בחודש ספטמבר 2012 נערכה חפירת הצלה במזרח הכפר אל-בענה שבבקעת בית הכרם (הרשאה מס' 6598-A; נ"צ 226262/759565), לאחר שזוהתה פגיעה של כלים הנדסיים כבדים במערת קבורה הסמוכה לבית מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נערכה על ידי א' קליין (צילום שטח), בסיוע א' גנור, נ' דיסטלפלד, ג' פיטוסי, ש' בר-טורא וע' רוטשטיין. כן סייעו י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), א' ורנאי-גנור (רפאות זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב וכ' הרש (ציור ממצא) וק' עמית (צילום ממצא). נ' דיסטלפלד זיהה את הפגיעה במערה במהלך עבודות פיקוח.
למערת הקבורה, שנחפרה ותועדה, ארבעה כוכי קבורה. נמצאו בה שני ארונות קבורה מחרס, ובהם עצמות נקברים ומעט ממצא נלווה, המאפשר לתארך את הקבורה למאות הג'–הד' לסה"נ.
המערה שוכנת כ-280 מ' מעל פני הים, במפנה המערבי של הגבעה המזרחית שעליה נבנתה שכונה חדשה של הכפר בענה. המערה נחצבה בקו התפר שבין סלעי קירטון וחוואר מתצורת מנוחה לבין סלעי גיר מתצורת בענה; כ-200 מ' מצפון למערה נובע מעיין עין בידה. לא ידוע על שרידים ארכיאולוגיים בסביבת המערה, אך היא מרוחקת כ-400 מ' מהמרכז העתיק של הכפר, שם התקיימה התיישבות למן תקופת הברונזה המאוחרת ועד התקופה העות'מאנית (שטרן 2007). בחפירה שנערכה בכפר בתקופת המנדט הבריטי נחשפה מערת קבורה, ונמצאו בה סרקופגים אחדים מחרס וסרקופג מעוטר מעופרת (Avi-Yonah 1934:91; Rahmani 1999:88–89, No. 10).
המערה מלבנית (איור 1) והיא הותקנה בציר מזרח–מערב. בעבודות לא חוקיות שנערכו סמוך למערה נהרסו החזית, הפונה מערבה, וקטע מחלקה הצפוני של המערה הסמוך לחזית; לפיכך, שחזור חלק זה של המערה חלקי ומסתמך על גדמי הקירות שנשתמרו ברצפה, סמוך לפתח. ייתכן שהמערה נחצבה בחזית מדרגת סלע טבעית, או שהכניסה אליה הייתה בפיר אנכי שירד מפני השטח אל פתח המערה. הפתח (כ-0.7 מ' רוחב, 1.45 מ' גובה) מתרחב לכדי 0.9 מ' בכניסה לחדר הקבורה המרכזי. תקרת הפתח קמורה. במזוזה הדרומית של פתח המערה הובחנה מגרעת אנכית (0.25 מ' רוחב, 0.2 מ' עומק), ששימשה כנראה מסילה לאבן סגירה. מכיוון שהמזוזה הנגדית לא נשתמרה, לא ברור אם הייתה זו אבן גולל עגולה שנעה במסילה לרוחב הפתח או אבן שהורדה למסילה מלמעלה באמצעות מערכת חבלים, בדומה לקברים מהתקופה הביזנטית שנתגלו בחבל תפן הסמוך (לדרמן ואביעם תשנ"ח:145). מן הפתח יורדת מדרגה חצובה אל חדר הקבורה (4.65 מ' אורך, 3.3 מ' רוחב מרבי, 1.8–1.9 מ' גובה). משני צדי פתח הכניסה נותרו ברצפת המערה גושי סלע ותשלילי חציבה, ועל כן ברור כי החציבה בחלק זה של המערה לא הושלמה (איור 2). אצטבה או ספסל סלע (0.25–0.35 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה) הושארו צמוד לדפנות הדרומית והמזרחית ולאורך חלק מן הדופן הצפונית של המערה. בראשית החפירה נמצאה רצפת המערה מכוסה עד לגובה האצטבה במילוי של פסולת חציבה עשויה חצצים קטנים ולבנים. בשכבה זו כמעט ולא נתגלה ממצא, למעט שבר גוף ושפה של קנקן מטיפוס קנקן שיחין, שהיה בשימוש במאות הב'–הג' לסה"נ (איור 1:3, 2; Adan-Bayewitz and Perlman 1990:165–168, Fig. 3:3).
בחלקן המזרחי של הדפנות הדרומית והצפונית, במפלס אחד עם חלקה העליון של האצטבה, הותקנו ארבעה כוכים, שתקרתם ישרה (איור 4): כוך 1 (כ-1.6 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, כ-1 מ' גובה) וכוך 2 (כ-1.9 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, כ-1 מ' גובה) בדופן הדרומית של המערה; וכוך 3 (1.2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, כ-0.9 מ' גובה) וכוך 4 (0.8 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, כ-0.9 מ' גובה) בדופנה הצפונית. מידותיהם של כוכים 3 ו-4 קטנות מאלה של כוכים 1 ו-2, וחלקם הפנימי אינו חצוב במדויק, עדות אולי לכך שחציבתם לא נסתיימה. בכוך 2, היחיד שבו נתגלו ממצאים, הונח ארון קבורה מחרס (1.9 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה; איורים 4:3; 5), שכוסה בשלושה רעפי חרס גדולים. בארון נמצאו עצמות גבר שגילו 25–30 שנים. בין דופן הכוך ודופן ארון הקבורה נתגלה חלקו העליון של בקבוק זכוכית. בפתח הכוך הונחה אבן סגירה מלבנית (0.6 מ' אורך, 0.25 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה). את הפתח לכוכים 1 ו-2 חסם ארון קבורה מחרס, הזהה במידותיו לזה שבכוך 2 ומכוסה כמוהו ברעפים, שהונח לאורך חדר הקבורה (איור 6); הארון הונח לרוב אורכו על המילוי שבחדר הקבורה, ובחלקו — על האצטבה הדרומית. בארון נמצאו עצמות גבר שגילו 20–25 שנים וחלקי הבסיס של בקבוק הזכוכית שנמצא בכוך 2 (איור 3:3), עדות כי הקבר הופרע בעבר. הבקבוק חסר צבע עם גוון ירקרק-כחלחל, גופו כדורי, דופנו דקה, בסיסו קעור, צווארו גלילי ושפתו נוטה חוצה. חוט מזכוכית כחלחלה כרוך סביב חלקו העליון של הצוואר. חוט נוסף כרוך סביב כתף הכלי, ומעליו קווי חריטה עדינים אחדים, הנמשכים במאוזן. הבקבוק מתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ. בקבוקים דומים לו נתגלו במערות קבורה מהתקופה הרומית המאוחרת בחניתה (
Barag 1978:25–26, Fig. 13:53), בתל שביב, ליד מושב לימן (
אבו עוקסה וכצנלסון תשנ"ט:176–178, איור 7:4) ובחורבת בתה, הסמוכה לכרמיאל (
פורת תשנ"ח:83–85, איור 1:3).
אפשר להבחין בשני שלבי שימוש במערה. בשלב הראשון שימשה המערה לחציבת אבני בנייה; על כך מעידים תשלילי האבנים ואבני החציבה שנמצאו על רצפת החדר, סמוך לפתח. דומה כי גם אצטבת הסלע שייכת לשלב זה. בשלב השני, אולי מיד עם תום חציבת המערה, מולא חדר הקבורה באבני חצץ — פסולת החציבה — עד לגובה אבני החציבה ואצטבת הסלע. על סמך שברי הקנקן שנתגלו בתוך מילוי החצץ, יש לתארך את הנחתו למאות הב' או הג' לסה"נ לכל המוקדם. בשלב זה הוכשרה המערה לשמש לקבורה, והונחו בה לפחות שני ארונות קבורה מחרס, שבכל אחד מהם נקבר אחד. מיקומם המקורי של הארונות אינו ברור; בקבוק הזכוכית מעיד שהמערה הופרעה לאחר שלב הקבורה. אפשר ששני הארונות הונחו בחדר הקבורה, אך אפשר גם שארון הקבורה שנמצא בחדר הקבורה הוצא מכוך 1.
השימוש בארונות קבורה מחרס היה נפוץ מאוד בגליל המערבי במהלך התקופה הרומית המאוחרת, ואלה נתגלו באתרים רבים למן טירת הכרמל בדרום ועד חניתה בצפון (
אביעם ושטרן תשנ"ח). בדיקה פטרוגרפית שנערכה בעבר בארונות קבורה מחרס ובלוחות כיסוי (רעפים) מהגליל העלתה כי אלה יובאו לארץ, כנראה דרך נמל עכו, ומוצאם בקפריסין או בדרום טורקיה (
Shapiro 1997). ארונות הקבורה ובקבוק הזכוכית מאפשרים לתארך את שלב הקבורה במערה למאות הג'–הד' לסה"נ.
אבו עוקסה ה' וכצנלסון נ' תשנ"ט. קברים מן התקופה הרומית בתל שביב.
עתיקות 175:37–179.
אביעם מ' ושטרן ע' תשנ"ח. קבורה בארונות חרס בגליל בתקופה הרומית. עתיקות 151:33–162.
לדרמן צ' ואביעם מ' תשנ"ח. קברים חצובים מן התקופה הביזאנטית בחבל תפן. עתיקות 137:33–149.
פורת ל' תשנ"ח. מערות קבורה ומחצבה בחורבת כנס – כרמיאל. עתיקות 82:33–88.
Adan-Bayewitz D. and Perlman I 1990. The Local Trade of Sepphoris in the Roman Period. IEJ 40:153–172.
Avi-Yonah M. 1934. Lead Coffins from Palestine, I. QDAP 4:87–99.
Barag D. 1978. Hanita, Tomb XV: A Tomb of the Third and Early Fourth Century CE (‘Atiqot [ES] 13). Jerusalem.
Rahmani L.Y. 1999. A Catalogue of Roman and Byzantine Lead Coffins from Israel. Jerusalem.
Shapiro A. 1997. Petrographic Analysis of Roman Clay Sarcophagi from Northwestern Israel and Cyprus. ‘Atiqot 33:1*–5*.