בחודש ספטמבר 2003 נערכה חפירת הצלה במרכז הכפר אל-בענה (הרשאה מס'
3983–A*; נ"צ — רי"ח 22580/75968; רי"י 17580/25968), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' שטרן בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), נ' גצוב (קרמיקה קדומה וכלי צור), ה' סמיטליין וק' עמית (צילום), ר' אבו-ריא (מפקח), א' בלשוב (שרטוט), ל' קופרשמידט (מעבדות מתכת), ח' טחן (ציור כלי חרס), מ' סמילנסקי (ציור כלי צור) ופועלים מכפר מנדא.
הכפר אל-בענה נמצא בשוליים הצפוניים של בקעת בית הכרם. החפירה נערכה בנקודה הגבוהה בכפר, באזור של תל ארכיאולוגי ככל הנראה וסמוך לשרידי מבנה מן התקופה הצלבנית הנראים על פני השטח (איורים 1, 2). נחפר שטח (כ-3 × 6 מ'; איורים 3, 4) ונחשפו שלושה שלבי בנייה עיקריים מהתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית. כן התגלו כלי צור וחרסים מהתקופה הניאוליתית, תקופות הברונזה המאוחרת והברזל, התקופות הפרסית, ההלניסטית הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית.
התקופה הניאוליתית. נמצא ראש חץ מצור מטיפוס 'חוד ביבלוס' המתוארך לתקופה הניאולתית הקדם קרמית ב' (PPNB; איור 1:5)
תקופת הברונזה המאוחרת. במילויים בכל שטחי החפירה נמצאו פריטי צור וחרסים רבים המעידים על יישוב באתר בפרק זמן זה. פרטי הצור כללו להבי מגל (איור 2:5, 3) וכן פסולת תעשייה. ממצא כלי החרס כלל קערות (איור 1:6–3), סירי בישול (איור 5:6, 6) וכלים קיפריים מיובאים, בהם קערת חלב (איור 4:6) ושברי בילביל (איור 7:6, 8).
תקופת הברזל והתקופות הפרסית וההלניסטית. נמצאו חרסים המעידים על התיישבות באתר בתקופות אלו: סיר בישול וקדרה מתקופת הברזל (איור 9:6, 10), קנקן מהתקופה הפרסית (איור 11:6) וקערה מהתקופה ההלניסטית (איור 12:6).
התקופה הרומית. קיר איתן (W14) שנבנה בכיוון צפון–דרום ולא נחשף למלוא רוחבו, השתמר לגובה נדבך אחד והוא בנוי אבני גזית גדולות (0.5 × 0.5 × 1.0 מ') המסותתות סיתות שוליים אלכסוני. לקיר היה יסוד עשוי ממילוי של אבני גיר קשות ואדמה מהודקת (לפחות 0.7 מ' עומק). במילוי נמצאו חרסים ממגוון תקופות, המאוחרים מתוארכים לתקופה הרומית (המאות הג'–הד' לסה"נ) ומתארכים את הקיר: סיר בישול וקערת בישול מטיפוס כפר חנניה C4 ו-D1 בהתאמה (איור 13:6, 14). ניתן לעקוב אחר המשך קיר 14 לאורך 8 מ' בקיר המזרחי של המבנה הצלבני (איור 7) שם הוא ניצב לגובה ארבעה נדבכים (כ-2 מ') ומשולב בו כרכוב מעוצב. נראה כי הקיר היה במקורו קיר חזית של מבנה מפואר מן התקופה הרומית. ממזרח לקיר וצמוד אליו נראים שרידי מאגר מים מטויח שקורה בקמרון (איור 8), בנוי אבנים גדולות מלבניות זהות לאלו של קיר 14, ולפיכך היה גם הוא חלק מהמבנה המפואר. המשך מאגר המים נפגע בעבר מכלי מכני. בחלקו התחתון של קיר מאוחר, כ-5 מ' מדרום לשטח החפירה, נמצא קטע קיר בנוי בסגנון דומה לקיר 14 וייתכן שאף הוא שייך למבנה מן התקופה הרומית.
התקופות הביזנטית והאומיית. מתקופות אלה, ובעיקר מהתקופה הביזנטית נמצאו מעט חרסים במילויים מעל ותחת לרצפות מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. מן התקופה הביזנטית נמצא שבר של קערה מחופה אדום מטיפוס LRC3 (איור 15:6) וכן קטעי פסיפס שלא באתרם עשויים אבנים קטנות בצבעי לבן, אדום ושחור ומעידים על מבנה מפואר שהיה בקרבת מקום. נמצאו חמש פיסות מקומטות של עלה זהב שעל שתיים מהן ניתן להבחין בבירור בפני אדם וסביבם הילה (איור 9). על פי סגנון העיטור נראה כי יש לתארכם לתקופה הביזנטית. מן התקופה האומיית נמצא שבר של קערה מחופה אדום שמקורה במצרים (טיפוס (ERS המתוארכת למאות הז'–הח' לסה"נ (איור 16:6).
התקופה הצלבנית. נמצאו מעט חרסים מהתקופה, אף שמבנה המיוחס לה ניצב כ-5 מ' מצפון לשטח החפירה. המבנה משולב היום בבתי הכפר ונראה כי יש בו גם תוספות מן התקופה העות'מאנית. יש בו כמה אולמות מקורים בקמרון חביתי או צולב והוא בנוי אבני גזית בסגנון האופייני לבנייה הצלבנית, כגון פתחים בעלי קמרון מחודד (איור 10) וחלון שצורתו חרך ירי (איור 11).
התקופה הממלוכית. ממזרח לקיר 14 ששימש עתה קיר תוחם, השתרעה רצפה שבחלקה הצפוני הייתה עשויה מאבני שדה קטנות ועפר מהודק, ובחלקה הדרומי רצפת טיח מהודק. ממערב לקיר 14 נבנה קיר (W21) בכיוון מזרח–מערב, מאבני שדה מרובעות שאמנם לא השתמר היטב אך נראה כי יש לתארכו לפרק זמן זה. נמצאו כלי חרס, בהם: קערה מזוגגת ומעוטרת בחריתה עבה מטיפוס Green and Yellow Gouged Ware (איור 17:6) וקנקן (איור 18:6).
התקופה העות'מאנית. האבנים העליונות של קיר 14 שולבו ברצפה שהשתרעה ממזרח ומדרום לו. הרצפה עשויה אבני שדה שטוחות במגוון גדלים ונמצאה עליה שכבת אדמה חומה דקת גרגר ובה ארבע אבנים מסודרות כקשת נפולה, שריד להתמוטטות התקרה. הרצפה הייתה תחומה בשני קירות (W19 ,W18). נראה כי יש לתארך את המבנה לסוף התקופה העות'מאנית או לראשית התקופה המנדטורית.
שרידי הבנייה המסיביים מן התקופה הרומית מעידים על מבנה גדול ממדים, ייתכן מבנה ציבור. דומה כי המבנה הצלבני עשה שימוש משני בקיר הרומי אשר השתמר הודות לכך לגובה רב – תופעה נדירה בגליל. שרידי הבנייה הצלבנית שייכים ככל הנראה למבנה של מבצר סניוריאלי ששימש את מרכז נחלת סנט ג'ורג' דה לה בינה המוזכרת במקורות היסטוריים. מעניין לציין כי מן התקופה הצלבנית לא נמצאו שרידים נוספים, למעט שברי כלי חרס אחדים.