בחודש יולי 2014 נערכה חפירת הצלה ברח' פלמינג 23 ברמלה (הרשאה מס' 7308-A; נ"צ 187683-713/648059-85; איור 1), לקראת הקמת מבנה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון א' פורסאן אדריכלים, נוהלה על ידי ד' מסארווה, בסיועם של י' עמרני (מנהלה), ע' עזב וע' שדמן (סיוע וייעוץ), מ' כהן (מדידות וסרטוט), ח' בן-ארי (GPS), ח' טורגה (זיהוי כלי חרס) ומ' שויסקיה (ציור כלי חרס).
רמלה נוסדה על ידי סולימן אבן עבד אל-מלכּ לבית אומיה בשנת 716 לסה"נ, כבירת ג'ונד פילסטין. העיר הייתה מרכז כלכלי חשוב בארץ ישראל, בזכות מיקומה על הצומת שבו נפגשות הדרכים ממצרים לסוריה ומהים לעבר הירדן. גם אחרי חילופי השושלות והמעבר לשלטון בית עבאס נמשך פיתוח העיר ורבים מתושבי לוד עברו להתיישב בה.
בקרבת שטח החפירה, בחלק הדרומי-מזרחי של העיר העתיקה, נערכו חפירות שבהן נחשפו סדרת רצפות של מבנה שמהן הוליכו צינורות לבור מן התקופות העבאסית והפאטמית (
קוגן-זהבי 2009); תשתית רצפה מהתקופה הממלוכית (
אורן 2011); רצפות טיח מהתקופה הממלוכית (הרשאה מס' 5588-
A;
קניאס וטואג 2012); שתי רצפות מהתקופה הפאטימית ויסוד קיר של מבנה עות'מאני (
טואג 2015); ומפלס חיים, רצפה וצינור חרס המוליך לבריכה מהתקופה העבאסית (
מרכוס 2015).
נפתחו שני ריבועים (A5 ,A3; איורים 2, 3) בציר מזרח–מערב, שנחפרו עד לשרידים הקדומים (0.3 מ' מפני השטח) ונחשפו שתי שכבות: II מן התקופה האסלאמית הקדומה ו-III מהתקופה הממלוכית.
שכבה II. בריבוע A3 נחשפו שרידי רצפת טיח (L102) הניגשת לצדה הדרומי-מזרחי של תעלת ניקוז (L103) שכיוונה דרום-מערב–צפון-מזרח (איור 4). מהתעלה השתמר קטע קטן עשוי אבני גוויל קטנות עם חומר מליטה מטיט אפור; פנים התעלה מטויח בטיח אפור. בריבוע A5 נחשפו רצפות המיוחסות לשלושה שלבים. מהשלב הקדום נחשפה רצפת טיח (L109) ובה משולב צינור חרס בציר מזרח–מערב, עשוי חוליות חרס (L115, כ-10 ס"מ קוטר; איור 5) ומהודק באבני גוויל קטנות עם חומר מליטה מטיט אפור, ששימש כנראה לניקוז. הצינור הונח על תשתית עבה של טיח, ומעליו רצפת הטיח המונחת על תשתית חמרה. הרצפה ניגשת למתקן (L114) בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע, אשר שימש גם בשלב המאוחר. המתקן מטויח ודופנותיו עשויות אבני גוויל קטנות עם חומר מליטה מטיט אפור (איור 6). מהשלב השני נחשפה רצפת טיח (L108) בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע, שגם בה משולב צינור חרס בציר מזרח–מערב ששימש לניקוז (L113; איור 7). בקצהו המזרחי פונה הצינור צפונה ומוליך מחוץ לריבוע, כנראה לבור מים. בשלב המאוחר נחשף בחלק הצפוני-מזרחי של הריבוע קטע של רצפת פסיפס (L105) צבעוני ובו ציפור במסגרת עגולה (איור 8). בדרום הריבוע נחשפה רצפת טיח אפורה (L118) הניגשת לצדו המערבי של המתקן, ששימש גם בשלב הקדום (L114). ממצא כלי החרס משכבה זו כולל: קדרה (איור 1:9), קערות מזוגגות (איור 2:9–6), קערה עמוקה (איור 7:9), מחבת בישול מזוגג (איור 8:9), קנקן (איור 9:9) וטריז של כבשן יוצר (איור 10:9) המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, המאות הי'–הי"א לסה"נ.
שכבה I. בחצי הדרומי של ריבוע A3 נתגלו קטעי קירות (L117 ,L116; איור 10) עשויים אבני גוויל קטנות ובינוניות, מסותתות למחצה. נראה שקיר 116 ניגש לקיר 117 ויוצר פינה של מבנה. קירות אלה חותכים את השרידים הקדומים.
ממצא כלי החרס משכבה זו כולל: קערה (איור 11:9) ופך בזיגוג עופרת ירוק (איור 12:9) המתוארכים לתקופה הממלוכית.
שרידי הרצפות, תעלות הניקוז, הקירות והמתקן שנחשפו שייכים לאזור מגורים שהיה חלק מהרצף העירוני של רמלה בתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית, ומרחיבים את תמונת השרידים שנחשפו בחפירות קודמות באזור.
קוגן-זהבי א' 2009. רמלה, רחוב והושע בן נון. חדשות ארכיאולוגיות 121.