קודם לחפירה הובחן הכבשן שהשתמר היטב ומעל קירות התמך שלו הייתה ערמה גבוהה של סיד. בחפירה נחשף חדר השרפה המרכזי, מנהרת הרוח הבנויה וקירות התמך שהקיפו את הכבשן (איור 2).

מיקומו של חדר השרפה המרכזי (4.5×5.5 מ', 5 מ' עומק מרבי) נבחר ככל הנראה בשל שקע טבעי וגדול בסלע האם. השקע עוצב כנראה בידי אדם והורחב, למרות שלא הובחנו סימני חציבה. 
 
מצוק הסלע שיצר השקע שימש לסגירת חדר השרפה בצדיו הדרומי והמערבי (איור 3). בגבול המזרחי של חדר השרפה לא היה סלע טבעי ולכן מולא השטח באבני גוויל בינוניות ואילו בצד הצפוני נבנה קיר (W2) לכל רוחב חדר השרפה. בחלקו העליון ובמרכז קיר 2 נבנה חלון מרובע מארבע אבנים גדולות ושטוחות. רק חציו הצפוני-מערבי של חדר השרפה נחפר במלואו ונמצאה בו שכבה הומוגנית של סיד לבן. מתחת לשכבת הסיד ומעל בסיס הסלע הטבעי נמצאה שכבה של סיד מעורב בתוספות של אפר שחור.
סביב הכבשן נחשף קיר היקפי (W1) בנוי מאבני גוויל גדולות המונחות על שכבת סחף מעל הסלע הטבעי שהשתמר לגובה של שני נדבכים. נראה שהקיר שימש קיר תמך למבנה העל המקומר של הכבשן (איור 4).
המוביל שנמצא מצפון לחדר השרפה נבנה משני קירות מקבילים (W4 ,W3) שיצרו מעבר צר (איור 5). חלקו הדרומי של המעבר שניגש לקיר 2 בחדר השרפה היה מכוסה בארבעה לוחות אבן גדולים ושטוחים. בנקודת החיבור של המוביל לחדר השרפה, מתחת לחלון המרובע בקיר 2, צונח הסלע הטבעי מטה ומוביל לשלושה חלונות אוורור מרובעים נוספים (איור 6). שלושת החלונות התחתונים והחלון העליון אפשרו זרימת אוויר לחדר השרפה בעת פעולת הכבשן.
 
מכל הכבשנים שנחפרו לאחרונה באזור, השתמרותו של הכבשן הזה היא הטובה ביותר. יש דמיון רב בין הכבשנים וחדר השרפה שלהם חצוב בדרך כלל ומנצל שקעים או סדקים טבעיים בסלע. במקומות שבהם הסלע הטבעי היה חסר, נבנו קירות פשוטים שסגרו את חדר השרפה. אף שמבנה העל של הכבשנים לא נחשף, בכבשן הנוכחי, להבדיל מהכבשנים האחרים, נחשף חלון אוורור גבוה בחלק העליון של חדר השרפה ואפשר ששימש, מלבד פתח אוורור, גם נישה שממנה הועמס חומר בערה לתוך הכבשן.
מפני השטח סביב הכבשן לוקטו מעט חרסים, רובם שברים של כלי עזה מהתקופה העות'מאנית וחרסים אחדים שחוקים מאוד מהתקופה הביזנטית. לא נמצא ממצא מתארך ממכלול סטרטיגרפי סגור ולכן תיארוך הכבשן לתקופה העות'מאנית נקבע על פי מיקומו ביחס לח' בית נטיף ודמיונו לכבשנים האחרים בסביבה הקרובה.
אפשר להניח שהכבשנים הופעלו על ידי תושבי בית נטיף הסמוך. הכבשנים מוקמו במרחק גדול מספיק מבתי הכפר כך שהעשן שהיתמר בעת פעילותם לא הפריע לאוכלוסייה המקומית. סיבה נוספת לריכוז הגדול של כבשנים באזור זה קשורה למסלע הטבעי (אבן גיר רכה) ששימש חומר גלם נגיש לתעשיית הסיד. דומה שריכוז כבשנים זה היה חלק ממערכת גדולה להפקת סיד שפעלה בתקופה העות'מאנית עקב גידול בדרישה לסיד.