בחודשים יוני-יולי 2008 נערכה חפירת הצלה בקריית מוריה בירושלים (הרשאה מס' 5448-A; נ"צ 221539-58/628464-80), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אזורים, נוהלה על ידי ג' סולימני, בסיוע י' אוחיון (מנהלה), מ' קונין וא' האג'י'אן (מדידות ושרטוט), ד' לוי (GPS), צ' שגיב (צילום שטח), ד' שחם (פיקוח), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) וא' אייריך רוז.
שטח החפירה (כ-25 מ"ר) משתרע במדרון, המשתפל למערב אל ערוץ נחל רחב היורד מצפון-מערב לדרום-מזרח (איור 1). טרם החפירה הוסרו מילויי אדמה בני זמננו. בחפירה נחשפו שני קטעים שלאמת מים, שנבנתה בכיוון דרום–צפון, וקיר תמך שנבנה במקביל אליה; שני קטעי האמה מרוחקים 5 מ' זה מזה. באמה הובחנו שני שלבי בנייה, הקדום מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה והמאוחר מן התקופה העות'מאנית. אמה זו היא חלק מאמת המים התחתונה, שהוליכה מים לירושלים מבריכות שלמה שמדרום לבית לחם.
סמוך לחפירה נחשף בשנים 1997/8 קטע נוסף של אמת מים זו (הרשאות מס' 2616-
A-2863 ,
A). במרחק של כ-100 מ' מדרום לחפירה נחשף בשנת 2008 מאגר מים חצוב ומטויח, המתוארך אולי לימי החשמונאים או אף קודם לכן (
חדשות ארכיאולוגיות 122).
התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 2). נחשפה אמת מים (L111–L109; רוחב 1.8 מ'), שנבנתה משני קירות מקבילים (0.6 מ' רוחב כל אחד, 1.5 מ' גובה), המרוחקים 0.5 מ' זה מזה, וביניהם תעלה (0.6 מ' רוחב). הקירות נבנו על אדמה חומה כהה בערוץ הנחל מאבני גוויל בינוניות בפן הפנימי ומאבני גוויל קטנות בפן החיצוני, שלוכדו וטויחו במלט אפור (איורים 3, 4). ברווח שבין הקירות (1.2 מ' עומק) הונחה שכבת טיח עבה ורודה, שהכילה חרסים כתושים רבים, מעל תשתית של אדמה ומפלס אבנים קטנות. שכבה של טיח דומה נמרחה גם על החלק הפנימי של דפנות התעלה. על קרקעית האמה הונחו שתי שכבות נוספות של טיח; אלה לא נמרחו על דפנות האמה. התעלה קורתה בלוחות אבן גדולים (0.4×0.8 מ'), שלושה מהם התגלו באתרם. במרחק של כ-1 מ' ממערב לאמה, במקביל אליה, התגלה קיר תמך (W1; אורך חשיפה 15 מ'), שנבנה משורה אחת של אבני גוויל בינוניות וקטנות; הוא נבנה במטרה למנוע מסחף של אדמה ואבנים וממים להכנס לאמה ולהרוס אותה. בין בסיס קיר התמך לקיר המערבי של אמת המים הונח מילוי של אבני גיר גרוסות קטנות (L119 ,L114 ,L113). בין שפת הקיר המערבי של אמת המים לקיר תמך 1, על מילוי אבני הגיר הגרוסות, הונח מילוי של אדמה חומה כהה ואבני צור קטנות (L102). אל קיר 1 ניגש ממערב מילוי של אדמה חומה כהה (L112 ,L104 ,L101). בקטע החפירה הצפוני האמה מתעקלת למזרח (L118, L115, L106; איור 5), בהתאמה לעיקול בערוץ הנחל. השתמרות האמה וקיר התמך בקטע הצפוני פחות טובה מההשתמרות בקטע הדרומי, כנראה בעקבות תיקון באמה בתקופה העות'מאנית. הממצא הקרמי משלב זה כולל קנקן מהתקופה הביזנטית (איור 6: 1) וקערות (איור 6: 2–4) מהתקופה האסלאמית הקדומה.
התקופה העות'מאנית. בשלב זה הוכנס לאמת המים צינור חרס (L109; קוטר 0.25 מ'; איור 7), המורכב מחוליות (0.4 מ' אורך כל אחת). הצינור טויח לכל הקפו בשכבה עבה של טיח אפור ובו פחם רב. כתוצאה מסתימות בצינור נפרצו בחלקו העליון, בכל חוליה, פתחים שנועדו לפתוח את הסתימות בצינור ולשמור על ניקיונו. בנייתה של האמה בקטע הצפוני (L118 ,L115) שונה מהבנייה בקטע הדרומי, ונראה שקטע זה תוקן בתקופה העות'מאנית (איור 8). האמה הוצרה (0.3 מ' רוחב התעלה) וקירותיה נבנו באבני גוויל קטנות; תקרת האמה נבנתה מחלקי צינור שבורים מעורבים בטיח. קיר התמך שנבנה ממערב לאמה התמוטט ואבניו התגלו במפולת. הממצא הקרמי משלב זה מתוארך לתקופה העות'מאנית וכולל שבר נר (איור 6: 5), ראש ציפור (איור 6: 6) ושברי מקטרות (איור 6: 7, 8).