שכבה III. נתגלו שלושה מתקנים תת-קרקעיים מן התקופה הכלקוליתית הקדומה, החצובים בסלע הגיר הרך ומחוברים זה לזה (L922 ,L920 ,L916; איור 3). בעבר פורשו שרידים אלה כהשתמרות גרועה של קבר חצוב בסלע (קובלו-פארן 2013); הערכה מחודשת שללה פרשנות זו.
מתקן 916 סגלגל (1.70 × 2.35 מ', 0.7 מ' עומק), צדו המזרחי לא נחצב דיו, והוא משופע וגס (איור 4). השרידים שהצטברו במתקן (0.4–1.3 מ' עובי) כללו אבנים רבות, חרסים, כלי צור ועצמות בעלי חיים במצב השתמרות גרוע. שברי כלי החרס המעטים שאפשר לתארך הם שפת כלי (איור 1:5, 2), קדרה (איור 3:5), פיטסים ששפתם דמוית קשת (איור 4:5, 5) וידית (איור 6:5) — כולם מן השלב המאוחר של התקופה הכלקוליתית הקדומה.על פי נ' גצוב (מידע בעל פה) הם מאוחרים לתרבות ואדי רבה וקדומים לתרבות הע'סולית. במכלול הצור (ירשוביץ, להלן) מספר רב של גרעינים ופריטים ראשוניים; לא נמצאו כלים מתארכים.

מתקן 920, שנחצב ברישול, עגול (0.7 מ' קוטר; איור 6) ורצפתו המשופעת קשורה למתקן 922 שמתארו סגלגל (1.7 מ' אורך, 0.7 מ'עומק; איורים 3: חתך 1–1; 5), אך השתמר רק בחלקו בשל נזק שנגרם מחפירת קברים בשכבהII . במתקנים 920 ו-922 לא נתגלו ממצאים.
 
שכבה II. נתגלה קבר חצוב מן התקופה הרומית – חצר רבועה (2.2 × 2.2 מ', 1.8 מ' עומק; איור 7) וחדר קבורה. ארבע מדרגות חצובות הובילומן הפינה הצפונית-מערבית של החצר אל הקבר (איור 8). קירות חצובים תחמו את החצר בצפון, במערב ובדרום; הכניסה לחדר הקבורההייתה במזרח, והיא נחתמה באבן גולל (1 מ' קוטר; איור 9) שנמצאה באתרה. בקיר שמשמאל לאבן הגולל מגרעת חצובה שהתאימה לצורת האבן.בפתיחת חדר הקבורה גולגלה האבן לתוך המגרעת.אבן הגולל לא הוצאה ממקומה, וחדר הקבורה לא נחפר. ממזרח לכניסה החסומה נחשף מרחב מוארך (L918),אולי מעבר או חלק מחדר הקבורה עצמו, שנמשך אל מעבר לגבול הדרומי של החפירה ונחשף רק בחלקו. בעת חציבת מרחב 918 נחתך מתקן 922 של שכבה III, והחוצבים בנו קיר גזית לתיקון המתקן או לחסימתו (W921; איור 10).
באזור הקבר נמצאו מעט חרסים: סירי בישול מטיפוס כפר חנניה 3B המתארכים את החצר ואת חדר הקבורה לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת. בחצר נמצאו חרסים קטנים (לא צוירו) של כלים שזמנם התקופות הרומית התיכונה והמאוחרת ושבר אחד שחדר משכבה I.

שכבה I. הממצא היחיד שזוהה בשכבה זו הוא בור (L917; כ-1.3 מ' קוטר) שחתך את הפסולת שהצטברה בחצר הקבר (שכבה II).בבור נתגלו פסולת, אבנים אקראיות ושברי גוף רבים של כלי חרס שאי אפשר היה לרפא, המתארכים את הבור לתקופה הביזנטית הקדומה. נראה כי הבור קשור למבני מגורים שהשתרעו מעבר לגבולות החפירה.

מכלול הצור
אלה ירושביץ

בחפירה נתגלו 276 פריטי צור, כולם מבור חצוב אחד (L916). המכלול הומוגני, כל הפריטים טריים וחדים והם הופקו מצור איאוקני בצבע בז' שאיכותו גבוהה. רוב הפריטים (156=N, 56.5%) הם פסולת סיתות; 21 מן הפריטים הם כלים (7.6%); ו-99 הפריטים האחרים (35.9%) הם גושים.
בפסולת הסיתות נמצאו בעיקר נתזים (92=N; 59%), וכן גרעינים ופריטים ראשוניים, המונים 27 פריטים (17.3%) כל אחד, שמונה להבים (5.1%) ושתי פסולות גרעין (1.3%). רק שני גרעינים שימשו להפקת נתזים (איור 1:11) — ממצא העולה בקנה אחד עם המכלול כולו. הם קטנים עד בינוניים, ולעתים קרובות קליפתם נשמרה. שני הגרעינים האחרים שימשו להפקה משולבת של להבים ונתזים ושל להבונים ונתזים (איור 2:11). לתשעה גרעינים משטח הקשה, לשישה מהם שני משטחים, שלושה הם גרעינים על נתזים והיתר הם אמורפיים.
הבלנקים לייצור רוב הכלים במכלול הם נתזים בגודל בינוני. קבוצות הכלים הגדולות ביותר הן נתזים משובררים (7=N) ובעלי שקערוריות/משוננים (6=N). ארבעה מרצעים ושני מגרדים (איור 12) הופקו אף הם על נתזים. יתרת הכלים הם שני להבים משובררים.
ההרכב הטכנולוגי של המכלול, ובעיקר מספרם הרב של גרעינים ופריטים ראשוניים, מעיד על פעילות סיתות באתר. טיפולוגית, המכלול מייצג תעשיית אד-הוק, כלומר אוסף של כלים לשימוש מיידי. המראה ההומוגני והטרי של הפריטים ומציאתם בבור, מלמדים על סדרת התזות, לאחריה ייצור כלים לשימוש מיידי, ולבסוף השלכתם של הפריטים לתוך הבור החצוב. היעדרם של כלים פורמליים אינו מאפשר ייחוסם של הפריטים לתרבות או לתקופה מסוימת.

חפירה קטנה זו מרחיבה את ידיעותינו על דגמי ההתיישבות בכפר כנא. שרידי הבנייה משכבה III, לצד פריטי החרס והצור משכבה זו, מעידים על שטח פתוח ובו מתקנים חצובים עגולים, שם נעשו פעילויות רבות, כולל סיתות צור. מתקן חצוב עגול דומה ידוע מאתרים אחרים באופק הכלקוליתי הקדום (ר' גצוב תשע"ה).

מערת הקבורה החצובה מחזקת את טענתה של אלכסנדר (אלכסנדר 2011), שמרכז הכפר שימש בית קברות ליישוב מן התקופה הרומית ששכן מערבה משם, בכארם א-ראס. הממצאים הדלים מהחפירה הנוכחיתמתפרסים על פני התקופות הרומית התיכונה והמאוחרת ומאפשרים לתארך את זמנה של הקבורה על גבעה זו.
השרידים הדלים מן התקופה הביזנטית מצביעים על כך שהאזור לא שימש עוד לקבורה בתקופה זו, וכי הפעילות מתייחסת ככל הנראה ליישוב הקשור לכנסייה.