מאז שנת 2006 חוקרת משלחת מאוניברסיטת חיפה את מבצר מונפורט (כ-300 מ' מעפנה"י; בועז 2008; 2012; איור 1), המרוחק 22 ק"מ מצפון-מזרח לעכו. החפירה בשנת 2013 המשיכה את העבודה שהחלה בשנה הקודמת בשטח C, לאורך החומה הצפונית של האגף המרכזי במבצר. בעונות 2014 ו-2015 התרכזה החפירה בשטח B, סמוך לביצור החיצוני, ובו התגלו האורוות — תגלית ייחודית במבצר צלבני. במהלך עונת 2016 נחפרו שני שטחים: שטח D, שבו התמקדה החפירה בחדר D במבנה המגורים המרכזי באגף העליון; ושטח F, בקצה הדרומי של הביצורים הדרומיים-מערביים החיצוניים, ובו התמקדה החפירה במגדל העגול בקצה הדרומי של הביצורים ובקיר סמוך. החפירה בעונת 2019 התמקדה באחד משני אולמות המרתף שמתחת ל'אולם הגדול' של המבצר, ובו התגלו ממצאים משמעותיים ביותר.
ממצאים אלה ואחרים קשורים לשני אירועי מצור של הממלוכים, המוזכרים במקורות בני התקופה. המצור הראשון נערך בשנת 1266, בעת שהסולטן הממלוכי בייברס שלח שניים מהגנרלים שלו לתקוף את המבצר, כנראה במסגרת תכסיס להסחת דעת חיל המצב של מבצר הטמפלרים הגדול בצפת, שהיה היעד האמיתי של הממלוכים, ואשר אכן נפל זמן קצר לאחר ההתקפה על מבצר מונפורט. המצור השני נערך בקיץ 1271, ובו חזר בייברס עצמו למבצר מונפורט, לאחר כמה הצלחות גדולות בצפון, כבש את המבצר בתאריך 23 ביוני והרס אותו, ובכך הביא לקץ ההיסטוריה הקצרה — פחות מחמישים שנה — אך הדרמטית של המבצר.
אמנם ישנן עדויות פיזיות רבות המלמדות על המצור השני ופירוק המבצר, אך עד לחפירות הנוכחיות לא היה ידוע אם המצור הראשון של 1266 פגע מהותית במבצר, שכן התעודות אינן מפורטות ואינן מציינות נזק כלשהו או מה היו השיטות לתקיפת המבצר.
 
שטח B. התגלו שלוש שכבות עיקריות: שכבת פני שטח, ובה חומרים טבעיים מעורבים בממצאים ארכיאולוגיים; שכבה תיכונה של שרידי מבנים שקרסו; ושכבה תחתונה של מפלס החיים באורוות. האורוות (כ-7.0–7.5 × 18.0 מ'; איור 2) סמוכות מאוד לשער החיצון בצד הצפוני-מערבי של החומה החיצונית (בועז 2012) — המיקום המתאים ביותר לאורוות. פתח האורוות נקבע צמוד לשער, מול תא קטן ששימש כנראה ביתן שמירה. השרידים האדריכליים מלמדים כי לאורוות היה גג שטוח הכולל קורות שנתמכו בקשתות כפולות. האורוות היו רחבות למדי (7.0–7.5 מ') ולכן הן נתמכו בשתי קורות שהונחו לרוחב המבנה, שנתמכו בשתי קשתות. שתי הקשתות נתמכו במרכז באומנות חופשיות ובדרום באבני הקשת התחתונות שהונחו על במת אבן מוגבהת (איורים 3, 4). רצפה האורוות נבנתה מלוחות אבן בשילוב עם סלע האם שפולס (ר' איור 3). על הבמה המוגבהת לאורך הצד הדרומי של המבנה נבנתה סדרת שקתות מלוחות אבן שטוחים, שהוצבו על הצד הצר שלהם בגובה של כ-1 מ' מעל הרצפה (ר' איור 4), בגובה המתאים להאבסת סוסים.
הממצאים הקטנים כוללים פרסות, פריטי אוכפים, את מברזל, גרזן שהשתמר גרוע בשל קורוזיה, ראשי חץ רבים, מטבעות, שברי כלי חרס וכלי זכוכית, מכתשי אבן ועֱליים ועצמות רבות של בעלי חיים. חלק מהממצאים תומכים בזיהוי המבנה כאורווה, ואחרים מעידים על הלחימה שהתרחשה באגף החיצון, כנראה במהלך המצור בשנת 1271, בעת שהאורוות נהרסו כליל יחד עם שאר המבצר.
סמוך לקיר המזרחי של האורוות נחשף מתקן טרפזי ששימושו לא ברור (לא בתכנית; איור 5). המתקן נבנה במרכז החדר, מעל בסיס האומנה החופשית המזרחית ביותר שתמכה בקירוי, ועל כן נראה כי הוא נבנה לאחר קריסת הגג. המתקן נמצא קבור תחת ערמת אבנים שהתמוטטה מהרס האגף המערבי העליון על ידי בייברס, מיד לאחר נפילת המבצר ביוני 1271, ועל כן ייתכן שהצד המזרחי של האורוות ניזוק במהלך ההתקפה הראשונה של הממלוכים בשנת 1266, והמתקן נבנה בין שני אירועי המצור.
 
שטח C. תחת הצטברות אדמה לאורך הקיר הצפוני של האגף המרכזי של המבצר נחשפו רצפות מכוסות בשרידי הרס. שרידים אלו כללו שתי אבני גזית חקוקות: האחת נושאת גרפיטי המתאר סירה לצד סימנים שונים, ועל השנייה חרותים שני לוחות משחק 'הטחנה' (איור 6; Boas 2017b).
החומה (2.3–2.4 מ' עובי; איור 7) נבנתה בחלקה בתעלת יסוד ובחלקה על מחשוף סלע. היא נבנתה משני פנים של אבנים — הפנימי באיכות טובה יותר מהחיצוני — וליבה עשויה מדֶבֶּש; הפן החיצון טויח בחלקו בטיח גס. תוואי החומה משתנה בכמה מקומות, כנראה כדי להתאים למחשוף סלע לא אחיד. ליד יסוד החומה, משני צדדיה, נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים, בעיקר של בקר, כנראה שרידי ארוחות של הבנאים.
מתחת ליסוד החומה נמצאו שרידים המעידים על השיטה שבה פורק המבצר: מתחת לחומות נחפרו תעלות שמולאו בקורות עץ שהוצתו, כפי שמעידות קורות עץ חרוכות שנמצאו באתרן מתחת ליסוד החומה (איור 8). שיטה זו, המכונה ערעור או שבירה, מתוארת במקורות בני הזמן, צלבניים ואיסלמיים כאחד. עדויות לפירוק חומות המבצר נמצאו בעונות קודמות, בעת חפירת החומה הדרומית של האגף המערבי, אך הן יוחסו אז למצור ולנפילתה של הטירה בחודש יוני 1271. הממצאים בשטח C מעידים כי פירוק החומות התרחש בעקבות לכידת המבצר, וכי הוא נעשה ביעילות רבה וגרם לחומה לקרוס עד ליסוד ולמוטט עמה חלק גדול מהמבנה.
 
שטח D. מבנה המגורים המרכזי בן שתי הקומות נבנה בין שנות העשרים של המאה הי"ג לסה"נ, עת נבנה מגדל העוז, לבין שנות השלושים או הארבעים של מאה זו, כאשר נבנה המבנה המנהלי המערבי. מפלס קומת הקרקע נבנה במקור אולם פתוח של 12 מרחבים, התחומים בקמרונות צולבים ונתמכים באומנות מלבניות גדולות. במועד לא ידוע חולק האולם בקירות: קיר מזרח–מערב בין ששת המרחבים הצפוני והדרומי בצד המזרחי של המבנה, וקירות נוספים שלהם פתחים רחבים וקשותים בין שלושת המרחבים משני הצדדים. חדר D הוא המרכזי מבין שלושת החדרים הדרומיים של המבנה. הוא צמוד למטבח השוכן ממזרח לו (חדר C, לא בתכנית). בתוך חדרים אלה התגלו כמה קירות מחיצה נמוכים וצרים, שחילקו את החדרים ליחידות קטנות יותר וחסמו פתחים קדומים, והם יוחסו לאחד השלבים המאוחרים במבצר.
רוב מבנה המגורים המרכזי נחפר על ידי משלחת מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בשנת 1926, אך נותרו כמה שטחים שלא נחפרו. אחד מהם משתרע צמוד לקיר המפריד המרכזי מזרח–מערב. החפירה הנוכחית בשטח זה התרכזה בין הקיר המפריד המרכזי לקיר צר מקביל, שם נחשף מתקן מטויח, ששימושו אינו ברור (איור 9). המתקן חולק לשני מפלסים במדרגת אבן (0.2 מ' גובה): מפלס מערבי תחתון ומפלס מזרחי עליון. בחלק העליון של המדרגה נחצבה תעלה רדודה, ובה נקבעה אולי מחיצת עץ שחילקה את שני מפלסי המתקן. שתי מדרגות שנחשפו בחציו הדרומי של המפלס המערבי מעידות כישם קבוע  פתח המתקן. הממצאים על רצפת הטיח של המתקן כוללים חפצי מתכת ושברי כלי חרס.
 
שטח F. עיקר המאמצים של עונת 2016 הוקדשו לחפירת המגדל העגול וקטע סמוך של הביצורים, שהם חלק ממערכות ההגנה הדרומיות-מערביות החיצוניות, במטרה לברר בעיה חשובה הקשורה לביצורים החיצוניים של המבצר, מקום שכיום לא ניתן לראות בו דבר: האם הם סבבו את החלק הדרומי של המבצר ונמשכו אחורנית לעבר החלק המערבי של האגף העליון, או פשוט הסתיימו בנקודה זו, ואם כך מדוע. בחפירה נחשף המגדל במלואו עד לקומת המרתף שלו (איור 10). מן השרידים בחפירה עולה כי במגדל נבנתה רצפת עץ עליונה, שנתמכה בקורות עץ, וכי הפתח נקבע בצדו המזרחי ואפשר גישה למגדל מתוך הביצורים.
החפירה הנוכחית לא פתרה את שאלת המחקר העיקרית לגבי מהלך הביצורים — האם הם נמשכו מעבר לנקודה זו — אם כי נראה סביר ביותר כי הם אכן השתרעו לאחור לעבר הקצה המערבי של האגף העליון. עם זאת, בחפירה נחשף קטע קיר חיצון המשתרע ממזרח למגדל שלא היה ידוע עד כה, שכלל שער שבשלב כלשהו — כנראה בין 1266 ל-1271 — נחסם מגלש שופכין שנבנה אז מולו (איורים 11, 12).
בחפירה נתגלו גם עדויות לניסיון כושל של הממלוכים לערער את המגדל. המגדל נהרס בסופו של דבר רק כאשר החלק העליון של המבצר פורק, והמפולות נפלו למדרון המערבי כשהן הורסות את החומה, פוגעות בפתח המגדל וממוטטות את רצפת העץ לתוך המרתף. הממצאים מהמגדל ומחדר סמוך בתוך החומה כוללים מטבעות, כלי משחק ולוח משחק קטן ונייד, אבזמים, ראשי חץ, מסמרים, סיגי מתכת של כבשן, כמויות גדולות של זכוכית, עצמות רבות של בעלי חיים, שברי כלי חרס מקומיים ומיובאים וממצאים רבים מבית מלאכה לעיבוד עצמות.
 
אולם המרתף. בקומת המרתף התגלו שני אולמות מקורים בקמרונות חבית, שתמכו את אולם הטקסים, החלק היוקרתי ביותר במבצר, שנמצא ישירות מעליהם (בועז 2012), וקומה נוספת של יחידות מגורים מפוארות, ששימשו כנראה את מפקד המבצר וראש המסדר הטבטוני באירועים הנדירים בעת ששהה בארץ הקודש. פרט לבורות המים, שני אולמות מרתף אלה הם הקמרונות היחידים שעדיין עומדים על תילם במבצר, אם כי השתמרו רק כחצי מהקמרון המזרחי ושליש מהמערבי — הקמרון שנבדק בחפירה. שני האולמות התגלו מלאים בכמות גדולה של הריסות שהתנשאה לגובה של כ-7 מ', שהתמוטטו משתי הקומות העליונות של המבצר. משלחת מוזיאון המטרופוליטן לאמנות משנת 1926 חפרה בקמרון המזרחי, בניסיון לחשוף ללא הצלחה מערכת שריון מהמאה הי"ג לסה"נ. למרות זאת, התגלו אז ממצאים חומריים חשובים רבים, ובהם חלקי פיסול אדריכלי עדין מהקמרון הגותי של 'האולם הגדול' ומיחידות המגורים שמעליו, שברי ויטראז'ים מהחלונות, שברים של ציורי קיר ושרידי ריהוט עץ מוזהב.
במהלך עונת 2019 נחפר כשליש מהקמרון המערבי עד למפלס הרצפה. בפתחו הצפוני של הקמרון נחשפה אבן ענקית מגולפת — ראשה של חצי אומנה אחוזה מתומנת שנפל ממקומו המקורי באמצע הקיר הדרומי של 'האולם הגדול'. פניה העליונים של האבן נחשפו מזמן וכוסו בגרפיטי בימינו, אבל רק עכשיו היא נחשפה בשלמותה. במפולות שמסביב נחשפו אבני גזית גדולות שנפלו מ'האולם הגדול'; אבנים אחרות, הריסות של בטון וגבס; שרידי ריצוף גבס משתי הקומות העליונות; שברי אבנים מעוטרות בצבעים כתום וכחול בהיר — שרידים של ציורי קיר; כמה קטעי ויטראז'; קורות עץ גדולות שנפלו מקומת ביניים בחלק העליון של קמרון המרתף, אשר לא נשרפו ועודן שלמות בחלקן, אך מתפוררות עם חשיפתן; חתיכות גדולות של ענפים חתוכים, כנראה עצי הסקה שאוחסנו על אותה הרצפה שקרסה יחד עם הקומות העליונות; כמויות גדולות של עצמות בעלי חיים, בעיקר עזים או כבשים וחזירים, כנראה של פגרים או בעלי חיים שהוחזקו ב'אולם הגדול', ששימש כנראה לבישול לאחר שנפגע קשות במצור של 1266; וכמות גדולה של גרעיני תבואה שרופים ומטבע יחיד, כנראה ממלוכי (טרם נוקה או זוהה), שהתגלו על הרצפה.
בצדו המערבי של האולם המקומר לכיוון צפון, נחשפה התגלית החשובה ביותר. ישירות על הרצפה התגלו ערמות של חוליות אבן גדולות, שלוש חוליות בכל ערמה, שיצרו פעם את מקטעי הצלעות הגותיים של 'האולם הגדול'. אבנים דומות נמצאו בהריסות שהתמוטטו, אך כאן הן נערמו בזהירות על הרצפה. כיוון שאלה לא נערמו כאן על ידי הממלוכים, שכוונתם היחידה בשנת 1271 הייתה לפרק את המבצר, הם בוודאי הועברו לכאן מהריסות האולם על ידי חיל המצב הגרמני בשנת 1266. לפיכך, הם מעידים כי הנזק שנגרם לקומה העליונה ביותר במצור של 1266 היה רב, וכי חלק ניכר מהקמרונות של 'האולם הגדול' הטקסי שתחתיה קרס. נראה שחיל המצב ערם את האבנים שנפלו בקמרון המרתף בתקווה לשמור אותן לבנייה מחדש, תקווה שמעולם לא התממשה מפני שהמבצר נכבש ונהרס רק חמש שנים מאוחר יותר.
 
כל אחת מעונות החפירה הוסיפה מידע על האדריכלות של המבצר, על חיי היומיום של חיל המצב ועל אירועים מרכזיים בתולדותיו. עם זאת, ממצאי עונת 2019 לא רק מאירים את האופי האדריכלי ואת העיטורים של המבנים העליונים — צלעות הקמרון, הצבע והוויטראז', שמוסיפים למה שהיה ידוע זה מכבר על האדריכלות הגותית של שתי הקומות העליונות — אלא גם נותנים תמונה ממשית של שני האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות המבצר: המצור של שנת 1266 ופירוק המבצר בשנת 1271. יתר על כן, חקר אולם המרתף שמתחת ל'אולם הגדול' של המבצר הוסיף אולי עדויות רבות יותר מאלה של כל העונות הקודמות על האירוע הפחות מוכר מבין השניים. הוא סיפק ראיות ברורות לכך שהמצור של 1266 נערך באמצעות מכונות להטלת אבנים (trebuchets), וכנראה הרס לחלוטין את יחידות המגורים של המפקד בקומה העליונה וגרם להרס רב ל'אולם הגדול' ובכך הוציא אותו מכלל שימוש. הממצאים גם הראו את השימוש שנעשה באולם ההרוס בחמש השנים שבין המצור של שנת 1266 לזה של שנת 1271.