המערה שנחפרה חצובה בסלע ומעוגלת (כ-4.6 מ' קוטר, 1.6–2.3 מ' גובה; איורים 2–4). הרצועה המרכזית של תקרת המערה חצובה בסלע קירטון קשה, וניכרים בה סימני חציבה. בשולי התקרה, בצדיה המזרחי והמערבי, לא ניכרים סימני החציבה, אולי בעקבות פגיעה בעת הרחבת המערה לשני הצדדים בשלב מאוחר או מבליה של הסלע. רצפת המערה מנצלת את הסלע. בחלקה הדרומי של רצפת הסלע התגלה קטע קטן של ריצוף (L4; כ-0.88 × 1.30 מ'; איורים 5, 6), עשוי בקפידה מלוחות אבן במגוון מידות; הרווחים בין אבני הריצוף מולאו באבנים קטנות. מתחת לאבני הריצוף לא התגלה כל ממצא. בצד הדרומי של דופן המערה, בחלקה העליון, נחצבו שני כוכים קטנים (0.17 מ' רוחב, 0.11–0.14 מ' גובה, 0.1–0.2 מ' עומק).

מעל קרקעית המערה התגלו הצטברויות של אדמה, אבנים ומפולות סלע מהדופנות והתקרה, ומעליהן — הצטברות של אדמת סחף. הצטברות האדמה בחלקה הדרומי של המערה לא הופרעה. בחלקה התחתון של הצטברות זו (0.1 מ' עובי), הישר מעל קרקעית המערה ומעל הריצוף, לא התגלה כל ממצא. אולם, בחלקה העליון של הצטברות האדמה (L2; כ-0.1–0.5 מ' גובה מעל הקרקעית) התגלה ממצא מעורב, הכולל שברי כלי חרס, חפץ ברזל, עצמות אדם ועצמות בעלי חיים. שברי כלי החרס כוללים קערות (איור 1:7, 2) וקנקן (איור 3:7) משלהי תקופת הברזל, וכן קנקן (איור 4:7) מהתקופות הרומית מאוחרת–הביזנטית. חפץ הברזל מעוגל מעט, ובשני קצותיו פין לחיבור (איור 5:7); אפשר ששימש ידית. עצמות האדם כוללות שברים של עצמות ארוכות ושבר קטן של כיפת גולגולת, המייצגים פרט בוגר, שגילו מעל 16 שנים ומינו אינו ברור.
 
אפשר שבמערה היו כמה שלבי פעילות קדומים, אולם לא השתמרו מהם שרידים. הממצאים במערה מועטים ומעורבים, ולכן השימושים שנערכו בה ותיארוכם אינם ברורים. נראה כי בתקופת פעילותה האחרונה הורחבה המערה וקטע קטן ממנה רוצף בלוחות אבן. אפשר שבשלב המאוחר שימשה המערה למגורים או לאחסון. ייתכן כי המערה קשורה לח' ראס אבו מערוף, המרוחקת כ-300 מ' מדרום לה.