בריבוע C9 נחשפה שכבת אבנים לא-רגולרית, ללא עדות לבנייה; נראה שהאבנים נסחפו אל הוואדי. הממצא שנתגלה סחוף, מתוארך רובו לתקופות הרומית והביזנטית ומיעוטו לתקופת הברונזה הקדומה 1ב', כגון קערה עם עיטור קווי אלכסוני בחלק העליון של הדופן (איור 1:3), וידית מדף (איור 2:3).

בריבוע D9 נתגלו שלושה קירות (W503W501; איור 4) הבנויים מאבני גוויל, כנראה חלק ממבנה שחשיפתו לא הושלמה. קיר 502 (1.2 מ' אורך,0.6 מ' רוחב) השתמר לגובה ארבעה נדבכים; הנדבך העליון בנוי מאבן שדה גדולה (0.6×0.9 מ'; איור 5) ששימשה אבן פינה וחיברה את קיר 502 לקיר 503 (0.96 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב). קיר 501 (1.1 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב), שהשתמר לגובה חמישה נדבכים, מאוחר לשני הקירות הללו וניגש אליהם. בין קירות 501 ו-502 נתגלתה שורת אבני גוויל שככל הנראה שימשה רצפה
(L104), שעליה שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה 1ב'. ההצטברות (L103) שמדרום לקירות הופרעה בפסולת בת ימינו.
במבנה, במפולת אבני הקירות (L102) ובשכבת פני השטח (L101) התגלו שברי כלי חרס שתוארכו ברובם לשלב המאוחר של תקופת הברונזה הקדומה 1ב', וכללו קדרה פערורית (איור 3:3), פערורים (איור 4:3–6) וקנקנים (איור 7:3, 8). הפערור (איור 6:3) שנתגלה בלוקוס 104 הוא הממצא היחיד שנמצא באתרו.
 
השרידים מתקופת הברונזה הקדומה 1ב' שנחשפו בחפירה מעידים על כך שהאתר בן התקופה בחורבת עילין תחתית (חדשות ארכיאולוגיות צט) משתרע על פני שטח גדול יותר משהוצע בעבר, וממשיך כמאה מטרים דרומה.