בצפון שטח החפירה נחשף קטע קצר של קיר (W3; אורך 3 מ', רוחב 0.9–1.2 מ'; איור 2), שנבנה מאבני גזית גדולות. הקיר נחפר לעומק 0.9 מ' והחפירה לא העמיקה עד יסודותיו. בפן הדרומי של הקיר נחשפו שרידי טיח בצבע ורוד. אחת האבנים בקיר היא אבן מונומנטלית (0.50×0.55×1.30 מ'), שסותתה בשני פנים חיצוניים בסיתות שוליים עם זיז בולט (כ-0.1 מ'). ממערב לאבן זו נחשף סף של פתח (L118; רוחב 0.8 מ', עומק 0.65 מ'), שהוליך לחדר (L120) ובו רצפת פסיפס לבן (L121) סדור בקווים אלכסוניים. בקצה הדרומי של הפסיפס, סמוך לקיר 3, הותקנה מסגרת של אבני פסיפס לבנות במקביל לקיר. מדרום לקיר 3, לאורך כ-15 מ', לא נחשפו שרידי בנייה או חציבות, פרט לשקע קטן חצוב בסלע (L115; קוטר 0.12 מ', עומק 0.1 מ'; איור 3) ותעלות טבעיות שניקזו, כנראה, מי גשם.

בדרום שטח החפירה נחשפו יסודות של שני קירות (W1 — רוחב 1.1–1.3 מ'; W2 — רוחב 0.5 מ'; איור 4), היוצרים פינה של חדר. הקירות נבנו בבנייה יבשה על סלע האם מאבני גוויל בינוניות מגיר. ממזרח לקיר 2 נחשפה תעלת ניקוז חצובה (L117; אורך חשיפה 1 מ', רוחב 0.2 מ', עומק 0.15 מ').
במילוי עפר שכיסה את החפירה התגלו חרסים ונרות מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 5), רעפים, שבר טס או שולחן משיש מעוטר בדגם ביצים (איור 6) ושלושה מטבעות, ובהם פוליס של מוריציוס ממטבעת קונסטנטינופוליס (582/3 לסה"נ; ר"ע 104796), מטבע מהתקופה האומיית לאחר הרפורמה ממטבעת רמלה (ר"ע 104794) ופלס מן התקופה הממלוכית, אולי של אל-מנצור קלאון (1279–1290 לסה"נ; ר"ע 104793).
 
הכתובת בארמנית שהתגלתה באקראי במנזר פוענחה על ידי מ' סטון (Stone M.E. 2011. A New Armenian Inscription from a Byzantine Monastery Mounte Scopus Jerusalem. IEJ 61:230–235). היא התגלתה צמוד לפתח של בור מים, בחצר מרוצפת פסיפס ממערב לכנסייה (איורים 7, 8). הכתובת נכתבה באבני פסיפס שחורות ואדומות. בצד שמאל של הכתובת מופיע צלב באבנים אדומות, ולאחריו נכתב השם "Grigor E". נראה שאחרי השם היה תוארו הדתי של האיש, אך קטע זה נפגם. חותמות את הכתובת שתי אותיות, "K S", שנכתבו בצבע אדום, והן קיצור של כריסטוס.
 
בחפירה נחשפו שרידי בנייה דלים. על פי כיווני הקירות, ניתן לשייכם לחלקו הדרומי של האגף המערבי של המנזר. הכתובת הארמנית היא עדות חשובה לפעילות דתית ארמנית בירושלים בתקופה הביזנטית. עד כה ידועות פחות מעשר כתובות בארמנית מירושלים מהתקופה הביזנטית, וכל כתובת מהווה נדבך נוסף בחקר קהילה עתיקת יומין זו בארץ הקודש.