המערה הצפונית גדולה יחסית (כ-16 מ' רוחב הפתח, כ-12 מ' עומק; איור 4) ונפתחו בה שני ריבועי בדיקה, במרכז המערה ובצפונה. נחשף מפלס של קרקע חומה, גללים של בעלי חיים ואפר, ובו חרסים מהתקופה העות'מאנית מעורבים בממצא מימינו: שתי קערות, אחת מקבוצת כלי עזה (איור 1:5) ושנייה אולי קדומה יותר (איור 2:5), ושבר מקטרת (איור 4:5) משלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ; נראה שבפרק זמן זה שימשה המערה רועים. מתחת למפלס זה הצטברה שכבת אדמה (כ-1 מ' עובי), ובה אבנים שהתמוטטו מתקרת המערה. בשכבה זו התגלו מעט חרסים, בהם קנקן (איור 3:5) מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה, ופריטי צור מסותתים שאינם אינדיקטיביים, בהם גרעינים לנתזים (איור 1:6, 2). החפירה העמיקה בעזרת כלי מכני עד לסלע האם ולא התגלו ממצאים נוספים.

 
המערה הדרומית קטנה יחסית (כ-6 מ' רוחב הפתח, כ-5 מ' עומק; איור 7), אולם ניכר שהייתה גדולה יותר בעבר והתמוטטה. מפולות מהתקרה פונו בעזרת כלי מכני ותחתן נחשף מפלס של קרקע חומה ובו חרסים שאינם אינדיקטיביים. מתחת למפלס נחשפה הצטברות של אדמה ומפולות נוספות מהתקרה (כ-0.5 מ' עובי) ומתחתיה סלע האם.
 
נראה שהמערות שימשו בתקופה העות'מאנית או כבר מסוף התקופה הממלוכית, אולי כמחסה לרועים מהעיר רמלה ומהכפרים שבסביבתה. פריטי הצור המסותתים עשויים ללמד על שימוש קדום יותר במערות, אולם אלה אינם אינדיקטיביים ואינם באתרם.