בחודש ספטמבר 2017 נערכה חפירת הצלה בשטח המיועד לקמפוס הצפוני של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע (הרשאה מס' 8090-A; נ"צ 181399-530/575031-251). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון אוניברסיטת בן-גוריון, נוהלה על ידי ד' דגן, בסיוע י' אל-עמור (מנהלה), א' לוי-חברוני (ניהול שטח והדרכה), ע' תמיר (הדרכה), ש' דרכמן (ע' מנהל שטח), י' שמידוב (מדידות ושרטוט), א' אלג'ם (צילום רחפן ו-GPS), וכן תודות לפ' סונטג, ס' טליס, פ' פביאן, א' ענבל, א' פינקלשטיין וי' עבאדי-רייס. בחפירה השתתפו בני נוער משכונת רמות, סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון ופועלים מכסיפה.
נחפרו שני שטחים (B ,A; איור 1): בשטח A נחשף בור מים מן התקופה העות'מאנית ובשטח B — מערכת של חללים חפורים המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית, הקשורה לחווה ביזנטית שנחפרה ב-1991 (Ustinova and Nahshoni 1994). מערכת חפורה נוספת זוהתה כ-200 מ' ממזרח לחפירה הנוכחית, סמוך לחווה שנחפרה בעבר (נגב תשנ"ג; ורגה 2018). בחפירה של ורגה נמצא האזור התת-קרקעי ממוטט לחלוטין ולא היה אפשר לשחזר את תכניתו או את ייעודו.
שטח A. נוקה בור מים מבטון (3.2 מ' קוטר פנימי, 0.6 מ' עובי הדופן), ששולבו בו אבני שדה וחרסים אחדים, ודופן מבחוץ בשכבה של חומר לבנים (3 ס"מ עובי). קטע קטן של התחלת כיפה שרד. על הדופן הפנימית נראו תיקוני טיח. בדופן הבור נראה חרס מטיפוס כלי עזה המתארך את הבור לשלהי התקופה העות'מאנית. הבור התגלה מלא באדמה ובפסולת בניין (ברזלים, לבנים, בקבוקים ועיתונים). הבור נוקה עד לעומק של 3.5 מ' מפני השטח (303.97 מ' מעפה"י), מבלי שנחשפה רצפתו או אדמה נקייה מפסולת. בחלקו העליון של הבור נראו שתי חריתות המזוהות כסימני שבטים של בדואים (וואסם). אפשר לזהות סימן אחד כזה של שבט עזאזמה (איור 2). נראה כי הבור עמד פתוח וחשוף עד לאחרונה, אך הסימן החרוט על הדופן הפנימית, במקום שהיה נגיש ונראה רק לאחר הרס הכיפה, מרמז על הרס הדרגתי.
שטח B. נחפרה מערכת של שישה חללים תת-קרקעיים או תת-קרקעיים למחצה (1–6; איור 3). הגישה למערכת הייתה דרך גרם מדרגות בנוי, שהוביל ממפלס חיים קדום וחווה (שלא השתמרו) אל פתח בנוי, שבו מזוזות מקִרטון וסף מאבן גיר קשה, אל החללים החפורים. עוד נמצאו שרידים של שלושה מפתנים מאבן גיר קשה: אחד בכניסה לחלל 5, שלו קשת (איור 4), ושניים שהשתמרו מהם רק שברי המזוזות והמפתן. החללים נחפרו אל תוך הלס הטבעי. קירות החללים דופנו בשכבות של טיח-בוץ ושברי חרסים, בעיקר קנקני שק. בכמה מהם נראו עיוותים קלים, וייתכן שהם פסולת של בית יוצר. רצפות כל החללים עשויות משכבת לס כהה ומהודקת (כ-1 ס"מ עובי).
בחללים 4 ו-5 נחשפו מתקנים. בחלל 4 נמצאו טבון, תנור ומשטח מלבני בוץ ששימש מעמד לקנקנים (איור 5). לתנור דפנות פנימיות מחרס ודפנות חיצוניות מלבני בוץ, כך שנוצרו סביבו שתי מדרגות (2.4 מ' קוטר חיצוני, 0.9 מ' קוטר פנימי). הטבון (1.6 מ' קוטר פנימי) נמצא שבור, וחלקיו נמצאו בשימוש משני בתנור וכאריחי חרס, וכן פזורים בחדר. סמוך לטבון נחשפו שלושה קנקני עזה עומדים על ראשם; שניים מהקנקנים נמצאו פקוקים בפקק בוץ, ובתחתית קנקן אחד נמצאו גלעיני זיתים אחדים. סביבת הטבון וכן חלל החדר נמצאו מכוסים בשכבה עבה של אפר.
במרכז חלל 5 נחשף מתקן עגול (0.8 מ' קוטר פנימי), הבנוי משתי שורות של אבני שדה ומחלוקי נחל, שהשתמר לגובה שני נדבכים. מרצפת החלל נאספו שברים רבים של קנקני שק, כלי בישול וכן כלי הגשה אחדים. כן נמצאו שברים אחדים של כלי זכוכית. החרסים מתארכים את השימוש בחלל לשלהי התקופה הביזנטית, המאה הו' וראשית המאה הז' לסה"נ.
בחפירת המתחם הציבורי בבאר שבע (התחנה המרכזית; ורגה וניקולסקי 2013) ובחפירת רכבת צפון (הרשאה מס' 6289-A; א' אלג'ם מידע בעל פה) בעיר נמצאו מתקנים הדומים בתכניתם למתקן העגול שנחשף בחלל 5. חללים חפורים המתוארכים לתקופה הביזנטית מוכרים בעיר באר שבע ובסביבתה, ונראה כי הם שימשו מחסנים של בתי חווה.
נגב נ' תשנ"ג. באר שבע – קרית האוניברסיטה (מזרח). חדשות ארכיאולוגיות צט:85–86.
Ustinova Y. and Nahshoni P. 1994. Salvage Excavations in Ramot Nof, Be’er Sheva. ῾Atiqot 25:157–177.