נחפרו ארבע מחצבות (DA; איורים 2, 3) ומתקן חצוב (L18). מחצבות B ו-C הן המשכן הדרומי של מחצבות שנחפרו בעבר (יגר 2015א). מחצבות DB נמשכות צפונה, מעבר לשטח החפירה. טרם החפירה נחשפו בכלי מכני מתארי המחצבות, ונחפר חלק ממילוי אדמה בהן, עד לקרקעית המחצבות. הושארו חתכי ביקורת (1 מ' רוחב), במרחקים קבועים, כדי לתעד ולדגום את ההצטברויות שהורבדו בתוך המחצבות.

ארבע המחצבות הן מטיפוס 'מחצבת חצר גדולה' (ספראי וששון תשס"א:4). שיטת חציבת האבנים מוכרת ממחצבות אחרות מהסביבה: הפרדת האבן מהסלע בתעלות שנחצבו משלושה צדדים וניתוקה מצדה ה'חופשי', כפי שאפשר לראות מאבנים שלא נותקו (איור 4) ומתשלילים שנשארו לאחר הפקת האבנים (איור 5). גודל האבנים במחצבה אחיד ברובו (0.3 × 0.3 × 0.6 מ' מידות האבן השכיחה). לתעלות ההפרדה חתך טרפזי (0.10–0.13 מ' בחלק העליון, 3–4 ס"מ בתחתון) ומידותיהן אחידות ותואמות את גודל האבנים שהופקו במחצבה. סימני סיתות אלכסוניים זהים נראים בדופנות המחצבות (1–2 ס"מ רוחב; 0.5 ס"מ עומק; איור 6). הממצא משטח המחצבות היה דל — חרסים לא אינדיקטיביים.
 
מחצבה A. במחצבה (L1; כ-19 מ' אורך, 10 מ' רוחב, 2.5 מ' עומק מרבי; איורים 7, 8) זוהו ארבע שכבות (1–4). שכבה 1, התחתונה, היא מילוי של פסולת חציבה (L5; כ-0.5–1.0 מ' עובי), שכיסה את קרקעית המחצבה בשיפוע היורד צפונה. בשכבה 2 נמצאה אדמת טרה-רוסה תחוחה בגוון אדום-צהבהב (L4; כ-0.2–0.7 מ' עובי), שכיסתה את שכבת פסולת החציבה. סמוך לדופן הצפונית נמצא ריכוז של אבני שדה גדולות (L20), שהעמיק עד לקרקעית המחצבה. שכבה 3 היא אדמת טרה-רוסה תחוחה בגוון חום-אדמדם (L3, כ-0.5 מ' עובי), ואילו שכבה 4, העליונה, היא הצטברות של אדמת סחף (L2; כ-0.4 מ' עובי) מעורבת בפסולת שמקורה בסלילת כביש סמוך.
בדופן הצפונית של המחצבה אפשר להבחין בפגיעה בסלע ובתשלילים של קידוחים, ששימשו להחדרת מקלות דינמיט (איור 9); יש להניח שמקור הפגיעה הוא בחציבה מודרנית במהלך המאה הכ' לסה"נ.
 
מחצבה  B. במחצבה (L6; כ-34 מ' אורך, 13.5 מ' רוחב, 3.5 מ' עומק מרבי; איורים 10, 11) זוהו חמש שכבות (1–5). שכבה 1, התחתונה, היא מילוי של פסולת חציבה (L10; כ-0.8 מ' עובי). שכבה 2 היא אדמת טרה-רוסה תחוחה בגוון אדום-צהבהב (L9; כ-0.3 מ' עובי). שכבה 3 היא מילוי של פסולת חציבה ואבני מחצבה פגומות (L8; כ-0.8 מ' עובי). שכבה 4 היא אדמה טרה-רוסה תחוחה בגוון חום (L7; כ-0.2 מ' עובי), ואילו שכבה 5, העליונה, היא הצטברות של אדמת סחף מעורבת בפסולת (L2; כ-0.7 מ' עובי), בדומה לשכבה 4 במחצבה A.
נראה כי במחצבה היו שלושה שלבי שימוש. עם תום השימוש הראשוני להפקת אבני בנייה היא ננטשה, וקרקעיתה כוסתה בפסולת חציבה (L10; שכבה 1). שכבה זו כוסתה במילוי מכוון של אדמת טרה-רוסה (L9; שכבה 2). לאחר פרק זמן לא ידוע חודשה החציבה בה, והיא הורחבה מערבה ואולי גם מזרחה. פסולת החציבה מהרחבה זו (L8; שכבה 3) הושלכה במרכז המחצבה, אזור שכבר לא היה בשימוש. המחצבה ננטשה שנית וכוסתה מחדש במילוי של אדמת טרה-רוסה (L7; שכבה 4). בתוך שכבה זו נבנה בשלב כלשהו מתקן מרובע מדופן בטיט אפור (L11). על סמך סימני פגיעה בדופנות הסלע ותשלילי קידוחים יש להניח כי נעשתה פעילות חציבה במקום גם במהלך המאה הכ' לסה"נ, בדומה למחצבה A.  
 
מחצבה C. במחצבה (L12; כ-16 מ' אורך, 22 מ' רוחב, 4 מ' עומק מרבי; איורים 10, 12) זוהו שלוש שכבות (1–3). בשכבה 1, התחתונה, נמצא מילוי של פסולת חציבה ואבנים פגומות (L14; כ-1 מ' עובי; איור 13), בשיפוע היורד צפונה; אפשר להבחין בשני סוגים של פסולת חציבה שנשפכו זה על זה לסירוגין. שכבה 2 היא אדמת טרה-רוסה תחוחה בגוון חום בהיר-צהבהב (L13; כ-1 מ' עובי), ואילו שכבה 3, העליונה, היא הצטברות של אדמת סחף מעורבת בפסולת (L2; כ-0.4 מ' עובי), בדומה לשכבות 4 במחצבה A ו-5 במחצבה B.
 
מחצבה D. במחצבה (L15; כ-17 מ' אורך, 15.5 מ' רוחב, 1.5 מ' עומק מרבי; איור 14) זוהו שלוש שכבות (1–3). בשכבה 1, התחתונה (1 מ' עובי), נמצא מילוי של פסולת חציבה ואבנים פגומות. בשכבה 2 (0.5 מ' עובי) אדמת טרה-רוסה תחוחה בגוון חום בהיר-צהבהב. שכבה 3 (L2; כ-0.4 מ' עובי) זהה לזו שנמצאה בשכבה העליונה בשלוש המחצבות האחרות.
 
מתקן שמתארו סגלגל (L18; כ-1.5 מ' קוטר מרבי, 1 מ' עומק; איור 15) נמצא מדרום למחצבה B. במתקן נמצאה הצטברות של אדמת סחף. המתקן שימש כנראה לאגירת מים לצינון כלי מתכת ששימשו בעבודת החציבה והסיתות באתר. מתקנים דומים מוכרים במחצבות אחרות בסביבת ירושלים (זילברבוד וששון תשס"ט:145–146).
 
שיטת הפקת האבנים ומתאר המחצבה מעידים על ידע, תכנון מוקדם וארגון שאפשרו עבודה באתר של כמה קבוצות פועלים בעת ובעונה אחת. קשה לתארך מחצבות, שכן ברוב התקופות היו שיטות החציבה זהות או דומות (ספראי וששון תשס"א:2). מחצבות אלה והמחצבות שנחפרו ונסקרו בעבר סיפקו אבני בנייה לעיר ירושלים ואולי גם ליישובים בעורף הצפוני של העיר, בקרבת המחצבות, דוגמת ח' חוואנית, ח' מעארם וח' עדאסה (עדוי 2007). למרות היעדר ממצא מתארך, אפשר להציע כי זמנן של המחצבות בתקופות הרומית–הביזנטית (המאות הג'–הז' לסה"נ), על סמך קרבתן לאתרים ולמחצבות דומות מתקופה זו.
לאחר שהעבודה במחצבה פסקה, היא מולאה בפסולת חציבה וסיתות שנוצרה במהלך העבודה באתר. שכבה זו כוסתה במילוי של אדמת טרה-רוסה לצורכי חקלאות. למחצבות מאפיינים אידיאליים לחקלאות: למבנה חצר המחצבה יתרון משמעותי מבחינת משק המים הזמין לגידולים; שכבת אדמת הטרה-רוסה המכסה את פסולת החציבה משמשת תשתית טובה לגידולים; משטחי הסלע בכל המרחב מנקזים כמות גדולה של נגר עלי אל שטח המחצבה; תחתית המחצבה אטומה למדי, ומאפשרת לחלק רב מהמים להצטבר ולהיאגם שם לפרק זמן ארוך; ושכבת פסולת החציבה היא שכבת אוורור המכילה מים. השתכבות כזו מאפשרת לשורשים לחדור עד למפלס המים, ותנאי המים משופרים בזכות מערכת אוורור המונעת ריקבון של השורשים (א' אקרמן, מידע בעל פה).
מילוי אבני השדה סמוך לדופן הצפונית של מחצבה A נועד 'לשבור' את מפל המים במורד המדרון ולאפשר חלחול מהיר של מי הגשמים, וכך למנוע הצפה של החלקה החקלאית. שיטה דומה שימשה בבניית טרסות בתחתית המדרונות (Gibson 2015:301).
מגוון פסולת החציבה מעיד על כמה סוגי סיתות שנעשו באתר, כפי שהציעו ספראי וששון (תשס"א:12): את השבבים הגסים והגדולים אפשר לשייך לחציבת האבנים, ואילו את השבבים הקטנים יותר — לסיתות משני ולהכנת האבן לשינוע. העדויות למגוון סגנונות חציבה, שנמצאו זה על זה לסירוגין, מלמדות כי עיבוד האבנים נעשה מחוץ למחצבה, וכי לעתים פונתה פסולת הסיתות מאזור העבודה אל תוך שטח המחצבה; פסולת המחצבה שהושלכה יצרה מעין כבש משופע, ששימש להתניידות אל תוך המחצבה וממנה.
במהלך החפירה נדגמו השכבות שנראו בחתכי הביקורת של מחצבות A ו-B על ידי גיאומורפולוג. בדיקת הדגימות תסייע בתיארוך סיום העבודה במחצבה ונטישתה והשלב שבו כוסה שטח המחצבה באדמה והוסב לשמש חלקה חקלאית.