מחצבות (L31 ,L24 ,L18 ,L17 ,L14 ,L11; איור 2) פזורות בכל שטחי החפירה. ברובן השתמרו תעלות הניתוק (4–8 ס"מ רוחב; איור 3). נקודות עמוקות בתחתית התעלות מעידות כי התעלות נחצבו באזמל. במחצבות הופקו לרוב אבני בנייה בינוניות (0.3 × 0.5 מ' גודל ממוצע), אך במחצבה L11 זוהו שלוש פינות חצובות ומודגשות בתעלות ניתוק, המעידות על הוצאת אבנים גדולות יותר (0.5 × 0.8 מ').

 
לגת משטח דריכה מלבני (L25; מידות 2.55 × 2.70 מ', 0.1–0.2 מ' עומק; איורים 4, 5) שפינותיו מעוגלות ובמרכזו חצוב ספלול חרוטי (0.19 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). המשטח נוטה מזרחה, לעבר בור איגום (L13; מידות 1.35 × 2.00 מ') שבפינותיו המזרחיות השתמרו קטעים של רצפת טיח אפור, המאפשרים לקבוע את עומקו (0.9 מ'). מעל הדופן המערבית של בור האיגום חצובה מדרגה צרה (2 מ' אורך, 0.1 מ' רוחב, 0.1 מ' גובה). בפינה הצפונית-מזרחית של המדרגה חצוב ספלול (0.28 מ' קוטר, 8 ס"מ עומק). בפינה הדרומית-מזרחית של משטח הדריכה חצובות תעלת ניתוק (0.5 מ' אורך, 6 ס"מ רוחב, 16 ס"מ עומק) ושתי מדרגות (0.35 × 0.50 מ', 0.27 מ' עומק) שנוצרו מחציבת אבנים בדופן המזרחית של בור האיגום; אלה מעידות שהגת יצאה מכלל שימוש כשהשטח הפך למחצבה. אפשר להניח שאז נפגעה רצפת בור האיגום. מערה טבעית שנתגלתה מתחת למשטח הדריכה נמצאה מלאה באדמה שהכילה אבני גוויל רבות ופסולת בת זמננו.    
 
קברי הארגז (L10; אורך 2 מ', רוחב 0.6 מ', עומק כ-0.65 מ'; איורים 4, 6) חצובים בגוש סלע גדול ובולט (4.9 × 6.5 מ'). שלושה קברים חצובים בציר מזרח–מערב, זה לצד זה, וקבר נוסף חצוב בציר צפון–דרום וצמוד אליהם ממזרח. בצד המערבי של שלושת הקברים המקבילים ובצדו הדרומי של הקבר הרביעי חצובה מדרגה (0.4 מ' רוחב, כ-7 ס"מ גובה), ששימשה משענת, ולתוכה נחצב שקע שנועד לשמש כרית לראש הנקבר. הקבר הצפוני משלושת הקברים המקבילים מתייחד בכך שהדופן הניצבת למשענת מכילה אף היא שקע, הממשיך את כרית הראש אל תוך הפן הניצב (איור 7). על פני הסלע סביב הקברים נמצאו קווים ופינות חצובים רבים, עדות לכך שגוש הסלע היה גדול יותר טרם פעילות המחצבה. הקברים נמצאו מלאים באדמה ובאבני גוויל קטנות.  
 
למערת הקבורה (L38; איורים 8, 9) חזית חצובה ופתח רבוע (0.5 × 0.5  מ') שסביבו השתמרו שרידי מסגרת. לפני פתח המערה חצובה חצר קטנה (0.73 × 1.10 מ', 1.3 מ' עומק). החצר והפתח נמצאו מכוסים בעפר ובאבנים. במרחק כ-1 מ' מצפון למערה נמצאה אבן רבועה, המתאימה במידותיה לפתח, ששימשה כנראה לסגירתו. פנים המערה לא נחפר.
 
מתקן רבוע (L37; מידות 0.4 × 0.4 מ', 0.32 מ' עומק; איור 10), חצוב בסלע, נתגלה בקצה מערבי של מחצבה (L18). על רצפת המתקן, בפינה הדרומית-מערבית, חצוב ספלול חרוטי רדוד (0.15 מ' קוטר, 6 ס"מ עומק). מעל הדופן הצפונית של המתקן חצובה תעלה (0.27 מ' אורך, 5 ס"מ רוחב, 3 ס"מ עומק) שהובילה אליו נוזלים.
 
קירות תמך (W16 ,W15 ,W12; איור 11). קיר 12 (40 מ' אורך; איור 4), בציר צפון–דרום, בנוי משתי שורות של אבני גוויל בינוניות ומאבני בנייה בשימוש משני, המסותתות בגסות, וביניהן מילוי אבנים קטנות. הקיר נחפר בשני קטעים: בדרום הושתתו אבניו הישר על המחצבה (L11) ובצפון הוא בנוי על מילוי אדמה ומשתלב עם קיר 16 שנבנה בשיטה דומה. אבני קיר 16 הושתתו חלקן על סלע חצוב וחלקן על מילוי אדמה. שני הקירות השתמרו לגובה של שניים עד שלושה נדבכים. מפלס עבה (L29; גובה 0.2–0.4 מ'), שהכיל חרסים ושברים רבים של כלי זכוכית, נתגלה לאורך לחלקו המערבי של קיר 16 ומתחתיו, וכיסה מחצבה גדולה (L31). החרסים מתוארכים לתקופה הביזנטית ובהם שברים אחדים של קערות עמוקות (איור 1:12, 2), שברים רבים של קדרות וסירי בישול (איור 3:12–7), קנקן שלו שפה מקופלת וגוף מרוכס מתחתית הצוואר (איור 8:12), חלק עליון של פכית (9:12) ושבר נר (10:12). כלי הזכוכית מתוארכים גם הם לפרק זמן זה. הקירות שנבנו על גבי המחצבות הם שלב הפעילות המאוחר באתר שחתם את הפעילות הקדומה.