בית הבד (איורים 2–6)

לצורך התקנת בית הבד נחצב בסלע הקירטון חלל מלבני (L3 ,L2, כ-6 × 9 מ', כ-3.5 מ' גובה), בציר מזרח–מערב. הכניסה לחלל ממערב הייתה דרך מסדרון וגרם מדרגות חצובים אף הם (L1). המסדרון הולך ומתרחב כלפי מטה (1.1 מ' רוחב בקצה העליון, 1.8 מ' בתחתון) ולאורכו נחשפו שמונה מדרגות (1.2–1.5 מ' רוחב, 0.35 מ' שלח, 0.15–0.20 מ' רום), בתחתית גרם המדרגות רחבה, שממנה נפתחות שתי כניסות: מזרחה אל אולם בית הבד (1.1 מ' רוחב) וצפונה אל בור המים (1.1 מ' רוחב, 1.9 מ' גובה). שתי מדרגות חצובות נוספות (0.4 מ' רוחב, 1.1 מ' שלח, 0.2–0.3 מ' רום) הובילו מהכניסה לרצפת אולם בית הבד (איור 4).
אזור ייצור השמן בחצי המזרחי של האולם ובו שני מתקני סחיטה שנחצבו בסלע בין שלוש אומנות אשר הושארו במהלך חציבת האולם (1 מ' רוחב, 1.4 מ' גובה), מרוחקות כ-0.35 מ' זו מזו. בין האומנה הצפונית לדופן הצפונית של האולם נחצב מעבר (0.75–1.20 מ' רוחב) שהוביל למסדרון שירות מאחורי האומנות (L3; כ-5.20 × 1.25 מ'). בדופן המזרחית של האולם, מול המתקן הדרומי ובגובה 0.3 מ' מעל הרצפה, נחצבה גומחה לקיבוע קורת בית הבד, אך מלאכת חציבת בית הבד לא הושלמה כאמור, ולפיכך לא נחצבה גומחה דומה מול המתקן הצפוני (איורים 5, 6).
דופנות האומנות, שביניהן הונחו העקלים, עוגלו והותאמו לצורתו של העקל. ביניהן ובתחתיתן נחצבו אגני איסוף פעמוניים לקליטת השמן (כ-0.25 מ' קוטר פתח האגן הדרומי, כ-0.55 מ' קוטר התחתית, 0.65 מ' עומק; 0.3 מ' קוטר פתח האגן הצפוני, 0.5 מ' קוטר התחתית, 0.55 מ' עומק). סביב פתח האגן הדרומי נחצבה תעלה רדודה (כ-0.55 מ' רוחב) שנועדה לקלוט את השמן משולי העקלים. השמן נועד לזרום אל אגן האיסוף דרך שני נקבים, אשר נחצבו בתחתית התעלה, ממזרח וממערב. באגן האיסוף הצפוני לא הושלמה חציבת הנקב המזרחי בתעלה שסביב הפתח. בתחתית האגן הצפוני נמצאו עצמות של בעל חיים קטן, ייתכן שנלכד ללא אפשרות יציאה. עצמות דומות אחדות נמצאו גם בתחתית האגן הדרומי. סדק גדול חצה את האומנה הצפונית ואת דופנות בית הבד הסמוכים אליה. ממערב לאומנה נמצאה ערימת טיח שנועדה למילוי הסדק, אך מעולם לא נעשה בה שימוש והיא יבשה במקומה.
בחזית האומנות וכ-0.85 מ' ממערב להן, נחצב מתקן מלבני רדוד ששרד בחלקו (5.00 × 1.20 × 0.45 מ') ונועד לאסוף עודפי שמן שניגרו ממתקני הסחיטה. בדרך כלל נמצא אגן מעין זה צמוד לאומנות וייתכן לפיכך שהמתקן נועד למטרה אחרת.
כ-1.5 מ' ממערב למתקן הסחיטה הדרומי נחצבו ברצפת האגן שני שקעים מלבניים (0.30 × 0.45 × 0.25 מ' ו-0.30 × 0.45 × 0.20 מ'), מרוחקים 0.8 מ' זה מזה, שנועדו כנראה לתקיעת קורות עץ אנכיות לצורך תמיכה בקורת בית הבד או במשקולות.
מול כל אחד ממתקני הסחיטה נמצאה משקולת מלבנית גדולה עשויה אבן נארי (1.55 × 0.55 × 0.85 מ' ו-1.50 × 0.55 × 0.70 מ'). בשתי קצות המשקולות נחצבו נקבים מלבניים מפולשים לצורך קשירתן. המשקולת הצפונית לא הושלמה, אחת מדופנותיה לא עובדה וחציבת הנקבים לכל אורכן לא הושלמה.
אל הדופן הצפונית של אולם בית הבד וסמוך לפינתו הצפונית-מערבית נחצבו שני אגנים סגלגלים שתקרתם מקומרת. לאגן המזרחי (0.9 × 1.8 מ', 1.25 מ' גובה) מעקה (0.35 מ' גובה) ורצפתו בגובה 0.35 מ' מעל לרצפת בית הבד. ברצפת האגן וסמוך למעקה נחצב נקב שהוביל לתעלה אנכית שנחצבה בדופן אולם בית הבד (0.4 מ' אורך). בקצה התחתון שלה, בתוך רצפת בית הבד, נחצב אגן פעמוני קטן (0.25 מ' עומק) ונראה שנועד לאחסון עקלים או קנקנים לאחר שימוש; עודפי השמן שנטפו מהם נזלו מבעד לנקב במורד התעלה, אל האגן הפעמוני, וממנו נאספו שנית.
לאגן המערבי (0.9 × 1.7 מ', 1 מ' גובה) מעקה (0.2 מ' גובה) ורצפתו בגובה 0.8 מ' מעל לרצפת בית הבד. במחיצה בינו לבין חלקו העליון של גרם המדרגות היורד אל בור המים נחצב מעבר משולש (0.45 מ' בסיס, 0.3 מ' גובה), שנועד כנראה להעברת מים בדליים או בקנקנים, הישר מהבור אל האגן.
חציבתו של בית הבד הופסקה והמכלול ננטש קודם שהושלם. לאחר תקופת נטישה הוחל שוב בפעולות חציבה בתוך חלל בית הבד, במחציתו המערבית של אולם בית הבד, אולי לצורך הכשרתו כבור מים נוסף או כמחצבה. במהלך החציבה הושאר גרם מדרגות ללא מעקה לאורך הדפנות המערבית והצפונית, שירד אל תחתית החציבה (כ-0.85 מ' רוחב, כ-0.3 מ' שלח, 0.2 מ' רום). החציבה העמיקה מתחת למפלס הרצפה המקורית של בית הבד וחתכה את חלקו הקדמי של האגן המערבי בחזית מתקני הסחיטה, את האגן הפעמוני בדופן הצפונית ואת המדרגה התחתונה בכניסה לבית הבד. נראה שאף חציבה זו לא הושלמה. לאחר שמכלול בית הבד ובור המים ננטשו סופית, מולא חלקו של החלל במכוון בכמות גדולה של אבני שדה סגלגלות ואחידות בצורתן (5–15 ס"מ קוטר), שגלשו אל קדמת אולם בית הבד ובור המים.
 
בור המים (איור 2, 3)
בור המים (L4, כ-5.5 × 7.0 מ' בתחתית, כ-4 מ' גובה) נחצב מצפון לגרם המדרגות וביניהם הפרידה מחיצה (כ-1 מ' עובי). בחציבת הבור הושאר בפינה הדרומית-מערבית גרם מדרגות שלו מעקה ואומנה לתמיכת התקרה. מפתח הבור הובילו שלוש מדרגות למטה צפונה, אל משטח (0.75 × 1.20 מ') שממנו נמשך גרם המדרגות לאורך הדפנות הדרומית והמערבית אל תחתית הבור, שם הוא הולך ומתרחב (0.8 מ' רוחב בחלק העליון, 1.3 מ' בחלק התחתון; 0.10–0.15 מ' רום כל מדרגה, 0.35–0.45 מ' שלח). את המדרגות מלווה מעקה חצוב אף הוא (גובה 0.85 מ', רוחב 0.35 מ'). המדרגות חובקות את האומנה (1.25 × 1.25 מ') שנועדה לתמוך בתקרת הבור. את הבור נועדה להזין תעלה (0.15 מ' רוחב), שנחצבה לרוחב רחבת גרם המדרגות היורד אל בית הבד ובור המים. גם תעלה זו, שנועדה לאסוף את מי הנגר ולמנוע את זרימתם אל תוך אולם בית הבד, לא הושלמה. מול הכניסה לבור המים נחצב במעקה, כ-8 ס"מ מעל לרצפה, נקב למעבר מים אל הבור. אין כל סימן לזרימת מים דרכו ונראה שגם בור המים לא שימש מעולם. 
 
ממצא כלי החרס
בהצטברויות שבתוך אולם בית הבד נמצאו כלים אחדים: קערות ששפתן נוטה פנימה (איור 1:7, 2), האופייניות לכל התקופה ההלניסטית. הטיפוס שנמצא בבית הבד תוארך לראשונה על ידי לאפ למאות הב'–הא' לפסה"נ (Lapp 1961:172, Type 51:1), וייתכן שהן שייכות לשלב השימוש השני של בית הבד.
קנקן (איור 3:7) ששפתו מעובה ומשוכה מעט החוצה. קנקנים ממסורת פיניקית מטיפוס זה אופייניים לתקופה ההלניסטית, ונמצאו גם בדור (Guz-Zilberstein 1995: Fig. 6:35.6, 10), שם הם תוארכו לאמצע המאה הב' לפסה"נ.
נר תמים (איור 4:7), נמצא על המדרגה הראשונה מתחת למשטח הכניסה. הנר מסוג 'נרות השפלה' עשוי באבניים, מאופיין בחור מילוי גדול, מדף רחב המקיף אותו וחרטום קוני, וזוהה לראשונה על ידי בליס ומקאליסטר (Bliss and Macalister 1902: 129, Pl. 61.1). הנר מתוארך לתחילת המאה הב' לפסה"נ ונראה שהוא שייך לשלב הראשון של חציבת בית הבד ובור המים. נרות מסוג זה נמצאו בכל רחבי השפלה, והם אופייניים לממצא במרשה הסמוכה.
בתוך חומר המילוי המכוון נמצאו גם חרסים שחוקים מסוף תקופת הברזל, בהם קערות (איור 5:7, 6), קדרות (איור 7:7, 8) ופך (איור 9:7).
 
ענף הפקת השמן היה מקור פרנסה ראשון בחשיבותו בעיר מרשה ובסביבתה בעת השלטון התלמי במאה הג' לפסה"נ. במרשה עצמה נתגלו עשרים ושישה בתי בד תת-קרקעיים מהמאות הג' והב' לפסה"נ. הופעת בית בד לצד בור מים, ולעתים גם לצד אמבטיות ומקוואות, אופיינית לאזור מרשה ולסביבתה. בית הבד שנחשף בחפירה, שתכניתו דומה מאוד לתכניתם של בתי הבד במרשה, נועד כנראה להשתלב אף הוא במערכת הכלכלית של תעשיית השמן. נראה כי התקנת בור המים שימשה תחילה לצורך הטיית מי הנגר ומניעת הצפה של אולם בית הבד, והמים שנאספו שימשו לצורכי ניקיון, טהרה, שתייה וכדומה.
יש לציין כי הממצא בבית הבד הוא רק של השלב השני של ייצור השמן, שלב הסחיטה, ולא של שלב הפריכה והריסוק, שאמור היה להתרחש כנראה בחלקו המערבי של מכלול הייצור. ניתן להניח במידה רבה של סבירות, ובהתבסס על מכלולים דומים מהעיר מרשה בתקופה זו, כי הייתה מפרכה בצדו המערבי של המכלול, אך פעולות החציבה בחלק המערבי בשלב השני של המכלול, לא הותירו ממנה עקבות.
ממצא כלי החרס, התכנית וסגנון החציבה מאפשרים לתארך את חציבתו של בית הבד לסוף המאה הג' או תחילת המאה הב' לפסה"נ. מלאכת התקנתו של בית הבד לא הושלמה והוא לא שימש מעולם. בשלב כלשהו היה ניסיון להופכו למחצבה או לבור מים אך בסופו של דבר ננטש המכלול ומולא במכוון. הסיבות לנטישת המכלול או אי השלמתו אינן ברורות. עם זאת, קלונר ושגיב מעידים כי כמה מבתי הבד במרשה הסמוכה (מכלולים 1, 5, 6, 7, 9 ו-11) יצאו מכלל שימוש במכוון באמצעות חציבת בורות או הפיכה למחצבות בשל ירידה בחשיבות ייצור השמן או עקב משבר (קלונר ושגיב 1989: 64). נראה כי בית הבד, שהוסב לבור מים או למחצבה עוד לפני שהושלמה חציבתו, מעיד על תקופת מעבר זו.
על הנטישה הפתאומית מעידה ערימת טיח, שהוכנה לצורך מילוי סדק גדול החוצה את הפינה הצפונית-מזרחית של אולם בית הבד, והתייבשה במקומה טרם שימושה. ייתכן שהסדק הוא תוצאה של רעידת אדמה, שאולי גרמה להפסקת החציבה, או תוצאה של פעולת החציבה עצמה. במרשה הסמוכה נמצא בית בד נוסף (מערכת 90), שמלאכת חציבתו לא הושלמה מסיבה לא ידועה (Stern, Sagiv and Alpert 2015).
החרסים מתקופת הברזל בתוך בית הבד הם תוצאה של סיקול השטחים החקלאיים הסמוכים בתקופות מאוחרות (י' דגן, מידע בעל פה). כך, במקום לערום אבני סיקול במרכז השדה, העדיפו החקלאים להשליך את האבנים אל החלל הנטוש. השערתו של דגן סבירה ומסבירה את נוכחות החרסים השחוקים מתקופת הברזל בתוך המילוי המכוון.