שטח החפירה משתרע במישור המשתפל במתינות לדרום-מערב לעבר תל תמס, ממערב לתל אצטבה ולחנות בישן (ח'אן אל-אחמר). הקרקע במקום רוויה במשקעי טרוורטין, המלמדים על הצפות חוזרות וכי השטח שכן בעבר בפשט הצפה. במרחק 500 מ' ממערב לחפירה התגלו קברים חצובים ובנויים מהתקופות הרומית והביזנטית (צורי 190:1962). בחפירות שנערכו בעבר בסביבת שטח החפירה לקראת הקמת תחנת הרכבת נחשפו שרידי בנייה ומתקנים מהתקופות ההלניסטית עד האסלאמית הקדומה (הראל 2016 [איור 1: 6918-A]; הרשאות מס' 5727-A, 6002-A, 7648-A).

נפתחו שלושה שטחי חפירה (AC; איורים 2–4), ונחשפו מפלס אדמה וחרסים מהתקופה ההלניסטית (שכבה IV), מאוזוליאום מהתקופה הרומית הקדומה (שכבה III), קבר מהתקופות הרומית התיכונה–המאוחרת (שכבה II) ושרידי בנייה מהתקופה הממלוכית (שכבה I). כן התגלו ממצאים אחדים משלהי התקופה הביזנטית ללא הקשר אדריכלי.
 
שכבה IV. בשטח A התגלה רובד אדמה ובו חרסים רבים מהתקופה ההלניסטית (221L; איור 5), ובהם ידית רודית נושאת טביעת חותם. נראה כי מקורו של רובד אדמה זה בסחף של ערוץ קדום שזרם בסביבה. בבדיקות מקדימות כמה עשרות מטרים מצפון-מערב לשטח התברר כי פשט ההצפה משתרע לכיוון זה. קרבת האתר ליישוב מהתקופה ההלניסטית ששכן בתל אצטבה מלמדת, אולי, כי בשטח שכן כפר קטן או בית חווה.
 
שכבה III. בשטח B נחשפו שרידי מאוזוליאום תת-קרקעי (איורים 3, 6), שנבנה לתוך קרקע סטרילית של חרסית דחוסה ומשקעי טרוורטין רבים. למאוזוליאום תכנית של מערת כוכים חצובה בסלע (עובדיה 1999: תכנית 1; פייג 1999: תכנית 1; טצ'ר וגל 2009: תכנית 3). הוא כולל שתי קומות של כוכי קבורה, מהן נחפרה רק הקומה העליונה, ובה אולם מרכזי (238L) המוקף מצפון, ממזרח וממערב בשישה כוכי קבורה (235L, 236L, 237L, 239L 251L, 254L), שניים בכל צד, שנתחמו בקירות. הקירות החיצוניים של הכוכים נבנו משורה אחת של אבני בזלת מסותתות: הפן הפנימי של האבנים חלק ואילו הפן החיצוני מסותת למחצה, כנראה לקיבוע טוב של האבנים באדמה שמסביב. מקירות הקומה העליונה שרדו רק הנדבכים התחתונים; שכבת ההרס של קירות אלה נראית היטב (L235; איור 7), ומעורבים בה גם שברי גלוסקמה מאבן (איור 8).
בחפירה באולם 238 נחשפו קטעים מהחזיתות של הכוכים הצפוניים והמזרחיים (248W, 249W; איורים 9, 10 בהתאמה). החזיתות נבנו בהקפדה, אך נראה כי רק הפן הפונה כלפי החלל המרכזי סותת היטב. כוך קבורה 237 השתמר היטב (0.8 × 2.1 מ', 0.5 מ' גובה השתמרות), והוא מלמד כנראה על מידות הכוכים במאוזוליאום. בכוכים 236, 237 ו-239 התגלתה רצפת טיח על בסיס טרוורטין בהיר (0.5 מ' עובי). ייתכן שהשימוש בטרוורטין נועד להקנות לכוכים מראה של סלע גיר ולחקות מערת קבורה חצובה. שורשי צמחייה רבים בכוכים לא אפשרו לקבוע אם קירות החזית היו מטויחים. באולם 238 התגלו בעומק של כ-1 מ' מתחת לראשי קירות 248 ו-249 שני מכסים של ארונות קבורה מאבן גיר ולהם קרניים (איור 11); הם לא נחפרו. ייתכן שהמכסה הצפוני מהשניים נשבר עקב מפולת הקומה העליונה. נראה כי באולם ישנה שורה של ארונות קבורה מאבן הפונה כלפי קיר 248.
על אף שרק חלק מהמאוזוליאום נחשף, אם היו שישה כוכים בקומה הרי שניתן לשחזר לפחות 12 כוכי קבורה, וכן לפחות שני ארונות קבורה מאבן וגלוסקמה אחת, שבהם נקברו לכל הפחות 15 פרטים. על פי הכיוון של מכסי ארונות הקבורה שפנו כנראה אל החלק הצפוני, ניתן להציע שפתח המאוזוליאום היה קבוע בצד דרום.
בהצטברויות אדמה מעל הרצפות במאוזוליאום התגלו שברי כלי חרס המתוארכים למן המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ עד לאמצע המאה הא' לסה"נ (סנדהוס, להלן), שברי כלי זכוכית המתוארכים למן סוף המאה הא' עד המאה הג' לסה"נ (גורין-רוזן, להלן) וכמה מסמרים מברזל שהשתמרו גרוע, המלמדים אולי על שימוש בארונות עץ או על שימוש בעץ לסגירת כוכים ולבניית דרגשים למשל.
 
שכבה II. בשטח B נחשפו שרידי קבר ארגז (220L; איורים 3, 12, 13), שנבנה מאבני שדה בינוניות וקטנות על גבי מפולת הקומה העליונה של המאוזוליאום. נראה שהמשכו למערב של קיר משכבה III (247W) פורק, ואבניו נלקחו לבניית הקבר. בקבר נחשפו חמש טבעות ברונזה (איור 14), שאליהן הולחמה פיסת מתכת לא מזוהה, כנראה ידיות נשיאה של ארון עץ שלא השתמר. הסמיכות של הקבר למאוזוליאום מלמדת כנראה על זיקה ביניהם. על פי חסרונם של לוחות הכיסוי של הקבר והיעדר עצמות או מנחות, נראה כי הקבר נשדד כבר בימי קדם. הקבר נבנה לאחר שהמאוזוליאום יצא מכלל שימוש, שכן חלק מאבניו שימשו לבניית הקבר. הממצא הקרמי מהריסות המאוזוליאום תוארך לכל המוקדם למאות הב'הג' לסה"נ.
 
שכבה I. בשטח C הוסרו שכבות סחף ותחתן נחשפו שרידי בנייה ללא תכנית ברורה (223L; איורים 4, 15): מפלס של  אבני גזית, אבני גוויל ואף מצבות אבן שהונח ישירות על קרקע סטרילית. בין האבנים נחשפו חרסים המתוארכים לתקופה הממלוכית (סנדהוס, להלן) וכמה פריטי אבן (צין, להלן). ייתכן כי שרידים אלה הם חלק ממבנה ארעי או מתקן חקלאי.
 
הממצא הקרמי
דבורה סנדהוס
 
הממצא הקרמי מהחפירה מתוארך לארבע תקופות: המאה הב' לפסה"נ (איור 16); המאה הא' לפסה"נ עד המאה הא' לסה"נ (איור 1:17–13); המאות הב'–הג' לסה"נ (איור 14:17–16); והמחצית השנייה של המאה הי"ב והמאה הי"ג לסה"נ (איור 18).
 
המאה הב' לפסה"נ. התגלו סירי בישול שלהם צוואר ישר ושפה פשוטה (איור 1:16, 2), פכית ששפתה ספלולית (איור 3:16), קנקנים שלהם צוואר קצר ושפה מקופלת נוטה מעט חוצה (איור 4:16–6), קנקנים ששפתם מעוגלת (איור 7:16, 8) וידיות אמפורה מרודוס (איור 9:16, 10). על פי הערכה חזותית נראה כי סיר בישול 1 וקנקנים 3 ו-4, שיוצרו מטין כתום פריך שמשאיר אבקה כתומה על  הידיים, נעשו במקום. לעומתם, קנקנים 7 ו-8, שיוצרו מטין לבן עם מעט חסמים אדומים, הובאו לאתר מהחוף הצפוני (Berlin, Monnickendam-Givon and Stone 2022).
 
המאה הא' לפסה"נ עד שנת 70 לסה"נ. רוב הממצא הקרמי מאזור המאוזוליאום, ובפרט זה שהתגלה על הרצפות, מתוארך לתקופה זו, המציינת את זמן השימוש האחרון במבנה. מכיוון שלא נתגלו שלבי בנייה במאוזוליאום, ייתכן שגם בנייתו נערכה בטווח הזמן הזה. המכלול כולל כלי שולחן ואחסון המוכרים מאזור הבקעה והגליל, ובהם שברים של קערה מחופה אדום מטיפוס טרה סיגילטה מזרחית (איור 1:17), שיוצרה כנראה בקיליקיה (Rosenthal-Heginbottom 2014:387; Lund 2015; Berlin et al. 2022), בסיס של גביע מחומר מקומי (איור 2:17), קערות בישול שלהן דופן מעוגלת ושפה מחורצת (איור 3:17, 4), שני סירי בישול סגורים, לאחד חריץ בחלק הפנימי של השפה (איור 5:17) ולשני שפה פשוטה מעט משוטחת (איור 6:17), פכים שלהם מגוון שפות: מעוגלת (איור 7:17), משולשת (איור 8:17) ומקופלת (איור 9:17), קנקנים מקומיים שבחלק הפנימי של שפתם חריץ (איור 10:17), קנקנים ששפתם פשוטה (איור 11:17, 12) ואמפורה (איור 13:17).
 
המאות הב'–הג' לסה"נ. הממצא הקרמי מהמפולות מעל המאוזוליאום כולל כלי בישול מקומיים, ובהם קדרת בישול שלה שפת מדף קעורה מעט (איור 14:17), סיר בישול שבשפתו שני חריצים (איור 15:17) ואמפורה אגאית (איור 16:17; Peacock and Williams 1986:193–194, Class 47), המתוארכת לסוף המאה הב' עד המאה הד' לסה"נ.
 
המחצית השנייה של המאה הי"ב והמאה הי"ג לסה"נ. בשטח C התגלה ממצא קרמי מועט, הכולל קערות מזוגגות שלהן שפת מדף והן חופו בחיפוי צהוב (איור 1:18, 2), המתחילות להופיע באמצע המאה הי"ב לסה"נ וממשיכות עד התקופה העות'מאנית (Avissar and Stern 2005:19), שבר של קערה פשוטה שלה שפת מדף (איור 3:18) ושבר של סיר בישול סגור ששפתו מעובה (לא אויר), האופייני לרבע השלישי של המאה הי"ב לסה"נ (Avissar and Stern 2005:91).
 
על סמך הממצא הקרמי נראה כי עיקר הפעילות באתר התרחשה בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. ייתכן כי במאה הב' לפסה"נ התקיימה הפעילות מצפון לאתר, והממצאים נסחפו בתוך הערוץ. המאוזוליאום נבנה במהלך המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ ושימש עד המאה הא' לסה"נ. הממצא הקרמי הדל מהמאות הב'–הג' לסה"נ וכן מאמצע המאה הי"ב והמאה הי"ג לסה"נ מלמד כנראה כי באתר התקיימה בתקופות אלה פעילות מצומצמת בלבד.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 22 שברים של כלי זכוכית, מהם 16 ניתנים לזיהוי ותיארוך. הכלים תוארכו לשתי תקופות: במאוזוליאום התגלו כלים מהתקופה הרומית (סוף המאה הא' עד המאה הג' לסה"נ), ואילו בלוקוסים בקרבת פני השטח התגלו כלים מהתקופה הביזנטית.
 
התקופה הרומית. הכלים מתקופה זו כוללים שפת קערה עדינה מעוגלת באש (לא צוירה); שבר גוף של קערה שלה שפת מדף וסמוך לקצה השפה יש כפל דו-צינורי חלול (236L; לא צוירה), הנפוצה במכלולים מהתקופה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא (Jackson-Tal 2016:40, 42, 44, Fig. 10:5, 6, ושם הפניות נוספות); שפת בקבוק מקופלת פנימה ומשוטחת (איור 1:19) בדומה לשפות של בקבוקים דמויי פמוט, אך ייתכן גם שזו שפה של בקבוק שגופו כדורי; ושבר צוואר וכתף של בקבוק דמוי פמוט (237L; לא צויר). הבקבוקים דמויי הפמוט אופייניים לקבורה בתקופה הרומית, משלהי המאה הא' עד ראשית המאה הג' לסה"נ.
לשלב מאוחר יותר בתקופה הרומית יוחסה שפת בקבוק או פך, הנוטה מעט חוצה וחתוכה, ובה כפל פנימי פתוח מתחת לשפה (איור 2:19), המתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת. שפה דומה, מחודדת בקצה, נמצאה בקרית ספר במכלול שתוארך לתקופה הרומית המאוחרת (Magen, Tzionit and Sirkis 2004:236–237, Pl. 9:30). שפת בקבוק דומה ובה כפל פתוח או מדרגה מתחת לקצה השפה נמצאה בג'למה, אך היא נבדלת מעט באופן עיבודה  (Weinberg and Goldstein 1988:72–73, Fig. 4-34:292).
 
התקופה הביזנטית. נמצאו מספר כלים המתוארכים לתקופה הביזנטית (לא צוירו): שפת גביע יין, שבר רגל עדינה דמוית חרוז השייכת לגביע יין או נר כלילה ובקבוק ששפתו זקופה מעוגלת באש. כלים אלה דומים מאוד לכלים שנמצאו בחפירות בבית שאן וסביבתה, כמו גם בכל רחבי ארץ ישראל ושכנותיה בתקופה הביזנטית.
בשטח C נמצא שבר של בסיס מנופח לדפוס שעליו דגם ורדה (איור 3:19). נראה כי גם על הדפנות היה דגם, ממנו שרד קטע קטן. צורת הבסיס מרמזת על כלי רב צלעות, אולי כלי משושה. אחת האפשרויות לשחזור היא פכית מנופחת לתוך תבנית שלה שש צלעות עליהן דגמים שונים, ושעל הבסיס דגם ורדה, בדומה לפכית ברכה מעוטרת בדפוס שנמצאה בקבר מאחורי קיר האפסיס בכנסייה בכורסי (Katsnelson 2014:199–202, Fig. 2, ושם דיון נרחב והפניות לשברים נוספים שהתגלו בארץ). ייתכן שניתן לשחזר על אחת מצלעות הכלי את חלקו התחתון של דגם הענף. כלי ברכה אלה מכונים eulogiae והכילו שמן, מים או אדמה קדושה מארץ הקודש. הסמלים עליהם מיוחסים לנוצרים או יהודים, וישנה קבוצה מעוטרת בדגמים גיאומטריים בלבד (לדיון בקבוצה, ר' Israeli 2003:270–271, 277, ושם הפניות נוספות). הכלים הללו מתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ. תבנית מתכת ליצירת כלי כזה נמצאה בשומרון ועל בסיסה דגם ורדה. לשתי פכיות מהקבוצה, הנמצאות באוסף דובקין במוזיאון ישראל, יש דגמים על הבסיס: באחד שישה קווים היוצרים מעין פרח סכמתי ובשני ורדה עם 12 עלי כותרת (Israeli 2003:278–279, Cat. Nos. 371, 372).
מרבית הכלים מקבוצה זו מוכרים מאוספים, ונדיר למצוא שברים שלהם בחפירות, ומכאן חשיבותו הרבה של השבר שנמצא בחפירה. הכלי מכורסי הוא אחד היחידים שנמצא באתרו. שברי כלים מקבוצה זו נמצאו בבית המלאכה לייצור כלי זכוכית שנחשף סמוך לרחוב המוביל אל השער הצפוני בבית שאן למרגלות תל אצטבה (רישיון מס' G-12/1994; טרם פורסם). ייתכן שמציאת כלי זה באתר מעידה על קיומה של קבורה משלהי התקופה הביזנטית בסביבה, או לחילופין במבנה דתי כלשהו. מכל מקום, לכלי זה חשיבות, ויש להניח שבעליו רכש אותו בשל סמליותו ותכולתו ומחירו היה גבוה ביחס לכלי שולחן או מאור שהיו בשימוש יומיומי.
בנוסף, נמצא שבר של לוחית עבה או דיסקית זכוכית (איור 4:19). השבר, כרבע מהיקפו של החפץ, יוצר מזכוכית חמה ששוטחה על גבי משטח. בלוחיות עבות או דסקיות דומות רואים לעתים סימני סיבוב של הזכוכית החמה. כאלה התגלו בנצרת (Bagatti 1969:313, Fig. 237:37) ובציפורי, שם נתגלו שתיים בגדלים שונים מתחת לרצפת בית הכנסת, ותוארכו לתקופה הרומית המאוחרת ו/או ראשית התקופה הביזנטית (Gorin-Rosen 2005:299, Pl. D.I:9, 10). שימושן אינו ידוע, אולי הן שימשו כמשקולות.
בשטח C נמצאה גם קוביית פסיפס אחת מזכוכית.
 
לממצאי הזכוכית מחפירה זו תרומה בהרחבת הידע על הקבורה בבית שאן בתקופה הרומית הקדומה, ותוספת חשובה לתפוצתם של כלי הברכה מהתקופה הביזנטית המאוחרת בארץ ישראל.
 
פריטי אבן
ברק צין
 
בחפירה נמצאו פריטי אבן הכוללים גלוסקמה מרוסקת, שלושה כלי אבן ושבר של כותרת או כרכוב מאבן גיר. הגלוסקמה (איור 8) עשויה גיר רך, כנראה קירטון. חלקה החיצוני אינו מעוטר ונראים עליו סימני אזמל רבים, ואילו חלקה הפנימי מוחלק בקפדנות. כלי האבן כוללים פקק משיש ואבן שחיקה מחלוק בזלת (221L; איור 1:20, 2), שהיו קשורים אולי לפעילות קבורה, כמו הכנת חומרים וסגירה של בקבוק/פכית. כן נמצאה משחזת עשויה מצפחה ירוקה (איור 3:20) בהצטברות ליד שרידי הבנייה מהתקופה הממלוכית. הכלי מלוטש, ונראות עליו כמה חריתות עדינות כנראה סימני השחזה. ממצא זה נפוץ באתרים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית והממלוכית (Kletter and Stern 2006: Fig. 26:8; Barbé and Shapiro 2012: Fig. 11:4, 5; Barbé 2015: Fig. 27:2). שבר הכותרת או הכרכוב לא השתמר היטב (לא אויר), אך הוא מלמד כי המאוזוליאום היה כנראה מבנה מפואר ומעוטר, ויחד עם טיח הטרוורטין הוא נתן למבנה מראה של מערה חצובה בסלע גיר.
 
בחפירה נחשפו שרידים וממצאים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והממלוכית. ניתן להניח שבתקופה ההלניסטית שכן בסביבה יישוב שהיה קשור לעיר ששכנה בתל אצטבה (בר-נתן ומזור 1994).
המאוזוליאום מהתקופה הרומית הקדומה שימש אולי מעין חיקוי של מערת קבורה חצובה בסלע גיר. בניית מאוזוליאום בן שתי קומות מצריכה השקעה רבה, וזו מלמדת כי נקברו בו בני המעמד הגבוה. ייתכן שהנקברים בסטטוס הגבוה ביותר הונחו בכוכים הצפוניים בקומה העליונה, שנבנו במיקום הבולט ביותר מול הפתח. הממצא הקרמי מהמוזוליאום תוארך ברובו למאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ ובמקצתו למאות הב'–הג' לסה"נ, ואילו ממצא הזכוכית תוארך למאות הא'–הג' לסה"נ. מקורם של ממצאים אלה בעיקר מהקומה העליונה, וייתכן שזו הייתה בשימוש בשלב מאוחר יותר בתקופה הרומית, בעוד שהקומה התחתונה, שלא נחפרה, שימשה בשלב קדום בתקופה.
אם כך, ייתכן שהמוזוליאום היה קבר משפחתי בשימוש מתמשך. את המאוזוליאום והקבר המאוחר לו ניתן לקשור לשדה הקבורה הידוע בתל תמס (צורי 190:1966). הקברים מהחפירה משתרעים בגבול הצפוני של שדה קבורה נרחב זה, שהקיף את בית שאן מצפון וממערב. אפשר גם שקברים אלה היו חלק משדה קבורה אחר המרוחק כ-500 מ' ממערב לחפירה, ובו זוהו סרקופגים וקברים בנויים מהתקופות הרומית והביזנטית. נראה כי מבני מאוזוליאה הוקמו לרוב לאחר התקופה הרומית הקדומה. מבני מאוזוליאה מהתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת נחשפו בעבר בטבריה (ויטו 2008; סטפנסקי 1999), באכסאל (מוקארי 2014) ובסוסיתא (אייזנברג 16:2016–17). בבית שאן נחשפו מאוזוליאה מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית (אבשלום-גורני 2000; טפר 2008; שיאון 2014). אף שניתן למצוא מאוזוליאה מפוארים מהתקופה הרומית סמוך לערים מרכזיות דוגמת טבריה, בית שאן וסוסיתא, נראה כי בתקופה זו מבני הקבורה אינם אחידים, ואפשר שהם נבנו לפי מסורות מקומיות של אוכלוסיות שונות.
אף שלא התגלו ממצאים אדריכליים מהתקופה הביזנטית, הרי שכלי הזכוכית ובהם שבר כלי הברכה מלמדים על נוכחות בתקופה זו בסביבת החפירה.
הממצאים מהתקופה הממלוכית מעטים, ונראה שהם מלמדים על נוכחות ארעית באזור, אולי בזיקה לפעילות בחנות בישן (ח'אן אל-אחמר) שממזרח לאתר.