א' בלשוב (שרטוט) וח' טחן (ציור ממצא).
בכפר כנא נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות משנת 1990. בתקופת הברונזה הקדומה היה יישוב גדול סביב מעיין כנא שהמשיך גם בתקופות פרוטו-היסטוריות מאוחרות (הרשאה מס' 3534-A*). עיקר היישוב בתקופות הברזל, ההלניסטית והרומית התרכז בגבעה הנמוכה של כארם א-ראס, ממערב לכפר הנוכחי (חדשות ארכיאולוגיות 120). מהתקופה הביזנטית ואילך התפתח כפר כנא וגדל מעבר לגרעין העתיק של הכפר הנוכחי והיה מוקף מטעי פירות וזיתים שאך שרידים אחדים מהם ניתן לראות היום. היישובים נסמכו אל המעיין הרב-שנתי בכפר, שבתקופות היסטוריות היה מחוץ ליישוב הנוכחי ומדרום לו, אולם ב-50 השנים האחרונות, הבנייה המודרנית הלכה והתקרבה למעיין והיא מקיפה אותו מכל עבר.
באזור זה לא נתגלו עד כה שרידים ארכיאולוגיים והיה בו מטע רימונים.
נפתח שטח (כ-50 מ"ר) והתברר כי שורת האבנים הגדולות (2 מ' עומק) היא חלק מדרך סלולה שעל פי כיוונה הובילה מכארם א-ראס, כ-300 מ' מן המעיין, אל המעיין וממנו.
החפירה העמיקה 3 מ' מפני שטח מבלי שסלע האם נחשף, אף שהאדמה הכבושה העידה על קרבתו. הוסרו כ-2 מ' של אדמה בכלי מכני, אדמה חקלאית, ללא אבנים או ממצא ארכיאולוגי. נראה שהאדמה נסחפה במי המעיין אם כי נעדרים ממנה חלוקי נחל. מתחת לשכבת האדמה נחשפו שני קירות אבן מקבילים (W104 ,W103; כ-1.5-1.2 מ' רוחב) מרוחקים 2.5-2.0 מ' זה מזה (איור 1). שני הקירות דומים בבנייתם – שני פנים ובתווך אבנים קטנות (איור 2). בפן החיצוני בכל קיר היה נדבך אחד של אבנים גדולות מאונכות
(0.5×0.4×0.3 מ' בממוצע) שהונחו ישירות על האדמה. הפן הפנימי של הקירות הורכב משלושה נדבכי אבנים קטנות יותר (0.3×0.4 מ' בממוצע) שהונחו אופקית זה מעל זה. חלק מהאבנים נפלו במשך הזמן מחוץ לשורה. בחתך שנעשה בין שני הקירות (1 מ' עומק) נחשפו רבדים אחדים של אבנים זעירות וקטנות (כ-0.1×0.1 מ') שהונחו בצפיפות גדולה עם אדמה כבושה ליצירת דרך או שביל יציבים. שני הרבדים התחתונים (לוקוסים 110, 111) נחשפו בשטח מצומצם, 0.5 ו-0.25 מ' בהתאמה מתחת לבסיס הפן הפנימי של הקירות ונראה לפיכך שהיו קיימים כאשר נבנו הקירות. שני הרבדים העליונים (לוקוסים 102, 109) נתחמו בבירור בקירות.
בשל מילוי אבנים לכל העומק, לא ברור אם היו אכן ארבעה רבדים או שהרבדים גבהו במהלך הזמן. עם זאת ברור בעליל שאין אלו רבדים שנישאו במים. הרובד העליון שהשתמר היטב (לוקוס 102) נחשף לכל אורך החפירה (6.5 מ') ונראה כי נמשך מעבר לגבולות החפירה משני צדיה.
ברובדי הדרך היו משולבים שברי כלי חרס, בעיקר שברי ידיות קנקנים המשתמרות טוב יותר משברי גוף בשל עוביין. שברי כלי החרס היו קשים לזיהוי על פי צורתם בשל שחיקה גבוהה. השברים שזוהו ברבדים התחתונים היו קנקן הלניסטי (איור 1:3), כלי חרס מהתקופה הרומית האמצעית והמאוחרת שכללו את משפחת כפר חנניה (איור 2:3, 3) וקנקן מטיפוס שיחין (איור 4:3). שברי כלי החרס ברובד העליון (לוקוס 102) כללו שברי קערות מהתקופות הביזנטית (איור 5:3, 6), הצלבנית (איור 7:3) והממלוכית (איור 8:3). זיהוי הכלים התבסס על החומר ולא על הצורה.
נמצאו גם עצמות בעלי חיים אחדות במצב השתמרות גרוע.
נראה שהדרך הסלולה הייתה קיימת החל מהתקופה הרומית. בשלב מסוים, כנראה בתקופה הביזנטית, הוקמו שני קירות נמוכים ומקבילים, כנראה קירות תמך לדרך הסלולה. הפן החיצוני של הקירות היה כנראה מילוי שהוצא ואילו הפן הפנימי עמד חופשי (כ-0.6 מ' גובה) ותחם את הדרך משני צדיה. הדרך גבהה במהלך הזמן, בשל הוספות מכוונות של רובדי אבנים קטנות או בדריכה על רובדי האבנים שהצטברו. בשימוש האחרון של הדרך הפכו הקירות לאבני שפה רחבות שעמדו כ-0.2 מ' מעליה.
אף שנחפר קטע קטן (6.5 מ') מן הדרך, מיקומה באזור לא בנוי סמוך למעיין כפר כנא וכיוונה מצפון-מערב לדרום-מזרח מעידים על היותה דרך מקומית שהובילה מהיישוב ההלניסטי–רומי–ביזנטי בכארם א-ראס אל המעיין וממנו. הנחל שהוביל את יתרת המים מהמעיין לכיוון בקעת בית נטופה היה צמוד לדרומה של הדרך, שבנייתה המוקפדת נועדה ככל הנראה למנוע את הצפתה, ואכן בחפירת תשתיתה לא נתגלו כל סימני מים. שברי כלי החרס מהרבדים התחתונים מעידים כי הדרך הייתה בשימוש כבר בתקופה הרומית כאשר מקומו של כפר כנא היה בכארם א-ראס ומאוחר יותר, בימי הביניים כאשר עמד כאן מבנה בודד.