שלב I. בחלק הצפוני של החפירה נתגלו שרידי מתקן שלו רצפות פסיפס. למתקן שלושה חלקים שהופרדו בקירות (W114 ,W113; איור 1). רק יסודות הקירות שרדו. לוחות שיש שציפו את הקירות משני הצדדים נותרו באתרם ומאפשרים שחזור רוחבם ומתארם של הקירות. קיר 114 (כ-0.5 מ' רוחב משוער) בנוי בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. קיר 113 (1.8 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב) בנוי בציר צפון-מזרח–דרום-מערב ויסודותיו בנויים מאבני גוויל קטנות מלוכדות בטיט אפור. לוחות השיש השתמרו לכל אורך הפן המערבי של קיר 113, התוחם חלק מהמתקן ששרדה ממנו רצועה של פסיפס לבן (L101; רוחב 0.2 מ'). בקטע זה נמצאו שני פולוס עבאסיים: ממטבעת רמלה, מתוארך לשנת 832 לסה"נ (ר"ע 139490; איור 2) ולא מזוהה (ר"ע 139491). בפן המזרחי של קיר 113 השתמרו רק הלוחות שבחלקו הצפוני, והוא תוחם חלק נוסף של המתקן (L108; מידות 0.63 × 0.80 מ', 0.33 מ' עומק). חלק זה רוצף בשליש הדרומי בשני לוחות שיש והיתר בפסיפס לבן. ייתכן שלוחות השיש שימשו לתיקון הפסיפס. בחלק הצפוני של המתקן, הגדול מהשלושה (כ-4.2 מ' אורך, 2 מ' רוחב חשיפה), נחשפו קטעים של רצפת פסיפס (L117; איור 3), המעוטרת בדגמים גיאומטריים וזואומורפיים — מסגרת, המורכבת משורות של אבני פסיפס צבעוניות (שחור, לבן ואדום), מפרידה בין שולי הפסיפס (0.25 מ' רוחב), המורכב מאבנים לבנות, לבין השטיח המרכזי, שבו שלוש יריעות צמודות (0.8 × 0.8 מ' כל אחת), מעוטרות במצולעים המקיפים ציפור, שהשתמרו מהם רק המרכזי והמערבי. המסגרת של הציפור עשויה משורה של אבנים שחורות. המקור, העיניים, הרגליים והצוואר — מאבנים אדומות. החלק העליון של גוף הציפור וראשה מולאו באבנים צהובות. לפי אורך הרגליים והמקור אפשר לשער כי היו אלה ציפורי מים. עיטור של חבל מלופף מקשר בין המצולעים. רגלי הציפור מהיריעה המרכזית עמדו על ראש מתקן רבוע (L112; כ-1 × 1 מ', 2 ס"מ עומק) שרצפתו בנויה מתשע מרצפות שיש רבועות (0.32 × 0.32 מ'). במרצפת המרכזית נתגלה חור עגול (3 ס"מ קוטר), שאליו חובר במגרעת צינור חרס מאונך שירד לדרום-מערב (0.12 מ' עומק). חוליית הצינור העליונה הונחה בזווית ישרה ושימשה מגוף, אליה חוברו חוליות נוספות (0.1 מ' קוטר, 0.26 מ' אורך; איור 12:4) במגרעת; החלק הצר של כל חוליה הוכנס בהתאמה לקצה החוליה הקודמת (איור 5). נראה כי את רצפת הפסיפס הקיפו במקור שישה לוחות שיש בסידור הרלדי של שלושה תשליבים מצפון ומדרום. ייתכן שחלק זה של המתקן שימש מזרקה (איור 6). מצפון, בחפירה אחרת שנערכה במקביל לפסי הרכבת, נמצא מתקן דומה ששימש מזרקה. רצפתו תוקנה אף היא ועל רצפת לוחות שיש שבקרקעית המתקן הונחה רצפת פסיפס לבנה (הרשאה מס' 6903-A).

 
שלב II. על רצפת הפסיפס הצבעונית משלב I הונחה רצפת טיח אפורה עבה (L107; איור 7) והחלק שבו הייתה המזרקה כוסה בטיח, אך נשאר שקוע (1.5 × 1.5 מ', 4 ס"מ עומק). סביב השקע הונחו אבנים קטנות שלוכדו בטיט אפור ותחמו את המתקן החדש. מדרום למתקן נבנתה תעלה (7 ס"מ עומק) ששרדו ממנה דפנות בנויות מאבנים קטנות וטיט אפור. התעלה שולבה בטיח שכיסה את רצפת הפסיפס. מתקן 108 בוטל גם הוא וכוסה ברצפת טיח, שכיסתה את חלקו הדרומי של שטח החפירה והשתמרה בכמה קטעים (L106 ,L105). קטעי הרצפה ניגשו אל קיר (W103; איור 8) ואל תעלה (W104). קירות התעלה (0.5 מ' רוחב חיצוני, 0.15 מ' רוחב פנימי, 0.35 מ' עומק), שכיוונה דרום-מזרח–צפון-מערב, בנויים מאבנים ארוכות ומסותתות בפן הפנימי שהשתמרו לגובה של נדבך אחד. הקיר, ששימש מחיצה בין חדרים 105 ו-106, בנוי משורה אחת של אבנים מסותתות בגסות שהונחו על יסוד, רחב מהקיר בסנטימטרים אחדים, הבנוי מאבני גוויל קטנות. בקצהו המזרחי של הקיר נתגלתה אבן שטוחה, נמוכה מגובה אבני הקיר, כנראה אבן סף. קטעי רצפת הטיח ניגשו גם אל אבן הסף.
 
ממצא כלי חרס. מעל הרצפות ובין אבני הקירות נמצאו חרסים המתוארכים לתקופות העבאסית והפאטימית, ובהם קערה המיספרית (איור 1:4), קערה מטיפוס Fine Byzantine Ware (איור 2:4), קערה מזוגגת (איור 3:4), קערה מזוגגת מונוכרום (איור 4:4), קדרה (איור 5:4), סירי בישול (איור 6:4, 7), קנקנים (איור 8:4, 9), פך (איור 10:4) ומכסה של קנקן (איור 11:4). קערה 1 מתוארכת לתקופות העבאסית והפאטימית ודומות לה נמצאו ברמלה (טורגה 2008: איור 12:4, 13; אלישע 2009: איור 11:6). קערה 2 היא ממסורת שהחלה בתקופה הביזנטית והמשיכה עד התקופה העבאסית (המאה הי' לסה"נ). קערות דומות נמצאו ברמלה (אלישע 2009: איור 15:4; אבישר 2011: איור 7:12). לקערה 3 קוטר קטן למדי והיא מתוארכת, על סמך חפירות אחרות ברחבי רמלה, למאות הט'–הי' לסה"נ (קוגן-זהבי 2011: איור 3:4). לקערה 4 שפה המשתפלת בעדינות כלפי חוץ. קערות דומות, האופייניות לתקופה העבאסית, נמצאו ברמלה (ראם ולגו 2008: איור 1:3; שלומי 2008: איור 1:2). קדרה 5 מתוארכת למן התקופה העבאסית ועד התקופה הפאטימית, ומקבילות רבות לה נמצאו ברמלה (טואג 2008: איור 1:5; טורגה 2008: איור 1:4). סיר בישול 6 מתוארך לתקופה העבאסית ודומים לו נמצאו ברמלה (שלומי 2007: איור 13:2). גם סיר בישול 7 מתוארך לתקופה העבאסית ודומים לו נמצאו ברמלה (נגורסקי 2009: איור 14:11, שיאון 2010א: איור 9:11). קנקן 8 מתוארך לתקופה העבאסית ודומים לו נמצאו ברמלה (שיאון 2009: איור 13:3). קנקן 9 מתוארך לתקופה העבאסית ודומים לו נמצאו ברמלה (שיאון 2009: איור 12:3, שיאון 2010ב: איור 9:9). פך 10 עשוי מטין צלהב ומעוטר בחיתוך. כלים מטיפוס זה נמצאו בחפירות רבות ברמלה (טואג 2012: איור 5:8) ובאתרים נוספים, כמו קיסריה (Arnon 2008: P. 209 Type 531i), ומתוארכים למן המחצית השנייה של המאה הט' לסה"נ ועד למאה הי"א לסה"נ.
 
ממצא זכוכית. נתגלו כ-25 שברי זכוכית קטנים שרובם אינם אינדיקטיביים. עם זאת, ראויים לציון שני שברים: שבר אחד הוא צוואר בקבוק בגוון כחלחל-ירקרק (כ-2 ס"מ קוטר), המעוטר בחוט גלי דק, שדומים לו אופייניים לתקופה האומיית; השבר השני הוא בית פתיל של קערת נר, שעל פי טיב החומר וגונו אפשר לתארכו לתקופה העבאסית.
 
בחפירה נחשפו שני שלבי בנייה. לשלב הקדום שייך מתקן המורכב משלושה חלקים, חלקו הצפוני שימש כנראה מזרקה, שהייתה בחצר בית אמידים. חרסים שנתגלו על גבי הרצפות מתארכים את ייסודה לתחילת התקופה העבאסית. בשלב המאוחר בוטל המתקן, האזור כולו כוסה ברצפת טיח ונבנו קיר, תעלה ומתקן חדש. לפי ממצא כלי החרס, אין פער גדול בזמן בין שני שלבי הבנייה.