בחודשים מרס–יוני 2011 נערכה חפירה ארכיאולוגית בחורבת סעדון (רישיון מס' 30/2011-G; נ"צ 16255-78/54890-900). החפירה, מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה ובמימון נשיונל ג'יאוגרפיק, נוהלה על ידי י' טפר (צילום שטח) וג' בר-עוז (ניהול מעבדת שדה), בסיוע ע' דסברג וס' טפר (מנהלה), א' בלומנקרנץ ומ' שומרוני (מדידות), ל' וייסברוד (מיקרו-ארכאוזואולוגיה), ס' בראטניקוב ומ' עברון (פולן), י' פרחי (נומיסמטיקה), ס' עד (ציור ממצא), א' טפר ונ' בר-עוז (סינון ושטיפה), י' טפר, ב' רוזן, מ' עברון, ר' לין, ס' רוזן, א' אורן, מ' ענבר וע' אוח (ייעוץ). בחפירה השתתפו א' דן, ד' אדלר, י' בונימוביץ, ע' יפה, א' שריר, ע' כספי וי' טפר. כן סייעו א' רוטה (חוות רוטה) וי' ישראל (רשות העתיקות).
חורבת סעדון נמצאת בשטח חולי בצפון-מערב הנגב, באזור אקלים צחיח למחצה. סקרים ארכיאולוגיים שנערכו באתר ובסביבתו מלמדים על יישוב כפרי (כ-30 דונם) ובו לפחות שתי כנסיות המתוארכות לתקופה הביזנטית, המאות הד'–הז' לסה"נ (רובין תשמ"ד; רובין ושרשבסקי תשמ"ח; Hirschfeld 2006).
נחפרו שני מבנים (B ,A) שאותרו על גדה צפונית של ערוץ נחל שמצפון לחורבת סעדון, סמוך לשטחים חקלאיים (למיקום מבנה A ר' Hirschfeld 2006: Fig. 1; מבנה B נמצא כ-200 מ' מזרחה). בכל אחד מהמבנים נחפר חתך. המבנים שימשו שובכים ליונים: מבנה A עגול ובנוי סביב אומנה מרכזית; מבנה B רבוע ולו קיר מחיצה פנימי. שכבות עשירות בחומר אורגני נמצאו על רצפת שני המבנים. על רצפת מבנה B נמצאה באתרה שכבת זבל ובתוכה עצמות יונים וביצים. שני השובכים תוארכו לתקופה הביזנטית, המאות הה'–הו' לסה"נ.
מבנה A עגול (6.2 מ' קוטר חיצוני, כ-2 מ' גובה השרידים; איור 1) ובמרכזו עמוד עגול (2.5 מ' קוטר) שסביבו מסדרון (1 מ' רוחב). לקיר ההיקפי (כ-1 מ' רוחב) שני חלקים: פנימי וחיצוני. החלק החיצוני בנוי מאבני גוויל גדולות שסותתו בפן החיצוני בלבד והושתתו על סלע האם. על הפן החיצוני של האבנים שרדו קטעי טיח אפור בהיר. החלק הפנימי של הקיר בנוי משורות של תאים משולשים, ששרדו מהן שלוש–ארבע (0.2–1.5 מ' גובה מעל הרצפה; איור 2), וביניהן מילוי של אבנים קטנות וטיט מהודק. בפן החיצוני של העמוד המרכזי הפונה אל המסדרון שרדו ארבע–חמש שורות של תאים משולשים (מעל 1.9 מ' גובה) שנבנו דומה. סיד בהיר מעורב בעפר נמצא על קירות התאים ובין נדבכי האבן. רצפת המבנה נחצבה, אך לא יושרה, ועליה שרדה שכבה של טיט מהודק. מעל הרצפה הייתה שכבה של אדמת לס (כ-0.25 מ' עובי) ומעליה שכבת עפר כהה (0.05–0.10 מ' עובי) ובה ממצא אורגני רב, הכולל עצמות מכרסמים. שכבות אלה הורבדו לאחר נטישת האתר ובמהלך תקופה ממושכת עד קריסת המבנה. עדות לקריסה זו נמצאה במפולת אבנים שנחפרה בראש המבנה, בחלל המסדרון ועל שכבת העפר הכהה. במפולת נתגלו לוחות אבן גדולים ושטוחים, ששימשו כנראה לקירוי המבנה. בין אבני המפולת נמצאו פריטים ארכיטקטוניים, בהם מזוזת פתח של חלון או דלת שהותקנה כנראה במפלס גבוה יותר של השובך, שבר מחוליית עמוד, כנראה בשימוש משני, ושבר מלוח אבן שעליו חרוט צלב במסגרת עגולה. במפולת ובהצטברויות שמתחתיה נמצאו מעט חרסים שאינם מאפשרים את תיארוך השכבה, אך נראה שהמבנה ניטש באופן מסודר לפני שנהרס. בחתך שנחפר מחוץ למבנה, לצד יסוד הקיר שהושתת על סלע האם, נמצא מטבע המתוארך למאה הה' לסה"נ, אולי עדות למועד בנייתו או שיפוצו של המבנה. בחלקו העליון של המבנה, מעל המפולת, נמצאה קבורה אקראית ומשנית, כנראה מן התקופה העות'מאנית.
מבנה B רבוע (4 × 4 מ', 1.5 מ' גובה השרידים) ונבנה על מחשוף סלע שזוהו עליו חריטות אחדות ובהן צלב. שני חתכים, חיצוני ופנימי, נחפרו לצד הקיר המזרחי (0.7 מ' רוחב, 1.4 מ' גובה) של המבנה. בחלקו הפנימי והעליון של הקיר שרדה שורה אחת של תאים משולשים, בנויים מלוחות אבן ומילוי של אבנים קטנות ועפר ביניהן (איור 3). בחתך שנחפר במבנה נחשפו שני תאים (דרומי וצפוני) וביניהם קיר מחיצה (כ-0.5 מ' רוחב, 0.8 מ' גובה; איור 4) שנבנה מאבנים קטנות ובינוניות ובחלקו העליון נמצאה שורה אחת של תאים משולשים דומים לאלה שבקיר החיצוני. טיח אפור עבה נמצא על הקירות ושברי טיח רבים נמצאו בהצטברויות שנחפרו בחלל הפנימי של המבנה. רצפת המבנה עשויה מעפר מהודק מעל מפלס של אבנים קטנות שהושתתו על קרקע טבעית מעל סלע האם. לוחות אבן מוחלקים נמצאו ברצפת התא הדרומי ונראה כי הונחו כדי לפלס את הרצפה. בחפירת שני התאים נמצאו הצטברות עשירה במפולות אבנים מקירות המבנה, לוחות מכוכי היונים ושברי צינורות חרס רבים ששימשו לקינון היונים בחלקיו הגבוהים של השובך. בשכבת המפולת נאסף גם ממצא אורגני עשיר ובו פיסות עצים וענפים דקים וקצרים (כנראה חומר קינון), ממצא בוטני רב, עצמות יונים וגללים. שכבה זו חתמה תחתיה שכבה אפורה ודחוסה שזוהתה כזבל יונים ונשמרה באתרה מעל רצפת השובך בשני התאים. בראש שכבת הזבל נמצאו בארטיקולציה שני שלדים של יונים. בחפירת שכבת הזבל שמעל הרצפה נאסף ממצא אורגני רב, ובו עצמות יונים, שברי ביצים, חלקי צמחים ומעט שברי צינורות חרס. בחפירת החתך מחוץ למבנה ממזרח תועדו מתחת למפלס פני השטח ארבעה מפלסים של גיר מרוסק ותחתם מפלס של אבנים קטנות מעל סלע האם. מטבע המתוארך כנראה לתקופה הביזנטית, שנמצא בשכבות הגיר המרוסק, מסייע בתיארוך ייסוד המבנה או שיפוץ חלקו החיצוני לתקופה זו.
בחפירה זוהו שני שלבים עיקריים (II ,I). בשלב
I שימשו המבנים בייעודם המקורי ובשלב
II ננטשו. הממצא במבנה
A מלמד על הרס הדרגתי של המבנה לאחר נטישתו ואילו הממצא במבנה
B מעיד כי נהרס באירוע פתאומי ושכבת הזבל שנאספה על רצפתו נותרה באתרה. בראש שכבה זו נמצאו שלדי יונים שלמים ועדויות לפסולת שהצטברה מהפרשות יונים. צורת המבנים, הכוכים בקירותיהם הפנימיים ובעיקר הממצא הארכאוזואולוגי מעידים כי שימשו שובכים, עדות לגידול יונים באתר. זמנם של השובכים נקבע לתקופה הביזנטית ואפשר להציע שזמן ייסוד המבנה לא לפני המאה הה' לסה"נ. השובכים הם עדות לפרנסה מתמחה בגידול יונים בתקופה הביזנטית בצפון-מערב הנגב. תופעה דומה זוהתה בשבטה ובאתרים נוספים במרחב זה (Hirschfeld and Tepper 2006). אפשר להעריך כי מיקום השובכים בשטחים החקלאיים של האתר מרמז לייעודם בהקשרים חקלאיים. זבל מן החי הוא מוצר הכרחי וחיוני לקיומה של חקלאות מתמחה בצפון-מערב הנגב. ממגוון פסולת בעלי החיים והעופות שנוצלו בעת העתיקה נחשב זבל היונים לעשיר ולאיכותי ביותר (ר' בהרחבה
טפר תשמ"ו), וזו כנראה סיבת הקמתם של השובכים ליד חורבת סעדון.
טפר י' תשמ"ו. עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים בארץ. בתוך א' אופנהימר, א' כשר וא' רפופורט, עורכים.
אדם ואדמה בארץ ישראל הקדומה. ירושלים. ע"מ 170–196.
רובין ר' תשמ"ד. גבעת חייל, ח' סעדון; סקר. חדשות ארכיאולוגיות פג:74.
רובין ר' ושרשבסקי י' תשמ"ח. סעדון – יישוב עירוני מן התקופה הביזאנטית בנגב. קדמוניות כא:49–54.
Hirschfeld Y. 2006. Settlement of the Negev in the Byzantine Period in Light of the Survey at Horvat Sa’adon. Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society 24:7–49.
Hirschfeld Y. and Tepper Y. 2006. Columbaria Towers (Dovecotes) and other Structures in the Environs of Shivta. Tel Aviv 33:83–116.