תל שמרון נמצא בשולי עמק יזרעאל ולמרגלות הרי נצרת מדרום-מערב. בסקרים שנערכו בתל ובסביבתו תועדו שרידי יישוב (כ-150 דונם) למן התקופה הכלקוליתית ועד התקופה העות'מאנית (רבן תשמ"ג: אתר 83; Portugali 1982). ממערב לתל עברה בתקופה הרומית הדרך הראשית לגיו–ציפורי (Isaac and Roll 1982; Strange 2014:263–271). בחפירות שנערכו בעבר בשוליים המערביים של התל נחשפו שרידי מבנים מן התקופה הפרסית וכנראה שרידים של הדרך לגיו–ציפורי (פייג 2007; איור 1: 4284-A) ושרידי בנייה דלים מהתקופה הרומית (פייג 2009; איור 1: 5334-A). היישוב בתל מזוהה עם העיר שמרון המקראית הנזכרת בנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו) ועם היישוב סימוניה מימי הבית השני (חיי יוסף כד, 152) ומימי המשנה והתלמוד (למשל, תלמוד ירושלמי, מגילה, פא, עו), ששמו השתמר בשם הכפר הערבי סמוניה (Semunieh) ששכן במקום.

בחפירה הנוכחית נפתחו ארבעה ריבועים (AD) לאורך השוליים המזרחיים של כביש 7626. ריבוע A נפגע מהפרעה בת זמננו, ובריבועים BD נחשפו שרידי בנייה המתוארכים לתקופות הפרסית–הרומית.
 
ריבוע A
התגלו עדויות לתעלה רחבה בת זמננו, אשר פגעה בממצאים הארכיאולוגיים. בריבוע נמצאו קערית אבן (105L, סל 1064; איור 1:2) ושבר של משקולת נול מאבן (103L, סל 1032; איור 2:2); אין אפשרות לתארך פריטים אלו.
 
ריבוע B (איורים 3, 4)
נחשף קטע מקיר שדה (113W; 4 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב), שנבנה בבנייה יבשה משתי שורות של אבני גיר מהוקצעות חלקית וביניהן אבנים קטנות ועפר; הוא השתמר לגובה נדבך אחד (0.4 מ'). הקיר נפגע קשות, כנראה מעבודות סלילת הכביש, ולכן קשה לקבוע את שימושו.
בחפירת הריבוע התגלו שברי כלי חרס, ובהם קנקנים (איור 1:5, 2) וקערה מיובאת (איור 3:5), המתוארכים לתקופה ההלניסטית, וסירי בישול (איור 4:5, 5) וקנקנים (איור 6:5, 7), המתוארכים לתקופה הרומית. על פני השטח נמצאה קערה (איור 8:5) המתוארכת לתקופה הביזנטית. מכיוון שהממצא המאוחר ביותר בהצטברות הניגשת לקיר הוא מהתקופה הרומית, נראה שיש לתארך את הקיר לתקופה זו.
 
ריבוע C (איור 6)
נחשפו 3 שכבות יישוב (IIII); שכבות III ו-II נחשפו רק בבור בדיקה בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע (איור 7). בגלל גודלו המצומצם של חתך הבדיקה קשה להגדיר את הממצאים. על סמך הממצא הקרמי תוארכו שלוש השכבות לתקופות הפרסית–ההלניסטית הקדומה.
 
שכבה III. נחשפה תשתית רצפה (131L; 0.1 מ' עובי) של אבני גיר קטנות בתוך אדמה אפורה מהודקת; היא זוהתה רק בחתך. נראה שהיא שימשה תשתית לרצפת אדמה מהודקת. על סמך ממצא כלי החרס תוארכה הרצפה לתקופות הפרסית–ההלניסטית הקדומה.
 
שכבה II. נחשפה תשתית רצפה (121L; 0.6 × 1.5 מ'; 0.1 מ' עובי), הזהה לתשתית 131; היא השתמרה רק בחלקה ולא המשיכה מזרחה אל תוך החתך. נראה שגם היא שימשה תשתית לרצפת אדמה מהודקת. בדומה לתשתית רצפה 131, תוארכה הרצפה לתקופות הפרסית–ההלניסטית הקדומה על סמך ממצא כלי החרס. בעת חפירת מילוי (126L) בחלק המזרחי של הריבוע נמצא חרוז קרנליאן מעוגל (סל 1051; איור 8), וכנראה שיש לייחסו לשכבה זו.
 
שכבה I (איור 9). נחשפו שרידי בנייה דלים הכוללים קיר (106W) ורצפה (107L). קיר 106 (1.6 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני גיר לא מהוקצעות, ללא חומר מליטה, והשתמר לגובה נדבך אחד (0.2 מ'). רצפה 107 (1.7 × 2.5 מ', 0.1 מ' עובי) נבנתה מאבנים בגודל בינוני–קטן, רובן אבני גיר ומקצתן אבני בזלת, חלקן מהוקצעות חלקית. ברצפה שולבו כלי שחיקה מאבן בשימוש משני. הרצפה קעורה ולא ניגשת לקיר 106, ולא ברור אם הם התקיימו בד בבד. מעל אבני הריצוף (104L) התגלתה פכית כישור תמימה (איור 7:10) המתוארכת לתקופה ההלניסטית. נראה כי העבודות בכביש 7626 חתכו את חלקה המזרחי של הרצפה. על סמך ממצא כלי החרס יש לתארך את שרידי הרצפה והקיר לתקופות הפרסית–ההלניסטית הקדומה.
 
מכלול כלי החרס מריבוע C כולל מורטריה (איור 1:10, 2), סיר בישול (איור 3:10), קנקנים (איור 4:10–6), פכית כישור (איור 7:10), שבר גוף מעוטר (איור 8:10) ונרות (איור 9:10, 10), המתוארכים לתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומה.
 
ריבוע D (איורים 11, 12)
נחשף קיר (202W; 4.2 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב) שנבנה בכיוון צפון–דרום משורת אבני גיר לא מהוקצעות, ללא חומר מליטה, שהושתתו על שכבה דקה של אבני גיר קטנות. אל הקיר ניגשת ממערב שכבה קעורה של אבנים קטנות ועפר מהודק (207L; 0.15 מ' עובי); היא ממשיכה לתוך החתך המערבי של הריבוע (איור 13), ומתחתיה נחשף מילוי עפר (209L). בחפירה בריבוע התגלה ממצא קרמי, הכולל בעיקר קערות (איור 1:14, 2), סירי בישול (איור 3:14, 4), פך (איור 5:14), פכית (איור 6:14) ונר (איור 7:14), המתוארכים לתקופה הרומית. על סמך הבנייה של הקיר ושכבת האבנים הניגשת אליו אפשר להציע כי הם חלק מדרך כפרית מהתקופה הרומית.
 
ממצא צור
בחפירה התגלה מכלול צור, הכולל 1391 פריטים (טבלה 1), ובהם פסולת סיתות וכלים, שמרביתם אינם אינדיקטיביים. רוב פסולת הסיתות כוללת נתזים ונתזים ראשוניים. מרבית הגרעינים חסרי צורה מוגדרת, ומהם הופקו נתזים ולהבים. הכלים (טבלה 2) כוללים בעיקר כלי אד-הוק ומעט כלים אינדיקטיביים, ובהם כלים דו-פניים, גרזן, כילף ואיזמל, האופייניים לתקופות הניאוליתית והכלקוליתית. להבי המגל הם עיקר הכלים האינדיקטיביים במכלול, ובהם שלושה בעלי גב, חלקם עם שינון (איור 1:15), האופייניים לתקופה הניאוליתית; אחד בעל גב וקטימות (איור 2:15), האופייני לתקופה הכלקוליתית; חמישה שיוצרו על להב כנעני (איור 3:15) ואופייניים לתקופות הברונזה הקדומה והביניימית; ושלושה שיוצרו על פריטים גיאומטריים גדולים (איור 4:15) ואופייניים לתקופות הברונזה התיכונה–הברזל.
 
טבלה 1. פריטי הצור
הפריט
N
%
נתזים ראשוניים
171
13.74
נתזים
569
45.74
להבים
65
5.23
להבים כנעניים
2
0.16
חידושי גרעין
34
2.73
גושים
96
7.72
שבבים
307
24.68
סה"כ פסולות
1244
100
כלים
62
42.18
גרעינים
85
57.82
סה"כ
147
100
 
טבלה 2. כלי הצור
הכלי
N
%
להבים משובררים
8
12.90
נתזים משובררים
6
9.67
מגרדים
2
3.23
מקרצפים
4
6.45
מרצעים
6
9.68
משוננים/שקערוריות
11
17.74
מקדחים
2
3.23
נקרים
1
1.61
להבי מגל
19
30.65
כלים דו-פניים
3
4.84
סה"כ
62
100
 
מכלול כלי הצור מתוארך לכמה תקופות: הכלים הדו-פניים המעטים שהתגלו שבורים מתוארכים לתקופות הניאוליתית והכלקוליתית (Rosen 1997:93–98), ואילו להבי המגל המגוונים מתוארכים למן התקופה הניאוליתית ועד תקופת הברזל (Rosen 1997:44–60). מכלול קדום זה נסחף כנראה מראש התל ומייצג את מגוון התקופות שבהן הייתה פעילות בתל.
 
בחפירה נחשפו שרידי בנייה מהתקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית. דרכים דומות לדרך שנחשפה בריבוע D התגלו בסביבה בקיבוץ אלונים (קפול 2018) ובמושב אלוני אבא (אלכסנדר 2008). דרכים אלו הוקמו על ידי התושבים המקומיים והובילו לרוב מהיישוב אל השטחים החקלאיים או אל הדרכים הראשיות. ייתכן שהדרך שהתגלתה בחפירה חיברה את היישוב ששכן באתר בתקופה הרומית לדרך הראשית הסמוכה לגיו–ציפורי.