התעלה נבנתה לכל אורכה מאבני בזלת מקומיות. הישר על גבי נדבכי היסוד השתמר בסיס דופנות האבן וכן קטע קטן של רצפת התעלה המטויחת. בשני הריבועים נחפר חתך דרך התעלה שחשף את שכבות תשתית התעלה. התברר כי בקטעי התעלה מגוון סוגי תשתית המתוארים מלמטה למעלה.
נדבך האבן התחתון בריבוע הדרומי היה עשוי מאבני בזלת גדולות ומוארכות שעובדו בגסות (0.50 × 0.75 מ' גודל ממוצע, 0.4 מ' גובה) והונחו לרוחבן בשורה על גבי שכבת חיזריה – חצץ בזלת טבעי (איור 3). סביב האבנים אדמת חוואר צהבהב עדין וסטרילי, שכנראה הובא לכאן לשמש יסוד מהודק סופג מים לאבנים. על יסוד זה היו כשלושה נדבכים של אבני שדה בינוניות (כ-0.55 מ' גובה) שנתחמו בחלקן משני צדיהן באבנים גדולות שהיו כנראה הבסיס לדופנות התעלה, אף שרובן חסרות. מעל שכבת האבנים הבינוניות נדבך אחד של אבנים קטנות ומעוגלות, דמויות חלוקים חלקים שהודבקו בטיט (0.25 מ' גובה), גודלן אחיד למדי והן הובאו כנראה מערוץ קרוב. זה היה ראש השכבה ששרדה מהתעלה (CH109, רוחב חיצון מרבי  1.5 מ', רוחב פנימי 0.8 מ' ) בריבוע הדרומי כיוון שלא נמצאו כל שרידים מרצפת התעלה עצמה שהונחה כנראה הישר על גבי שכבת האבנים הקטנות. מילוי האדמה משני צדי התעלה הכיל כתמים שרופים שהיו אולי שרידי רצפת טיח שהונחה על ראשי האבנים. תמונה שונה במקצת של התעלה והשתמרותה התגלתה בריבוע הצפוני (CH110). האבנים המלבניות הגדולות בבסיס התעלה היו חסרות. במקומן נמצאה שכבה לא אחידה של אדמת חוואר צהבהבה מהודקת בצפיפות (כ-0.5 מ' עומק) ללא אבנים, שעליה הייתה מונחת שכבה אקראית של אבנים בגודל בינוני (איור 4). משני עברי השכבה היו אבני בסיס גדולות יותר של דופנות התעלה. הדופן המזרחית (1.5 מ' רוחב) השתמרה טוב למדי ואילו אבני הדופן המערבית חסרות וחלקה הצפוני נבלע במחיצה מעבר לגבולות החפירה. השתמרו רצפת הטיח של התעלה (כ-4 מ"מ עובי) ושוליה המתעגלים (0.6 מ' רוחב פנימי; איור 5). על פי מידות אלו הרוחב החיצון הכולל של התעלה היה 3.6 מ'. בחתך שנעשה בריבוע הצפוני הובחן קטע קטן של רצפת הטיח התחתונה המעיד על שני שלבי בנייה ותיקונים מאוחרים של התעלה. מפלס רצפת הטיח בקטע הצפוני של התעלה (CH110) היה 155.60- תחת פני הים. השיפוע מדרום לצפון היה ללא ספק מתון מאוד, אך לא ניתן היה לבדוק זאת משום שרצפת הטיח בקטע הדרומי של התעלה (CH109) היה חסר.

נמצאה כמות קטנה למדי של חרסים, בעיקר בתעלה ואחדים במילוי משני עבריה. רוב החרסים הקטנים לא ניתנו לזיהוי, אך מרקמם נראה כשל כלי כפר חנניה מהתקופה הרומית. החרסים המצוירים כללו קערות כפר חנניה מטיפוס D1 (איור 5-1:6), סירי בישול כפר חנניה טיפוס C4 (איור 6:6, 7) וקנקן שיחין (איור 8:6). טיפוסי כלים אלה מתוארכים לשלהי המאה הג' לסה"נ ומתארכים את בניית התעלה בשליש האחרון של המאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ, במהלך התקופה הרומית המאוחרת שבה הייתה טבריה בתנופת התפתחות.