בחודש אוקטובר 2015 תועד באתר העתיקות נחל נחשון מקווה טהרה מימי הבית השני (נ"צ 200020/636595). התיעוד, מטעם רשות העתיקות, נעשה על ידי ע' רוטשטיין (מדידות וסרטוט) וא' קליין (צילום), מפקחי היחידה למניעת שוד עתיקות. האתר ומקווה הטהרה נתגלו על ידי ע' רוטשטיין בפעולות הפיקוח השוטפות של היחידה למניעת שוד עתיקות.
האתר נמצא על גבי שלוחה מתונה המשתפלת לכיוון נחל נחשון, כ-500 מ' מצפון-מזרח לעין חילה הסמוך לדרך בורמה, וכ-2 ק"מ מדרום-מזרח למנזר לטרון.
אתר נחל נחשון פרוס על פני חלקה התחתון של השלוחה ובשטחו שרידי מבנים, קירות, חציבות בסלע, מערת קבורה ומתקנים חקלאיים. בכל רחבי האתר נמצאו חרסים מהתקופות ההלניסטית–הרומית הקדומה. בחלקו העליון של האתר נמצא מקווה טהרה חצוב בסלע שעל סמך מאפייניו נראה כי שימש את תושבי המקום בתקופה הרומית הקדומה. האתר לא נחקר בעבר, אולם בעין חילה, הסמוך לאתר מדרום, ששימש אחד ממקורות המים המרכזיים לאתר, נערכו חפירות אחדות ונתגלו פריטים אדריכליים הקשורים באגירת מים (
עין מור 2015).
מקווה הטהרה (איור 1) נחצב בסלע ובו דרומוס חצוב (חלל I, אורך 3.8 מ', רוחב ממוצע 2 מ', 2.2 מ' גובה משוער סמוך לפתח המוליך לחלל II) וחדר טבילה (חלל II). ארבע המדרגות העליונות של הדרומוס חשופות ושאר המדרגות שהובילו לפתח חלל II מכוסות באדמה. שלח המדרגה העליונה כ-0.8 מ', ושל שאר המדרגות החשופות כ-0.3–0.4 מ'. על גבי דופנות הדרומוס והמדרגות שברצפתו נמצאו שרידי טיח הידראולי אפור שבו חצצים קטנים מטיפוס האופייני לימי הורדוס ועד ימי מרד בר-כוכבא (פורת 1989). בפינה הצפונית-מזרחית של הדרומוס, על גבי המדרגה העליונה, הונחו שתי אבנים מסותתות שטויחו בטיח אפור (איור 2). על גבי משטח הסלע החצוב, בראש הדפנות המזרחית, המערבית והדרומית של הדרומוס, נמצאו קירות מאבנים מסותתות שנשתמרו לגובה נדבך אחד (איור 3). ייתכן שזהו נדבך תחתון של קמרון חביתי שקירה את הדרומוס. בדופן הדרומית של הדרומוס הותקן פתח המוליך לעבר חדר הטבילה (1.5 מ' גובה, 0.8 מ' רוחב, כ-0.5 מ' רוחב המזוזות).
רצפת חדר הטבילה (חלל II) הייתה מכוסה בהצטברויות אדמה ולכן אי אפשר היה לשחזר את מתארו המדויק של החדר. בפינה המזרחית של החלל ניתן היה להבחין במדרגה רחבה המטויחת בטיח הידראולי אפור ששימשה מדרגה עליונה של חדר הטבילה. מעל למדרגה זו, על גבי הדופן הסמוכה למזוזה המזרחית של פתח החלל, נחצב כוך משולש ששימש להנחת נר (איור 4). דומה כי בחלל זה נעשה שימוש משני בתקופות מאוחרות ודופנותיו הורחבו (כ-7 מ' אורך, כ-6 מ' רוחב לאחר ההרחבה). עם זאת, על סמך שרידי הטיח ההידראולי שהשתמר על גבי דופנות החלל ותקרתו אפשר לשחזר את מידותיו של חדר הטבילה (כ-5.5 מ' אורך משוער, כ-4 מ' רוחב).
מאפייניו האדריכליים של מקווה הטהרה, שבו דרומוס חצוב ומטויח בטיח אפור, פתח המאפשר כניסה בכפיפה קלה, חדר טבילה מטויח ומדורג ושקע משולש להנחת נר, מרמזים כי המתקן שימש במהלך התקופה הרומית הקדומה תושבים יהודיים שהתגוררו במקום והקפידו על דיני טומאה וטהרה (
ר' רייך 2013). החרסים מהתקופות ההלניסטית–הרומית הקדומה שנראו ברחבי האתר מחזקים קביעה זו. מקוואות טהרה מתקופה זו נמצאו ביישובים יהודיים סמוכים נוספים כגון אתר שמורת שיירות (
זיסו, סולימני ווייס תשנ"ז: 101–102), שלוחת משלטים (
זיסו, סולימני ווייס תשנ"ז: 102) וחורבת עקד.
זיסו ב', סולימני ג' ווייס ד' תשנ"ז. סקר שער הגיא.
חדשות ארכיאולוגיות קז: 100–102.
פורת י' 1989. טיח באמות מים כאינדיקטור כרונולוגי. בתוך ד' עמית, י' הירשפלד וי' פטריך (עורכים). אמות המים הקדומות בארץ-ישראל. ירושלים. עמ' 69–76.
רייך ר' 2013. מקוואות הטהרה בתקופת הבית השני ובתקופות המשנה והתלמוד. ירושלים.