התקופה העות'מאנית (איור 1)
שטח A. מעבר הכניסה לאולם היה סתום בפסולת, עפר ואבנים עד לגובה של כ-1.5 מ' מעל יסודותיו. מצדו הפנימי של מעבר הכניסה נמצאו כמה אבנים שטוחות שהיו כנראה חלק מהריצוף המקורי של הכניסה (לוקוס 101). בקצהו הפנימי של מעבר הכניסה נמצא קיר דל

(W115), כנראה תוספת מאוחרת לכניסה המקורית. כן נמצאו בדל קיר תמך (W114) ומעליו בדל קיר נוסף (W108). קירות התמך מעידים שבמהלך התקופה העות'מאנית ואולי אף מאוחר יותר,  היה פער ניכר בגובה מפלסי צדיו המזרחי והמערבי של האולם. כ-30 ס"מ מצפון לאבני הריצוף שבפתח נחשף קטע של קיר בנוי היטב (W105) שנבנה במקורו בתקופה הביזנטית (להלן; איור 2) וראשו שימש ככל הנראה מדרגה בתקופה העות'מאנית ואחריה. הובחן יסוד הקיר המזרחי של האולם המושתת על סלע האם (לוקוס 111). בחתך נראית בבירור תעלת היסוד שנחפרה בתוך הצטברויות שגובהה כ-1.2 מ' מעל פני הסלע – הפרש הגבהים בין הכניסה לפנים האולם בזמן בנייתו.

 

שטח B. על פני השטח נראו שרידים מקוטעים של ריצוף אבן, על גבי שכבה עבה מאוד של סיד ו/או טיח שניגשה אל קיר W112 – כנראה חלק ממפלס החיים מן התקופה העות'מאנית, אף שהיא גבוהה ממפלס הכניסה ב-0.7–1.2 מ'. לקיר 112 נדבך אחד והוא בנוי אבני גזית גדולות מאוד ומרוחק כ-50 ס"מ מקיר W123. השטח בין שני הקירות (לוקוס 119) פולס באבנים קטנות ואפשר ששימש אבוס. קיר 113 בנוי אף הוא נדבך אחד של אבנים גדולות מאוד, אך מהותו לא הובררה. על הסלע הטבעי בכל שטח B נמצאו הצטברויות ו/או מילויים של עפר עם מעט מאוד אבנים קטנות (כ-0.8 מ' עובי; לוקוסים 116, 118, 120, 121, 122, 124). בתוך הצטברויות אלה התגלו שברי כלי חרס מן התקופות: הפרסית – סיר בישול (איור 4: 1) ההלניסטית – ידית חתומה (להלן; איור 5), הביזנטית – קנקנים (איור 4: 11-9), האסלאמית הקדומה – קערה (איור 4: 13), כוסות (איור 4: 14, 15), קנקן (איור 4: 16) והעות'מאנית – מקטרת (איור 4: 17).
 

מן התקופה ההלניסטית התגלתה ידית של אמפורה רודית הנושאת חותם המתוארך לתקופה IIIa, שנת 191 לפסה"נ לערך (איור 5).

 

התקופה הביזנטית (איור 2)
שטחים A, B. נחשף קיר גזית מאבן גיר רכה (W105) הבנוי על סלע האם וחוצה את האולם באלכסון עד לקיר 123 החותך אותו. קיר 105 שרד לגובה נדבך אחד ולו פן חלק הפונה לצפון-מזרח. משני עברי הקיר (לוקוסים 101, 107), על סלע האם, נמצא מצבור גדול של שברי קנקני שק מן התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ) באתרם. המפלס האחיד של ראש הקיר מעיד שבתקופה הביזנטית לא היה הפרש גבהים בין חלקיו המזרחי והמערבי של המרחב התחום כיום על ידי האולם. מצפון לקיר 105 התגלה קטע קיר נוסף (W128) ששרדו ממנו שלוש אבנים ואף הוא בנוי אבני גזית מאבן גיר רכה. נראה כי המשכו היה ניצב לקיר 105. בהצטברויות העפר שמעל הקירות הביזנטיים נמצא שבר סורג של כנסייה עשוי אבן גיר ועליו שרידי צבע אדום (איור 6) ומטבע סולידוס זהב ביזנטי (ר"ע 102865; איורים 7, 8).
 
 

שטח C. כ-15 מ' מצפון לשטח A, נראה על פני השטח ראש קיר בנוי אבנים גדולות מנארי

(W110), החוצה את האולם באלכסון ומקביל לקיר 105 שבשטח A. הקצה הדרומי-מזרחי של הקיר נחשף לעומק של שני נדבכים (לוקוס 109). ממצא החרסים מראש הקיר ועד תחתית החפירה הוא מן התקופה הביזנטית. 

 

שטח D. נחפרו שני מיתקני אגירה עגולים חצובים בסלע: המזרחי (לוקוס 100; כ-80 ס"מ עומק) מטויח כולו בטיח הידראולי עבה ומשוקעים בו שברי חרסים. במיתקן נאספו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית – קערות (איור 4: 4-2), סירי בישול (איור 4: 5, 7, 8), מכסה (איור 4: 6) ונר שמן תמים (איור 4: 12). הבור המערבי (לוקוס 104; 1.12 מ' עומק) מטויח כולו ובתחתיתו בור שיקוע. מעט צפונה לשני הבורות נחשף שקע טבעי בסלע שפולס (לוקוס 103), תחום בקיר בנוי משתי אבני גזית מנארי האחוזות בחומר מליטה אל הסלע (W116). צפונה למיתקן מצוי קיר נוסף (W117), הבנוי נדבך אחד של אבני בנייה ללא חומר מליטה, המונחות בשקע בסלע ונועדו כנראה לפלס את השטח. כ-3.5 מ' מצפון-מזרח למיתקן 100 נמצא בור רבוע חצוב, רובו מתחת לקיר המזרחי של האולם. המיתקנים שימשו לייצור תעשייתי כלשהו.

 

קיר W123. הקיר חשוף לאורך של כ-30 מ', צמוד לצדו הפנימי של הקיר המערבי של האולם שנבנה למעשה על גביו. כיוונו צפון–דרום, הוא מושתת על הסלע הטבעי ולו יסוד צר הבנוי מאבנים קטנות עם חומר מליטה. לקיר פן של אבני גזית גדולות ומאחוריו מילוי של אבני שדה וחומר מליטה. שרידי טיח מעידים שהקיר היה מטויח היטב. כיוון שקיר 123 חותך את קיר 105 מן התקופה הביזנטית והקיר הדרומי של האולם בנוי עליו (לוקוס 129), ניתן לקבוע שקיר 123 נבנה לאחר התקופה הביזנטית ולפני הבניין העות'מאני. ניתן אולי לייחסו למבצר הטמפלרי שעל פי מקורות היסטוריים עמד בשפרעם במאה הי"ב.