שטח A (איור 2)
נחפרה תעלת בדיקה (2.2 × 20.0 מ') בציר צפון–דרום, צמוד לשפת המדרכה של רחוב לוי אשכול פינת רחוב אילנות. נחשפו חמש שכבות, שזמנן החל מן התקופה האסלאמית הקדומה ועד לתקופה הצלבנית.

שכבה I. שכבת פני השטח הוסרה באמצעות טרקטור. מתחת לתשתית כורכר מודרנית נמצאה אדמה חומה כהה מעורבבת באבנים קטנות.

שכבה II (המאות הי"ב-הי"ג לסה"נ). נחשפו שלוש אבני גזית מלבניות וגדולות שסיתותן גס (0.35 × 0.50 מ' בממוצע). לכל אורך הדופן המזרחית של התעלה, בעומק של כ-0.9 מ' מפני השטח, נחשף קטע מרצפה העשויה שכבה דקה של טיח מהודק היטב, שצבעו אפור בהיר עם גריסים לבנים. בשכבה זו נמצאו שני מסמרי ברזל (איור 3: 1, 2).

בשכבה III (המאה הי"א לסה"נ) נחשף חלק ממבנה: שני קירות מקבילים (W4 ,W3), הבנויים בציר מזרח–מערב, וקיר (W5) הנמשך בציר צפון–דרום, ניצב לקיר 4 אך אינו ניגש אליו. שלושת הקירות, אשר השתמרו לגובה של נדבך או שניים בלבד, נבנו אבני גזית בינוניות, מסותתות סיתות גס. בין הקירות השתמרו קטעים דלים מאוד משתי רצפות עשויות טיח אפור בהיר מאוד עם גריסים שחורים: לוקוס 109b, הניגש לקיר 3 מצפון, ולוקוס 109a, הניגש אל קירות 4 ו-5 ממזרח. בצדו הדרומי של קיר 5 נתגלה צינור ביוב עשוי חרס אדום (כ-10 ס"מ קוטר, כ-1 ס"מ עובי), אשר הוצב במאונך וגובהו לפחות 0.65 מ'. סביב הצינור הונחה שכבה של טיח לבן עם גרגרים שחורים (כ-9 ס"מ עובי). מצפון לקיר 4, ליד החתך המזרחי, נערך חתך בדיקה לעומק של כ-2 מ', שלא נחפר עד הקרקע הבתולה.
נמצאו חרסים רבים ושברי זכוכית. דומה על כן, שהשרידים שייכים למבנה מגורים גדול. הממצא הקרמי מתוארך לתקופה הצלבנית (המאות הי"א-הי"ב לסה"נ), וכולל קדרה מחופה אדום עשויה חרס עם גריסים שחורים קטנים (איור 4: 1); שבר שפה של סיר בישול המעוטר בצדו החיצוני בזיגוג שחור (איור 4: 2); שבר צוואר של צפחת עשויה חרס לבן (איור 4: 3), וכלי דמוי רימון מחרס אדום המעוטר בפסים בצבע חום בהיר (איור 4: 4).

בשכבה IV (המאות הט'-הי' לסה"נ) נחשפו שני קירות מקבילים (W2 ,W1; כ-0.6 מ' רוחב ממוצע) בציר מזרח–מערב, הבנויים באבני גזית מסותתות סיתות גס. אין קשר אדריכלי בינם לבין המבנה משכבה III; קיר 1 הצפוני השתמר לגובה נדבך אחד, וקיר 2 הדרומי – לגובה שני נדבכים. אל הקירות ניגשת רצפה עשויה ריצוף אבנים שצדן העליון חלק (לוקוס 103); האבנים אינן אחידות בצורתן והמרווחים ביניהן הם של כ-1 ס"מ. אפשר שהיתה זו חצר של בית מגורים.
הממצא הקרמי משכבה זו מתוארך למאה הט' לסה"נ. נתגלה מגוון קערות מזוגגות: קערה דקה בעלת שפה נוטה החוצה, מזוגגת בצהוב בהיר על חיפוי מרח לבן מבפנים ומבחוץ (איור 4: 5); קערה עשויה חרס ורוד מחופה לבן עם זיגוג ירוק בפנים, ונזילות זיגוג ירוק מן השפה החוצה (איור 4: 6); קערה גדולה עשויה חרס ורוד, עם חיפוי לבן בחוץ, וזיגוג ירוק, קרם וחום בפנים (איור 4: 7). כן נתגלה בסיס דיסקוס קעור (איור 4: 8).

שכבה V (המאות הז'-הח' לסה"נ. נחשפה רצפה מרוצפת אבנים קטנות באדמה מהודקת היטב (לוקוס 105). בצדה המערבי של הרצפה נבנה טבון עגול (לוקוס 110; כ-0.6 מ' קוטר, 2 ס"מ עובי הדפנות), שחלקו העליון נפגע משכבה IV. הטבון דומה לטבונים אחרים שנתגלו באתר בעבר (ר' חדשות ארכיאולוגיות ס"ה-ס"ו: 21-20). בתוכו נמצאו שברי כלי זכוכית המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית המאוחרת, וכן משקולת זכוכית שתוארכה לתקופה האומיית (ר' להלן). משקולת נוספת דומה נתגלתה בחפירות של א' איילון (ר' עתיקות 34: 113, איור 9: 10).
הממצא הקרמי משכבה זו מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'-הט' לסה"נ). נתגלו כלים עשויים חרס לבן, ובהם קערה בעלת שפה ישרה (איור 4: 9) וקערה בעלת שפה נוטה מעט פנימה (איור 4: 10); פך עשוי חרס צלהב (איור 4: 11); וכן קדרות מעוטרות בסירוק, חלקן עשויות מחרס כתום (איור 4: 12), ואחרות – מחרס אדום כהה (איור 4: 13). כמו כן נמצאו שני מסמרי ברזל (איור 3: 3, 4), וכן גושי ברונזה קטנים ששימשו כנראה לחיבור ידיות עץ לכלי מתכת.

המכלולים הקרמיים משטח A, שזמנם החל מן המאה הז' לסה"נ ועד למאה הי"ג לסה"נ, דומים למכלולים שנתגלו בחפירות של א' איילון (ר' עתיקות 34) ובחפירה של י' לרר (ר' חדשות ארכיאולוגיות 113: 59-57). כן נתגלו בשטח זה שברים של כלי זכוכית, בעיקר שפות ובסיסים של קערות ושל בקבוקים, שזמנם מן התקופה הרומית המאוחרת עד לתקופה האסלאמית הקדומה, וכמות קטנה של גושי זכוכית גולמית, המעידה כי באזור התקיימה בזמן שכבה III תעשיית כלי זכוכית. בשכבה III נתגלה בסיס עמוד מסותת מאבן גיר (0.6 × 0.6 מ'; איור 5), שחלקו התחתון רבוע וחלקו העליון עגול.

 

משקולת זכוכית (איורים 6, 7)
אילה לסטר

 

ר"ע: 2002-1394
לוקוס 110, סל 1014
קוטר: 2.3 ס"מ
משקל: 3.89 גרם
תיאור: משקולת עשויה זכוכית בגוון ירוק בהיר עם כתובת ערבית שקועה בת שלוש שורות ומסגרת מקיפה. הזכוכית מחופה בבליה כסופה.
תרגום הכתובת: בשם אלוהים
  היושר
לאלוהים
המשקולת נועדה ככל הנראה להיות משקולת דינר, והבליה שגרמה להתקלפות חלקית פגמה במשקלה הראשוני. נוסח הכתובת מוכר בהקשר של מידות ומשקלות, אף כי בדרך כלל הוא מופיע לצד שמם של הח'ליף או האחראי על האוצר וגביית הכספים והעריך של המשקולת. על פי הכתב ניתן לתארך את המשקולת לתקופה האומיית (להשוואה ר'A.H. Morton. A catalogue of Early Islamic Glass Stamps in the British Museum. London. 1985. Pp. 11-12, No. 526-530).
הצירוף 'אלופאא לאללה', שפירושו המילולי 'היושר לאלוהים', נועד לקשור בין המחויבות לשמירה על דיוק במידות המשקלות לבין נאמנות לאל ואמונה בו, וללמד כי אלוהים הוא עדו של המשתמש במשקולת למשקלה המלא. נוסחה דתית זו הופיעה לראשונה בקבוצה של מטבעות אומיים שהוטבעו בדמשק סביב 680 לסה"נ, והיא שימשה כלי בידי השלטון המרכזי לאכיפת מערכת מידות ומשקלות במסחר שהתנהל בשווקים, בכך שהזכירה למשמשים את הכתוב בעניין זה בקוראן: 'תנו אפוא את המידה או המשקל שלמים ולא תחסירו מאומה מאשר לאנשים ולא תשחיתו על הארץ אחרי אשר תקנה. זה טוב לכם אם מאמינים אתם' (קוראן, סורה ז, פסוק 83); 'אוי להם למחסירי המידה והמשקל. אשר במדדם לעצמם מאת בני אדם ימלאו את המידה, אך במדדם או בשקלם להם יחסירו' (קוראן, סורה פג, פסוקים 3-1).

 

שטח B (איור 8)
נחפר חצי ריבוע בציר צפון–דרום (2.2 × 4.0 מ'), לצד שפת המדרכה ברחוב לוי אשכול. לאחר הסרת שכבה עליונה של אדמה חומה ובה הפרעות מודרניות, נחשף בעומק של מטר אחד, קטע קיר (W1; כ-0.5 מ' רוחב), הבנוי אבני גוויל בינוניות, שהשתמרו לגובה נדבך אחד. הקיר, הנמשך דרומה אל מעבר לשטח החפירה, נחשף לאורך של כמטר אחד. במרחק של 0.5 מ' ממזרח לקיר נתגלה קטע של רצפה מרוצפת אבני גוויל בינוניות (לוקוס 300) ובו מעט שברי כלי חרס, המתוארכים לשלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית (המאות הג'-הד' לסה"נ). אלה כללו שפה מעובה ונוטה חוצה של קנקן עשוי חרס כתום-ורוד בעל צוואר ארוך (איור 4: 14). ייתכן כי השרידים השתייכו למבנה מגורים.

 

שטח C
נחפרו שלושה ריבועים: שניים צמודים זה לזה ושלישי במרחק של 80 מ' מדרום-מזרח להם. בריבוע הדרומי-מזרחי נחשף בעומק של כ-0.6 מ', מתחת לשכבת פני שטח של אדמה חקלאית חומה וקשה, קטע ממשטח (0.56 × 0.78 מ') מרוצף בלוחות אבן גיר חלקים בצדם העליון. הממצא הקרמי שנמצא על משטח זה מתוארך למאה הו' לסה"נ.
בשני הריבועים המערביים (איור 9) נחשף משטח (לוקוס 501; 0.90 × 0.95 מ') בנוי מאבני גוויל קטנות סדורות. בדרום המשטח, בעומק של 1.05 מ' מפני השטח, נחשף קיר (W1; כ-1.8 מ' אורך) בציר מזרח–מערב הבנוי מאבני גוויל גדולות, שהשתמרו לגובה שני נדבכים (0.8 מ'). אל הקיר ניגשת מדרום רצפת עפר כבוש בצבע חום כהה (לוקוס 506).
בכל השטח נתגלה ממצא קרמי רב, המתוארך למאות הו'-הז' לסה"נ (להלן). מתחת לרצפה 506 נתגלו ארבעה מטבעות: שניים של אנסטסיוס I מתוארכים ל-518-498 לסה"נ (ר"ע 92561, 92564) ושני מטבעות של יוסטינוס I המתוארכים ל-527-518 (ר"ע 92562, 92563). כמו כן נמצא בלוקוס זה פריט דו-חרוטי עשוי אבן שחורה, השבור בקצותיו (איור 10: 13), אולי משקולת. כן נתגלו בשטח זה מסמרים (איור 10: 14), טבעת מתכת (איור 10: 15), סיגים של ברזל עם שרידי פחם, זכוכית גולמית ושברי זכוכית הדומים לממצא משטח A.

 

שטח D (איור 11)
נחפרו שלושה ריבועים: שניים צמודים זה לזה, ואחד המרוחק כ-6 מ' מצפון-מזרח להם. בריבוע הצפוני נחשפו קטעים משני קירות מקבילים (W41 ,W40), הנמשכים בציר מזרח–מערב ובנויים באבני גזית גדולות שהשתמרו לגובה של נדבך אחד (0.55 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה). הקירות הושתתו על אדמת חמרה. קטע מריצוף עשוי אבנים קטנות (לוקוס 408) ניגש מצפון אל קיר W40.
בשני הריבועים הדרומיים-מערביים נחשפו ריצוף של אבנים קטנות (לוקוס 400), שהונח על שכבת אדמה חומה רכה, וכן שני קירות מקבילים, צמודים זה לזה (W43 ,W42), הנמשכים בציר צפון–דרום. קיר 43 המזרחי (3.2 מ' אורך, כ-0.7 מ' רוחב) בנוי אבני גזית גדולות מסותתות גס, שהשתמרו לגובה נדבך אחד (כ-0.45 מ'). קיר 42 (כ-0.35 מ' רוחב) נבנה צמוד לפן המערבי שלו. הוא בנוי מאבנים קטנות מלוכדות בשיפוע של כ-35 מעלות לכיוון מערב. קיר זה טויח בצדו המערבי בטיח אפור עם גרגרים שחורים קטנים. דומה ששימש דופן של מיתקן מטויח, כנראה לאגירת נוזלים, שנבנה על שכבת החמרה, ואילו קיר 43 שימש תמיכה למיתקן. במילוי העפר שבתוך המיתקן נתגלה מטבע המתוארך לשנים 375-364 לסה"נ (ר"ע 92560). כמו כן נתגלו בריבוע שברי כלי חרס (להלן), שברים מעטים של כלי זכוכית, הדומים לאלה שנמצאו בשטח A ואבני פסיפס לבנות, המעידות על המיתקן התעשייתי. זמנו של המיתקן הוא סוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'-הז' לסה"נ).

 

הממצא הקרמי משטחים C ו-D מוצג כמכלול אחד, שזמנו התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הה'-הז' לסה"נ). הוא כולל קערה דקה בעלת שפה נוטה חוצה (איור 10: 1); קערה מחרס ורוד עם חיפוי לבן, בעלת שפה מעובה נוטה פנימה, המעוטרת בחוץ בסירוק עם פסים דקים (איור 10: 3); קדרה בעלת שפה מעובה, מעוטרת מבחוץ בסירוק דק (איור 10: 2); קדרה עשויה חרס ורוד בהיר, בעלת רכס המפריד בין השפה לבין עיטור פלסטי של רצועה בהונה (איור 10: 4); סיר בישול מצולע בעל פתח רחב ושתי ידיות אופקיות (איור 10: 5); קנקנים מצולעים (איור 10: 10, 11) וקנקן עשוי חרס אדום-ורוד, בעל שפה מעובה, עשוי ביד בגסות (איור 10: 9). כן נמצאו כמה כלים מטיפוס Fine Byzantine Ware , ובהם קערה מעוטרת בסירוק גלי (איור 10: 6), פכים בעלי צוואר ארוך (איור 10: 8), ואחרים בעלי שפה מקופלת חוצה (איור 10: 7). עוד נתגלה פקק קנקן עשוי חרס אדום עם גריסים לבנים (איור 10: 12).

 

שטח E
במרחק של כ-500 מ' מדרום לשטח D נחפרו שני חצאי ריבועים המרוחקים כ-40 מ' זה מזה. הריבוע הצפוני נחפר לעומק של 1.36 מ', באדמה חקלאית שצבעה חום כהה. נחשף קטע של קיר בציר מזרח–מערב, (כ-1.4 מ' אורך). ממזרח לקיר ניצב קטע של קיר נוסף (כ-0.8 מ' אורך), שלא ניגש אליו. שני הקירות הוקמו על אדמה נקייה מממצאים. הם בנויים אבני גוויל בינוניות (0.47 × 0.25 × 0.15 מ' בממוצע) והשתמרו לגובה נדבך אחד בלבד. הריבוע הדרומי נחפר לעומק של כ-2.7 מ' ונמצאו בו שתי אבני מפולת.