על פי ממצאי הסקר, במרבית אתרי היישוב שנסקרו שיא היישוב היה במהלך התקופה הרומית הקדומה (50 לפסה"נ–150 לסה"נ) או התיכונה (150–250 לסה"נ). בראשית התקופה הביזנטית (סביב 350 לסה"נ) נותרו מאוכלסים קצת יותר ממחצית היישובים שהיו מיושבים בתקופה הרומית, ואילו שאר היישובים ננטשו או שאוכלוסייתם התדלדלה מאוד. בתקופה הביזנטית כמעט ולא נוסדו יישובים חדשים. ב-13 אתרי יישוב נמצאו כלי אבן מקירטון (איור 2), המעידים על קיומה של אוכלוסייה יהודית בשטח שנסקר. נמצאו גם כמה עדויות לאוכלוסייה פגאנית, למשל ראש של סוס מגולף באבן בזלת (כ-0.35 מ' אורך; איור 3) שנמצא באתר ג'דיא (איור 40:1).

 
בסקר נמצאו כ-6,600 חרסים אינדיקטיביים, וכן עשרות רבות של כלי אבן מקירטון. זיהוי ותיארוך הממצא הקרמי נעשה בשיטה דומה לזו שבה נקטו בן דוד (תשס"ו) וליבנר (Leibner 2009), והתבסס על מחקריהם של סליין (Slane 1997) שחקרה את משפחת כלי Eastern Sigillata A, הכוללת מגוון כלי שולחן מיובאים המחופים באדום, שנמצאו בחפירות תל אנפה בשכבות המתוארכות לתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה; אדן-ביוביץ (Adan-Bayewitz 1993; 2003) שחקר את משפחת כלי 'כפר חנניה', הכוללת כלי יום-יום (סירי בישול, קערות ופכים) מן הגליל, ומתוארכת לתקופות הרומית והביזנטית הקדומה; והייז (Hayes 1972; 1980) שחקר את משפחת כלי Late Roman Red Ware, הכוללת כלי שולחן מחופים באדום, שנמצאו בחפירות רבות שנערכו במזרח אגן הים התיכון.
ניתוח הממצא על פי השיטה שהוצגה לעיל מעיד כי בתקופה ההלניסטית מרבית האתרים היו קטנים — מצודות או מבנים בודדים — ורק מעט אתרים זוהו ככפרים. בתקופה הרומית הקדומה חלה באזור עלייה ניכרת במספר האתרים הקטנים: כפרים קטנים, חוות חקלאיות ומצודות. בתקופה זו הייתה גם עלייה ניכרת בכמות החרסים, הן באתרים הקטנים הן בכפרים. בחלק קטן מהאתרים הקטנים והכפרים נמצאו כלי אבן מקירטון, המתוארכים בדרך כלל לתקופה הרומית הקדומה. נראה שבתקופה הרומית התיכונה התקיים מספר היישובים הגדול ביותר, אך בתקופה הרומית המאוחרת פחת במקצת מספר האתרים המיושבים. בתקופה הביזנטית הקדומה חלה ירידה ניכרת במספר האתרים המיושבים, הן הקטנים הן הכפרים, ובחלק מהכפרים נמצאו מעט מאוד חרסים. עם זאת, באתרים כפריים אחדים עלתה מאוד כמות החרסים בתקופה הביזנטית.
 
בארבעה אתרים — ח' א-סיבי (איור 1:1), אל-מברה (מערב; איור 3:1), ג'דיא (איור 40:1) ותל נוב (איור 41:1) — נערך סקר-חפירה (Shovel Test), כדי לבחון את מהימנותהּ של התמונה ההיסטורית-היישובית המתקבלת מן הממצא הקרמי הנאסף מפני השטח. בסקר-החפירה נחפרו בורות זהים בגודלם (1.5 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק), שפוזרו, במידת האפשר, על פני שטח האתר. כל החומר שנחפר סונן. סקר-החפירה באתרים ח' א-סיבי, תל נוב וג'דיא הניב ממצא דל יחסית. לעומת זאת, באתר אל-מברה (מערב) התגלה ממצא רב יותר.
 
ב-12 אתרים נערך סקר מתכות באמצעות גלאי מתכות, במטרה לאסוף מטבעות העשויים לתרום לתיארוך האתרים, ובמיוחד כדי לנסות לקבוע את שלבי נטישתם. נמצאו כ-100 מטבעות מן התקופות ההלניסטית–הביזנטית. מבדיקה ראשונית נראה כי תיארוך המטבעות עולה בקנה אחד עם תיארוך החרסים.
 
מממצאי הסקר — כ-6,600 חרסים אינדיקטיביים, כ-100 מטבעות ועשרות רבות של כלי אבן, המתוארכים לתקופות ההלניסטית–הביזנטית — מתקבל רושם ראשוני שבתקופה ההלניסטית הייתה האוכלוסייה בדרום הגולן דלילה והיא התקיימה בעיקר באתרי יישוב קטנים. במהלך התקופה הרומית הקדומה החלו להתפתח באזור יישובים כפריים, ובשלב זה, אולי בעקבות מסעות הכיבוש של אלכסנדר ינאי בעבר הירדן המזרחי, קמו באזור גם יישובים יהודיים שעשו שימוש בכלי אבן מקירטון. מגמת התעצמות האוכלוסייה נמשכה גם במהלך התקופה הרומית התיכונה, שהייתה כנראה תקופת השיא, הן מבחינת מספר היישובים הן מבחינת היקף האוכלוסייה. במהלך התקופה הרומית המאוחרת היקף האוכלוסייה באתרים ירד ואחדים מהם חדלו להתקיים בשלב זה. בשלהי התקופה הרומית המאוחרת ובראשיתה של התקופה הביזנטית הצטמצמו מאוד או חדלו להתקיים עשרות מאתרי דרום הגולן מן תקופה הרומית, בהם גם יישובים יהודיים — תופעה המוכרת גם מאזורים אחרים בצפונה של ארץ ישראל. אופייה של התופעה שולל אפשרות של היעלמות ההתיישבות היהודית בעקבות פעולה צבאית או פגיעה אתנית מכוונת, כיוון שגם יישובים שאינם יהודיים היו חלק ממנה. במהלך התקופה הביזנטית חלה ירידה ניכרת במספר האתרים המיושבים בדרום הגולן, אולם שטחם של האתרים שהיישוב בהם נמשך גדל מאוד. על תופעה דומה הצביע בן דוד על סמך תוצאות סקרו במרכז הגולן המערבי. במהלך התקופה הביזנטית נוסדו בכל השטח הנסקר שני אתרי יישוב כפריים במישור חוף הכנרת: ח' כורסי וח' דווירבן.