נפתחו שני ריבועים (1, 2; 50 מ"ר; איור 2). בריבוע 1 (איור 3) נחצבה בסלע תעלה מודרנית להנחת צינור מים, ככל הנראה בשנים הראשונות לאחר ייסוד קיבוץ גבת. שכבה דקה (כ-0.2 מ' עובי) של אדמה ואבנים קטנות כיתה את פני הסלע. נמצאו בה שברי כלי חרס מן התקופות הפרסית, הרומית והממלוכית (לא צוירו). מעלה הונחה תשתית (L101) לדרך מודרנית.

ריבוע 2 (איור 4) נפתח 4 מ' מצפון לריבוע 1, במפלס הנמוך מן הדרך. פני הסלע באזור זה פולסו לקראת הקמת מחסן חקלאי מודרני. משפורק המחסן, נחשף משטח סלע מפולס נרחב ומערה הרוסה (L103). אי אפשר היה לקבוע בוודאות את מידות המערה (אורך משוער 5 מ', רוחב 5 מ', גובה השתמרות 1.8 מ'), משום שתקרתה קרסה וחלקה הדרומי הופרע. רק מחציתה הצפונית נחפרה, ורצפת המערה נחשפה רק בחלק המזרחי של הקטע שנחפר. המערה נחצבה בסלע גיר רך מאוד, בדומה למערה שנחפרה באתר בעבר, שקירותיה טויחו ככל הנראה כדי למנוע את התפוררות הקירות (ח"א תשל"ה). אפשר היה להבחין בפתח (איור 5) בחלקה המזרחי של הדופן הצפונית של המערה; לא ברור אם היה זה הפתח למערה או פתח של כוך; בשל שיקולים בטיחותיים אי אפשר היה לבחון מקרוב את השטח מעבר לפתח. בעקבות התמוטטות התקרה, התמלאה המערה באבנים ובהצטברות אדמה. בתוך ההצטברות נמצאו שברי כלי חרס מן התקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית הקדומה. הכלים מן התקופה הפרסית כוללים קערות מורטריה (איור 1:6, 2), קנקן עם כתפיים ישרות (איור 3:6) וקנקנים אחרים (איור 4:6–7). לתקופה ההלניסטית יוחסו שברי גוף של קערת עשויה בתבנית המעוטרת בדגם של קנוקנת גפן וכף תמר (איור 8:6) ושני סירי בישול (איור 9:6, 10). הממצא מן התקופה רומית הקדומה כולל שלושה סירי בישול (איור 11:6–13).
ההצטברות בתוך המערה הייתה אחידה בכל חלקי המערה שנחפרו למעט במרכזה, שם נכרה קבר. נראה כי הקבר הופרע, שכן העצמות (לא נחפרו) נחו שלא בארטיקולציה. בסמיכות לעצמות נמצאו שלושה כלי בישול כמעט שלמים, המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה: קדרת בישול (איור 14:6) ושני סירי בישול (איור 15:6, 16). כלים אלה מעידים כי תקרת המערה קרסה בתקופה הרומית הקדומה לכל המאוחר. ראש חץ מן התקופה הפרסית (איור 1:7; סארי, להלן) ועגיל (איור 2:7), שניהם מברונזה, נמצאו לא הרחק מן העצמות. ייתכן יש לקשור פריטים אלה לקבורה, אם כי אין זה נראה סביר במיוחד לגבי ראש החץ.
 
ראש החץ
כמיל סארי
 
ראש החץ (איור 1:7) שייך לטיפוס האירנו-סכיתי: ראשי חץ משולשים, שלהם שלוש כנפיים רחבות בבסיס, ההולכים וצרים עד לנקודת מפגשם בחוד. ראשי חץ מטיפוס זה נמצאו באתרים לאורך גבולה של האימפריה הפרסית — בארמניה, במספוטמיה ובאסיה הקטנה — וכן בפרס, שם הם תוארכו למאה הז' לפסה"נ. ראשי חץ דומים, המתוארכים למאות הו'–הה' לפסה"נ, נמצאו בישראל: בנהריה, תל כיסן, שיקמונה, תל מגדים, תל מיכל ואשדוד. כן נמצא טיפוס זה באתרים מערביים יותר לאורך חופי הים התיכון, כמו בפאפוס, שם הם מתוארכים למצור הפרסי של שנת 498/7 לפסה"נ, ובפרספוליס, שם נמצאו הדוגמות המאוחרות ביותר; זמנן המאות הה' והד' לפסה"נ.
בדיקה מטלוגרפית שנערכה על ראשי חץ דומים מתל מיכל מלמדת כי הם נוצקו ישירות לתוך תבנית סגורה בשיטת 'השעווה האבודה', ללא כל עיבוד תרמו-מכני נוסף.
 
המערה ושרידי הקבורה שנמצאו בחפירה נתגלו בריבוע 2; בריבוע 1 נתגלו רק חרסים. אי אפשר לתארך את המערה, אך אפשר לקבוע כי תקרתה קרסה קודם לתקופה הרומית הקדומה, כעדות שלושת כלי הבישול מתקופה זו שיש לקשור לקבורה. נראה כי ראש החץ מן התקופה הפרסית היה מעורב באדמה ששימשה לכיסוי הקבורה.