מערה A1 (איור 3). למערה ירידה חצובה מדורגת המובילה לאולם תת-קרקעי שבו שלושה אגפים. באגפי האולם תקרה מקומרת ומתפוררת. האולם תועד אך לא נחפר בשל קשיים טכניים. על פי שיקולים סגנוניים ואדריכליים – תכנית תלתנית של האולם והתקרה המקומרת – יש לתארך את חציבת המערה לתקופה הרומית המאוחרת או לראשית התקופה הביזנטית.

מערה A2 (איור 4) נחפרה במלואה. למערה ירידה חצובה מדורגת המובילה לאולם תת-קרקעי שבו שלושה אגפים מקומרים; ניכרים בה שלושה שלבי שימוש ברורים. בשלב ראשון נחצבה מערת קבורה בתכנית האופיינית לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית (Avni, Dahari and Kloner 2008:109, Subtype 4.2.3). בשלב השני, ככל הנראה במהלך התקופה הביזנטית, הועמקה רצפת המערה לצורך חציבה, מעידים על כך קווי חציבה ישרים בתחתית המערה. כלי חרס מן התקופות הממלוכית (ממצא רב) והעות'מאנית מעידים על שלב שלישי שבו שימשה המערה בור אשפה.
מערה A3 (איור 5). במהלך החפירה נחשף גרם מדרגות מעוקל וחצוב בסלע, שהוביל לפתח המערה, שהיה רחב למדי ביחס לפתחי מערות אחרים ואִפשר אוורור ותאורה. בפתח המערה נחשפו שרידי קיר שחסם את הכניסה למערה. חלל המערה הוא מעין מנהרה חצובה (5 מ' אורך), המתחברת בקצה הצפוני לבור מים קדום שנמצא מלא במפולת. חלל המערה תועד אך לא נחפר, ולפיכך המערה לא תוארכה.
מערה B1 (איור 6) נחפרה גם היא במלואה. למערה ירידה חצובה מדורגת המובילה לחדר קבורה מלבני שבו גומחה למשכב מול פתח הכניסה. משמאל לפתח נחצבה מגרעת לאבן גולל. אף שהמערה נמצאה ריקה מממצאים יש לתארכה לתקופה הרומית המאוחרת על סמך שיקולים סגנוניים ואדריכליים.
מערכת קבורה B2 (איורים 7, 8) מסועפת. החצר נחפרה בחלקה וחדרי הקבורה נסקרו בלבד. החצר גדולה ושלושה חדרי קבורה ערוכים בשני אגפים. באגף הצפוני נמצא מבוא מקורה, שממנו הובילו שני פתחים, שלהם מסגרת חצובה לשני חדרי קבורה גדולים. בכל חדר קבורה 17 כוכי קבורה שלהם חתך קשתי ומסגרת מסותתת להצבת לוח סגירה. חדר קבורה נוסף נמצא באגף הדרומי ובו ארבעה כוכי קבורה נוספים שלהם פתחים מלבניים. כלי חרס ושברי גלוסקמות מצביעים על התקנתה ושימושה של המערכת בתקופה הרומית הקדומה.
לגת B3 (איור 9) משטח דריכה, בור שיקוע ובור איגום. הגת, על כל חלקיה, הייתה מרוצפת בפסיפס לבן גס. במרכז משטח הדריכה נמצא בור קיבוע למכבש בורג ובצדו הצפוני נמצאו שני תאים קטנים לאחסון ולשימושים נוספים. גתות מטיפוס זה, שלהן מכבש בורג, אופייניות לתקופה הביזנטית.
למערה C1 (איור 10) ירידה חצובה מדורגת המובילה לאולם תת-קרקעי שלו שלושה אגפים שתקרתם מקומרת. טרם החפירה נראו שתי שורות של גומחות משולשות לגידול יונים. בריבוע בדיקה שנפתח באגף המרכזי, מול הפתח, נחשפו שתי שורות נוספות של גומחות. רצפת המערה לא נחשפה בשל קשיים טכניים. במילוי הסחף שנחפר נמצאו חרסים מהתקופה הממלוכית.
במערה הובחנו לפחות שני שלבי שימוש. בשלב ראשון שימשה המערה ככל הנראה לקבורה ותכניתה אופיינית לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית (Avni, Dahari and Kloner 2008:109, Subtype 4.2.3). בשלב שני הונמכה רצפת המערה, כך שנוצרו אולמות שחתכם פעמוני, והמערה הוסבה לקולומבריום. במערה לא התגלה ממצא מתארך, ועם זאת, על סמך שיקולים סטרטיגרפיים והקבלות מאתרי השפלה של מערות פעמון חצובות ובהן שובכי יונים עם גומחות משולשות בדופנות החללים (Zissu and Kloner 2014), יש לתארך את השלב השני לתקופה הביזנטית או האומיית.
 
בחפירה אותרו ונחשפו מגוון חללים תת-קרקעיים. מערכת קבורה B2 מעידה על יישוב שהתקיים בתקופה הרומית הקדומה, שלא זוהתה באתר קודם לכן. ביטול הקברים במערות C1 ,A2 וכנראה גם במערה A1 מעיד על שינוי בהרכב אוכלוסייה שחל במהלך התקופה הביזנטית. הפיכתם העקבית של החללים למחצבות תת-קרקעיות מצביעה על אפשרות של בנייה ציבורית באתר בתקופה הביזנטית. ממצאים מהתקופות האומיית והעבאסית התגלו על פני שטח ובמילוי סחף שנחפר בריבועי בדיקה אחדים; לפיכך אי אפשר לקבוע את מהות הפעילות שהתנהלה בחלק המזרחי של האתר בתקופות אלו. בתקופות הממלוכית והעות'מאנית רוכזה בחלק מן החללים התת-קרקעיים פסולת שעליה מעידים מצבורי כלי חרס, כמו במערה A2.