לבור פתח רבוע (L100; איורים 2, 3) בנוי מאבני גזית מלוכדות בחומר מליטה אפור עשוי מגיר, פחם וקש כתושים. בפינות הפנימיות של הפתח ניכרים שרידי טיח אפור. אבן מסותתת למשעי ששימשה לכיסוי הבור השתמרה בשלמותה, ולה שתי מגרעות בקצוות לסגירה אטומה. אל פתח הבור ניגשת רצפה בנויה מאדמה מהודקת ומשברי טיח (L106), שהשתמרה בחלקה. לבור (3–4 מ' קוטר, כ-4.5 מ' עומק חשיפה; איורים 2: חתך 1–1; 4) מתאר דמוי פעמון. חללו הפנימי לא נחפר מטעמי בטיחות, אך אפשר לראות כי דופנותיו הפנימיות מטויחות. בחתכי בדיקה נחשפו שתיים מדופנותיו החיצוניות של הבור: דופן צפונית (L105) מעוגלת, היורדת בשיפוע מתחתית הפתח, ודופן דרומית (L103), שלה מדרגה (כ-0.25 מ' רוחב) הבנויה בניצב לפתח הבור. מתחת למדרגה הדופן מעוגלת. בדופן הדרומית נחשף צינור הזנה בנוי מחוליות חרס, שירד בשיפוע אל תוך חלל הבור.
מצפון-מזרח לבור נחשף קטע קיר (W109) בנוי מאבני גזית מלוכדות בחומר מליטה אפור. בחתך המערבי של הריבוע נחשפה תעלת שוד (L107) של קיר, ובה חרסים, טיח, אבני גוויל ואבנים מסותתות במגוון גדלים.
בכל השטח שנחפר נמצאו חרסים שזמנם התקופה הפאטימית (המאות הי'–הי"א לסה"נ; איור 5), ובהם שני סירי בישול (איור 1:5, 2), קנקן (איור 3:5), פך מעוטר בחיתוך סכין (איור 4:5) וצינור (איור 5:5). על סמך הממצא אפשר לתארך את השרידים שנחפרו לתקופה זו. החרסים אופייניים לאזורי מגורים, ואפשר לשער כי השטח היה חלק מהרצף העירוני של רמלה בתקופות העבאסית והפאטימית.