שכבה III. בעומק של 2 מ' מתחת לפני השטח נחשף קטע של קיר (W17; אורך 2 מ'), שנבנה על מחצבה מאבני גוויל גדולות ומעוגלות מכורכר והשתמר לגובה נדבך אחד. חלקו הצפוני של הקיר נחתך בתעלת ניקוז מאוחרת, וחלקו המערבי כוסה ברצפת אבן מאוחרת. במחצבה ניכרים גושי סלע כורכר גבוהים, שהושארו בזמן החציבה כדי שישמשו מחסום נגד גלי הים (רבן תשמ"ו). סמוך לקיר ומעל הסלע התגלו צדפים ושברי כלי חרס מהתקופה ההלניסטית, ובהם בעיקר שברי קערות (איור 3: 1, 2).

 
שכבה II. תועדו הרצפה והקירות של האולם המערבי במבנה. הקירות הדרומי (W23) והמערבי של האולם נחצבו בסלע וטויחו וחלקם העליון נבנה באבני כורכר. בקיר המערבי היה קבוע פתח, חלקו התחתון חצוב וחלקו העליון בנוי, שנחסם בתקופה העות'מאנית. הקיר הצפוני של האולם (W24; איור 4) נבנה באבני גזית מכורכר, ונקבעו בו פתח ושני חלונות. בין האולם המערבי לאולם המזרחי נבנתה קשת, ממנה השתמרו שתי אומנות אחוזות שהושתתו הישר על הסלע (איור 5). רצפת האולם המערבי (L26) נבנתה מלוחות אבני גיר והשתמרה ברוב שטח האולם. באחת מאבני הרצפה התגלה חרות המשחק 'טחנות' (איור 6). האולם מתוארך לתקופה הצלבנית על סמך הבנייה והתוכנית של המבנה.
 
שכבה I. לשכבה זו שייכים שני אולמות המבנה, וכן קמרון תת-קרקעי מדרום לאולם המזרחי. באולם המערבי, שנבנה בתקופה הצלבנית, נסגר הפתח בקיר המערבי. האולם המזרחי נבנה לראשונה בתקופה זו, והוא גדול מהאולם המערבי, אך תוכניתם דומה. ניתן להניח כי האולם המזרחי נבנה על שרידי מבנה מהתקופה הצלבנית שנהרס ושרידיו לא התגלו בשטח זה. רצפת האולם המזרחי הושתתה על מילוי של אבני בנייה מסותתות מעל הסלע, והיא עשויה מטיח-סיד (L10). מעל הרצפה, בפינה הצפונית-מזרחית של האולם, התגלו שני כדורי תותח מברזל (איור 7). בתשתית הרצפת התגלו חרסים מהתקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ), ובהם קערות (איור 3: 3, 4), ספלי קפה קטנים (איור 3: 5), קערות בישול (איור 3: 6, 7), פכים (איור 3: 8), קנקנים (איור 3: 9, 10) ומקטרות ונרגילות חרס (איור 3: 11–13). בנוסף התגלו בתשתית הרצפה שברי זכוכית, צדפים, שברי ברזל ומטבעות אחדים, ובהם פלס מהתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ; ר"ע 138071), מטבע מנע'יר עות'מאני, שנטבע במטבעת קוסטנטיניה בימי הסולטאן סלימאן הב' (1687 לסה"נ; ר"ע 138072), ושני מטבעות עות'מאניים מן המאות הי"ח או הי"ט לסה"נ. באולם המזרחי נחשפה מערכת ניקוז, שהוליכה אל הקמרון התת-קרקעי (L25). בתוך הקיר המזרחי של האולם (W21) שולב צינור חרס, שניקז מים מהגג אל תעלה (L19; אורך 3.4 מ', רוחב 0.3 מ', עומק 0.27–0.33 מ'), שנחצבה בסלע מתחת לרצפה צמוד לקיר הצפוני של האולם (W20). תעלה 19 מתחברת אל תעלה נוספת (L12; אורך 6.5 מ', רוחב 0.3–0.5 מ', עומק 0.25 מ'), שנבנתה בניצב לה, מתחת לרצפה, והתנקזה לכיוון דרום אל הקמרון התת-קרקעי; בדרכה היא עוברת מתחת לקיר הדרומי של האולם (W22; איור 8). בשלב מאוחר הוגבהו דפנותיה של תעלה 12 וכוסו בלוחות כורכר (איור 9). הקמרון התת-קרקעי הוא חלק ממערך החומות של התקופה העות'מאנית המאוחרת. זהו קמרון דמוי טרפז (15 מ' אורך, 1.85–3.10 מ' רוחב, 3.5 מ' גובה; איור 10), והוא נבנה מתחת למפלס רצפת האולם. במרכז הדופן הדרומית של הקמרון (W30), מעל מפלס הרצפה, התגלה צינור חרס ששימש לניקוז. בחלקם העליון של הדפנות המזרחית והמערבית של הקמרון (W29 ,W28) התגלו שקעים, כנראה לקיבוע קורות עץ. בשלב מאוחר בתקופה העות'מאנית נחפר אל תוך רצפת הטיח של האולם המזרחי בור אשפה (L14). הבור היה מלא באדמה רכה בצבע שחור, שמעורבים בה מתכות, עצמות בעלי חיים וחרסים מהתקופה העות'מאנית.
 
בחפירה התגלו שרידי מבנה מהתקופה הצלבנית שבנייתו טובה. נראה כי מבנה זה נהרס בחלקו, ובתקופה העות'מאנית תוכניתו שונתה. בתקופה העות'מאנית נבנה מדרום למבנה קמרון תת-קרקעי, שהיה כנראה חלק ממערך החומות ואליו הוליכה מערכת הניקוז של המבנה. מתחת לשרידי המבנה נחשפה מחצבה, המתוארכת כנראה לתקופה ההלניסטית.
 
 

 

רבן א' תשמ"ו. מיתקנים חצובים לאורך חופו של הגליל המערבי. בתוך: מ' ידעיה. עורך. קדמוניות הגליל המערבי. תל אביב. עמ' 209–234.