השלוחה שעליה החפירה נסקרה בעבר ותועדו בה מערות קבורה, מתקנים חצובים בסלע וטרסות חקלאיות מודרניות (קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים, האזור הדרומי-מערבי, אתר מס' 33). על גבי המדרון, מדרום לשטח החפירה הנוכחי, נערכו בשנת 2005 שתי חפירות הצלה לקראת בניית מבנה מגורים (חדשות ארכיאולוגיות 121; חדשות ארכיאולוגיות 121) ונחפרו בהן מערת קבורה חתומה מהתקופה הרומית הקדומה ובה גלוסקמאות תמימות באתרן, וכן גתות חצובות ושרידים ארכיטקטוניים דלים מהתקופה הרומית–ביזנטית.

 
במדף סלע המשתפל מזרחה נחשפו מתקנים, חלקם חצובים וחלקם בנויים והם יוצרים מדרגת סלע תלולה שכיוונה הכללי צפון-מערב–דרום-מזרח (כ-17 מ' אורך; איור 3). המתקנים נחלקים לשני שלבים: הראשון לכל המאוחר מהתקופה החשמונאית (המחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ) והשני מהתקופה הרומית הקדומה (המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ).  

שלב ראשון
לשלב זה שייכים כמה מתקני תעשייה חקלאית חצובים וכן תשלילי חציבות, שיתוארו להלן מצפון לדרום.
בקצה הצפוני גת (L222; מידות 5.6×4.0 מ', כ-0.7 מ' גובה; איור 4) שלה שלוש דפנות חצובות (1.8 מ' גובה מרבי במערב). במרכז הדופן המערבית חצובה גומחה מלבנית רדודה (0.50×0.46 מ', 0.25 מ' עומק) שבסיסה גבוה בכ-0.45 מ' מקרקעית הגת. גומחה זו שימשה להנחת קורת הגת. הרצפה היא קרקעית סלע מפולס, ללא שרידי טיח. בקצה המזרחי של הגת משתפל הסלע הטבעי מטה, ונראה כי הדופן המזרחית הייתה בנויה. רצפת הגת נחשפה בפינה הצפונית-מערבית בלבד, ועליה הצטברות שכבת סחף קשה ובה שברי גוף אחדים מתקופת הברזל 2, וחרסים מהתקופה החשמונאית, בהם סיר בישול (איור 5: 1) וקנקנים (איור 5: 2–4).
מדרום לגת, בקצה מדף סלע בולט, חצוב מתקן המורכב מחלל מבוא פתוח וחלל פנימי תת-קרקעי (L230; איור 6). לחלל המבוא מתאר מלבני (1.53×1.05 מ') והכניסה אליו במדרגה (כ-0.25 מ' גובה) היורדת מהסלע הטבעי אל סלע מפולס במערב. בדופן המערבית של חלל המבוא קבוע פתח מלבני (0.5 מ' רוחב, 1 מ' גובה) המוביל לחלל קטן (כ-0.8×1.0 מ'; כ-1.1 מ' גובה). תקרת החלל מקומרת ורצפתו פולסה בגסות. המתקן שימש כנראה חדר אחסון הקשור לגת.
בראש מדף הסלע הבולט חצובות תעלות ומדרגות רדודות שאולי שימשו מדרגות שירות של המתקנים.

שלב שני
בשלב זה נבנו מתקנים על פני מרבית השטח, בהם בריכת אגירה גדולה (L210; שטח 32 מ"ר; איור 7) ומתקן תעשייתי מדרום לה (L212 ,L211).
חלקה הצפוני של הבריכה נבנה אל תוך מתקן 230 וצמוד לסלע החצוב כדופן ישרה בצפון ובמערב. לבריכה מתאר של טרפז לא רגולרי בשל בנייתה כנגד הסלע החצוב בתוואי שאינו רגולרי. הדופן המזרחית (W22) והדופן המערבית (W23) בנויות אבני גזית בשימוש משני. הדופן המזרחית בנויה שתי שורות של אבנים ברוחב אחיד ואילו הדופן המערבית בנויה משורת אבני גזית אחת ומילוי אבני שדה קטנות מחוזקות בטיח ובחומר מליטה לבן בחלל שבין דופן הקיר וקו הסלע שממערב. הדופן הצפונית משלבת חציבה בסלע וקיר בנוי אבני גזית גדולות (W25) הממשיך את התוואי החצוב מזרחה. לחלקו הבנוי של דופן זה  יסוד אבני שדה גדולות ובינוניות הממלא ומבטל את חדר האחסון
(L230) מהשלב הראשון (איור 8). הדופן הדרומית חצובה בסלע, והושלמה במערב בקיר בנוי אבני גזית (W24). צמוד לדופן הדרומית נחצבו שבע מדרגות צרות (L233, אורך 0.2–0.5 מ', רוחב 0.45–0.55 מ', גובה 0.1–0.2 מ'; איור 9) שכיוונן מערב–מזרח ושתי מדרגות נוספות היורדות צפונה אל קרקעית הבריכה. אל דופנות הבריכה ואל קרקעיתההוצמד דבש עשוי אבני שדה קטנות וחומר מליטה (0.05–0.20 מ' עובי) ועליו שכבה עבה של טיח הידראולי (כ-3 ס"מ עובי; איור 10). 
בפינה הדרומית-מערבית של הבריכה השתמרה תשתית ועליה רצפת טיח (L213), על גבי פינת ראשי קירות 23, 24. תשתית זהה (W21), ללא רצפת הטיח, השתמרה בראש הדופן הדרומית על גבי תשלילי חציבה רדודים (L214). מפלס הטיח שעל גבי תשתית זו מייצג כנראה את גובה ראשה המקורי של הבריכה. בפירוק קירות הבריכה ובמילוי הגומחה של חלל האחסון מהשלב הראשון (L230), שלתוכו נבנה יסוד הדופן הצפוני של הבריכה (W25) נמצאו כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה (המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ), בהם סירי בישול (איור 5: 5–8), פך בישול (איור 5: 9), קנקנים (איור 5: 10–13) ופיה של נר מקורצף (איור 5: 15). כמו כן נמצאה ידית טבועה (איור 5: 14) המצטרפת לקבוצה קטנה של ידיות טבועות מקומיות מן התקופה ההלניסטית המעוטרות בצלבים, גלגלים או דגמי שתי וערב. הטביעה על הידית אינה ניתנת לזיהוי מדויק. ייחודה של טביעה זו שנטבעה על ידית של פך ולא של קנקן.
 
מתקן תעשייתי נחצב במדרגת סלע המשתפלת בתלילות מזרחה, מדרום לבריכה. למתקן משטח מלבני חצוב (L211, אורך 1.95 מ', רוחב 1.55 מ', עומק 0.15–0.65 מ'), תעלה רדודה (0.7 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב, 0.07 מ' עומק) היוצאת מהפינה הצפונית-מזרחית של המשטח ובור איגום חצוב (L212, עומק 0.85 מ') שרצפתו יורדת בשיפוע חד מזרחה. הבור לא נחפר במלואו ומתארו אינו ידוע. מפאת איכותו הירודה של הסלע והבליה הטבעית נוצרו בו חריצים רבים, ודופנות המתקן נשחקו בחלקן. ייתכן כי זוהי גת או חלק ממערכת חקלאית שנועדה לתיעול מים. הבליה וההשתמרות הירודה אינם מאפשרים קביעה חד-משמעית.
השטח כולו התכסה מעטה כבד של סחף שמילא את המתקנים. בסחף נמצאו חרסים שתאריכם למן תקופת הברזל (שברי גוף אחדים; המאות הח'–הו' לפסה"נ) ועד לתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ). מן התקופה החשמונאית (סוף המאה הב' עד המחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ) נמצאו סיר בישול (איור 11: 1), קנקנים (איור 11: 2–5) ובסיס אמפורה (איור 11: 6); משלהי התקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית (המאות הג'–הו' לסה"נ) נמצאו קערות (איור 11: 7–12); ומהתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו קנקנים (איור 11: 13–16) ופך (איור 11: 17).
 
צורת הגת, וחרסים אחדים מתקופת הברזל שנמצאו בה עשויים להעיד שראשית ההתיישבות באזור זה הייתה בתקופת הברזל 2, אז שימש האזור לתעשייה חקלאית ולחציבה. נוכחות בתקופה החשמונאית ניכרת בחרסים הרבים שנמצאו בסחף הראשוני שכיסה את המתקנים מהשלב הראשון ואת הסלע שבמעלה המדרון. בתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ) נבנתה בריכת אגירה גדולה ששימשה חלק ממערכת השקיה חקלאית. לאחר תקופת נטישה ארוכה נבנו על המדרון טרסות חקלאיות שבהן שולבו אבני גזית בשימוש משני. הטרסות שימשו את הכפריים באזור עד 1948.