ששת המתקנים: אגן ריסוק מעוגל (E), ארבעה בתי בד (D ,C ,B ,A) וככל הנראה גת
(F), מרוחקים 15–50 מ' זה מזה, בגובה 255–275 מ' מעל פני הים (איור 2), חצובים בסלע הנארי ופגועים מבליה.
 
מתקן E: אגן ריסוק (נ"צ 23696/73910)
בסיס אגן הגיר המעוגל (L501; איור 3) נמצא בין בתי בד C ו-D מצפון ומצפון-מערב ובתי בד A ו-B מדרום. הבסיס נותר חלק מהסלע ואילו צדיו נחצבו מתוך הסלע ועומדים חופשיים (כ-0.5 מ' גובה; איור 4). הסלע הטבעי מדרום-מזרח לאגן (L503) נוטה מטה ואילו מצפון-מערב יש רווח צר (כ-0.5 מ' רוחב) בין דופן האגן ומדרגה אנכית בסלע הטבעי (L504). פני השטח העליונים של האגן שטוחים (1.8 מ' קוטר חיצוני), סביבם שפה פגועה חלקית (כ-0.1 מ' עובי, 0.15 מ' גובה) ובמרכז התחתית שקע ריבועי (0.23×0.23 מ', 0.22 מ' עומק). אף שפני הסלע הטבעי סביב האגן אינם אחידים, מדרגת סלע שחוקה ואבני בנייה אחדות בשורה מעידים שהאגן היה מוקף במתחם מרובע (כ-6×7 מ') שהיה לפחות בחלקו תחום בקיר.
האגן היה חלק ממתקן סיבובי לריסוק זיתים שבו נעשה השלב הראשון בהכנת שמן זית – ריסוק הזיתים לעיסה. במתקן נקשרה אבן ריסוק (משקולת) עגולה לקורת עץ אופקית שהייתה מחוברת לכננת אנכית שבסיסה היה נתון בשקע הריבועי. הזיתים הוכנסו לאגן וסיבוב אבן הריסוק מעך אותם. אם אזור אגן הריסוק היה מוקף קיר ומקורה, הכננת חוזקה בקישור לתקרה. סיבוב אבני הריסוק במתקנים אלה נעשה על ידי אדם או על ידי בהמה; השימוש בבעל חיים מציין שלב מפותח יותר של הפקת שמן. המעבר הצר בין אגן הריסוק לשולי הסלע במתקן E אינו מאפשר שימוש בבעל חיים. לא נמצאו אבני ריסוק עגולות באזור אגן הריסוק.
 
מתקנים D ,C ,B ,A: בתי בד של מכבש קורה ומשקולות
השלב השני של הפקת השמן היה כבישת הזיתים המרוסקים. נחפרו ארבעה מתקני כבישה מטיפוס מכבש קורה ומשקולות, מרוחקים 20–60 מ' מאגן ריסוק E, אף שלא כולם נחשפו במלואם. מתקני הכבישה נחצבו בסלע בניצול הטופוגרפיה הטבעית המשופעת לחציבת מדרגות סלע אנכיות מעל פני הסלע האופקיים. בתי הבד הם מטיפוס אחד עם מעט גיוון.
 
בית בד A (נ"צ 236965/739035), הגדול ביותר, כלל פריטים אחדים (איורים 5, 6). מדרגת הסלע מעל בית הבד מעוגלת ותוחמת את שטח בית הבד כסהרון (כ-20 מ' אורך, כ-7 מ' עומק). נקודת הקיבוע הייתה נישה מוארכת וקשותה בדופן האנכית של מדרגת הסלע (L101; רוחב 0.4 מ', גובה מרבי 1.0 מ', עומק 0.55 מ'). מתחתיה חציבה מעוגלת ורדודה (L102; קוטר 0.9 מ', עומק 0.2 מ') ששימשה מצע כבישה ובאמצעיתו, שקע מעוגל חצוב (L103; קוטר פני שטח 0.35 מ', קוטר מרבי 0.5 מ', עומק 0.4 מ') ששימש בור איגום קטן. שני אגנים עגולים נוספים (L105 ,L104) חצובים ממזרח למצע הכבישה. אגן 104 רדוד (0.8 מ' קוטר, כ-0.4 מ' עומק) ויש לו תעלה לקליטת עודפי הנוזל שהובילה לאגן 105 שהיה עמוק יותר (1.2 מ' קוטר, 1.1 מ' עומק). ספלול קטן נפרד (L107; קוטר 0.25 מ', עומק 0.25 מ') מדרום למצע הכבישה שימש כנראה גומה למשקולת (ר' להלן). הסלע הטבעי (L106) סביב המתקן אינו מיושר.
 
בית בד B (נ"צ 23695/73905) דומה לבית בד A. גם בו מדרגת סלע מעוגלת עליונה שתחמה אזור חצי עגול סביב מצע הכבישה (איורים 7, 8). נישת העיגון הקשותה בדופן האנכית של מדרגת הסלע (L201; רוחב 0.5 מ', גובה 0.8 מ', עומק מרבי לא אחיד 0.8 מ') עמוקה ומרובעת יותר מזו של בית בד A. מתחת לנישה מצע הכבישה, רדוד ועגול
(L202; קוטר 0.7 מ', כ-0.1 מ' עומק) וסביבו תעלה רדודה הנתונה בתוך שטח חצוב רדוד וריבועי. התעלה הובילה לבור איגום מעוגל (L203; קוטר פני שטח 0.3 מ', קוטר מרבי 0.5 מ', עומק 0.35 מ'), שנחצב באמצע מצע הכבישה. ממזרח למצע הכבישה נחצב אגן סגלגל יחיד (L204; מידות 1.1×0.7 מ', 0.3–0.6 מ' עומק). רצפת אגן 204 מעט נמוכה מבסיס מצע הכבישה, אולם לא נמצאה כל תעלה שקישרה בין השניים. הסלע הטבעי סביב המתקן (L205) מאוד לא אחיד.
 
בית בד C (נ"צ 236962/739115; איור 9) שונה משני קודמיו. זהו מתקן כפול ובו שתי נישות עיגון (L306 ,L301) ישרות זווית בשתי דופנות הסלע האנכיות (איורים 9: חתך 1–1; 10). הסלע שבו נחצבה נישה 301 הצפונית (0.5 רוחב, 0.5 מ' גובה, 0.4 מ' עומק) מתפורר ושחוק; מצע הכבישה הרדוד והמעוגל מתחתיה שחוק ופניו מעוגלים קמעה
(L302; קוטר 1.0–1.3 מ', עומק כ-0.2 מ') ובאמצעיתו גומת שיקוע קטנה (כ-0.2 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). ממזרח למשטח דריכה 302 חצוב אגן מעוגל (L305; קוטר 0.9 מ', עומק 0.4 מ') שתחתיתו גבוהה בכ-0.35 מ' ממפלס משטח הדריכה. נישה 306 (0.5 מ' רוחב, 1 מ' גובה, 0.4 מ' עומק) חצובה גבוה בצד המערבי שהסלע בו יציב יותר. מתחת לנישה חצוב משטח דריכה רדוד (L303; מידות 1.2×1.2 מ', כ-0.4 מ' עומק) ובאמצעיתו גומת שיקוע (0.15 מ' עומק). מדרום למשטח דריכה 303 נחצב אגן מעוגל (L304) שרצפתו נוטה ובקצה התחתון שלה חצובה גומת שיקוע (0.9 מ' קוטר, 0.35 מ' עומק). רצפת אגן 304 גבוהה בכ-0.4 מ' מעל מפלס משטח הדריכה הסמוך. בניגוד לבתי בד A ו-B, לא נמצאו בבית בד C בורות איגום. דומה שהשמן הצטבר בגומת השיקוע שנחצבה במשטח דריכה 303 ששימשה גם בור איגום או שזרם לבור איגום נמוך מעט יותר דומה-מזרחה.
 
בית בד D (נ"צ 236930/739120) כלל פחות חלקים (איורים 11, 12). נישה קשתית
(L401; רוחב 0.4 מ', גובה 0.8 מ') נחצבה מעל משטח דריכה חסר צורה ולא אחיד
(L402; כ-1.8 מ' קוטר) שחפירה לעומק של כ-0.6 מ' לא הגיעה לרצפתו. אפשר שמשטח דריכה זה נחצב שוב למטרה אחרת, אולי לשמש בור מים. הסלע סביב בית הבד אינו אחיד.
 
פעולת בתי הבד
לאחר הריסוק הראשוני של הזיתים החל שלב הפקת השמן מהזיתים המרוסקים. קורת עץ שהייתה מעוגנת בנישה הקשתית הפעילה לחץ בעזרת משקולות אבן שהיו תלויות עליה על הזיתים המרוסקים בתוך ערמת הסלים שהיו מונחים על מצע הכבישה. בבתי בד A ו-B זרמו נוזל הזיתים והשמן הישר לבורות האיגום העגולים במרכז מצע הכבישה. בבית בד A שימשו שני האגנים העגולים (L105 ,L104) בורות איגום משניים שאליהם הועבר השמן במצקת או גלש לתוכם. שיטה זו מגושמת ולא יעילה, לא נמצאו תעלות חצובות שיקלו על זרימת הנוזל. ייתכן שאגן 104 היה משטח עבודה נמוך יותר שעליו עמד מפעיל בית הבד. בבית בד B היה רק בור איגום משני אחד שאליו זרם עודף השמן. בורות או אגני איגום אלה שימשו גם בשלב האחרון של הפקת השמן שעיקרו היה הפרדת השמן מהשיירים. השמן שמשקלו קל יותר צף והשיירים הכבדים נותרו בתחתית, כך שניתן היה לצקת את השמן הנקי לקנקנים. שתי הנישות החצובות בבית בד C לא יכלו לשמש בו-זמנית. הסלע הסדוק והמתפורר שבו הייתה חצובה הנישה הצפונית ומצע הכבישה מתחתיה כנראה לא היו כלל בשימוש. בית הבד פעל כנראה רק עם הנישה המערבית ומצע הכבישה שמתחתיה שימש גם בור איגום ראשוני. השמן זרם בתעלה חצובה לאגן נוסף שהיה כנראה ממזרח ולא נחפר, או שהועבר לבור איגום משני (L304). את רסק הזיתים ניתן היה לשמור באגן נפרד (L305) לפני תהליך הכבישה. נראה שבור האיגום בבית בד D נחצב בהמשך למטרה אחרת, כנראה בור מים.
במהלך החפירה שוחזרה פעילות הפקת השמן בבית בד A לאחר שהותאמה בו קורה ומשקולות אבן שהופעלו על ידי הילדים (איור 13).
 
מתקן F: גת (נ"צ 236835/739100; איור 14). גת פשוטה שכללה בור איגום חצוב מרובע (L601; מידות 0.6×1.2 מ', 0.55 מ' עומק) סמוך למשטח סלע מפולס למדי
(L602; איור 14: חתך 1–1) שכנראה שימש משטח דריכה. תעלה חצובה הובילה כנראה את הנוזל לאגן נוסף שלא נחפר (L603). אף שאין לגת סממנים מיוחדים, היא מעידה על ענף חקלאי נוסף שטופח במדרון.
 
כלי החרס (איור 15)
נמצאו מעט מאוד כלי חרס; בבתי בד C ו-D נמצאו כ-25 שברים אינדיקטיביים ואילו בבתי בד E ,B ,A ובגת F לא נמצאו חרסים כלל. תיארוך בתי הבד על סמך החרסים אינו אמין מאחר שלא נמצאו במכלולים חתומים. אף על פי כן, מרבית החרסים מבתי בד C ו-D מתוארכים לתקופה ההלניסטית, מעט חרסים הם מתקופת הברזל 2 ואחדים מן התקופה הרומית. החרסים מתקופת הברזל 2א'–ב' כוללים שפה משולשת של סיר בישול (איור 15: 1) ושפות אחדות של קנקנים (איור 15: 2–4). כלי החרס מהתקופה ההלניסטית כוללים קערה מיובאת שלה שפה נוטה פנימה עם חיפוי אדום (איור 15: 5), שתי קערות מורטריה (איור 15: 6, 7), שפת סיר בישול הנוטה החוצה (איור 15: 8), קנקנים אחדים דמויי שק, עשויים מחומר צלהב ושפותיהם מעוגלות (איור 15: 9–11) וקטע מטביעת חותם על ידית קנקן (איור 15: 12). אף שמספר הטיפוסים בין החרסים המעטים מוגבל, ניתן להבחין שהחרסים ההלניסטיים אופייניים למאה הב' לפסה"נ.
 
תאריך המתקנים
בית הבד שבו מכבש קורה ומשקולות הופיע לראשונה בארץ ישראל בתקופת הברזל והמשיך לשמש בתקופה ההלניסטית (Frankel 1999:62–66). בשלהי התקופה ההלניסטית הופיע שיפור טכני שכלל זוג בתולות שהוצבו משני צדי מצע הכבישה, שנועדו לייצב את ערמת הסלים ולשמור על קורה מורמת בעת הצורך. הבתולות מופיעות לראשונה בארץ ישראל בבתי הבד של מרשה מהמאה הב' לפסה"נ (Kloner A. and Sagiv N. Subterranean Complexes 44 and 45. In A. Kloner. 2003. Maresha Excavations Final Report I, Subterranean complexes 21, 44, 70 [IAA Reports 17], pp.51–72); הן קיימות גם בבתי בד בגמלא מהתקופה החשמונאית, המאה הא' לפסה"נ (Goren D. Areas B and D. In D. Syon and Z. Yavor. 2011. Gamla II The Architecture. The Shmarya Gutman Excavations, 1976–1989 [IAA Reports 44], pp.121–125), והפכו לחלק מבתי הבד בתקופה הרומית. שיפור טכני נוסף היה הכנסת מנגנון הבורג בסוף התקופה הרומית שהחליף את משקולות האבן ובהמשך גם את הקורה. עם זאת דומה שבתי בד עם מכבש קורה ומשקולות המשיכו לשמש עד לתקופה המודרנית. חסרונם של הבתולות ומנגנון הבורג בבתי הבד בחורבת בינית מעידים על תאריכם: תקופת הברזל–התקופות הפרסית וההלניסטית. לעומת זאת, אגן הריסוק הפועל בסיבוב אינו מוכר מתקופת הברזל, שבה ריסקו את הזיתים בעזרת מעגילות או עלים. עד כה לא נמצאו כל דוגמאות המתוארכות לתקופה הפרסית. נראה שהטכנולוגיה הסיבובית הוכנסה לשימוש בתקופה ההלניסטית (Frankel 1999:69). התנועה הסיבובית באגן הריסוק הייתה יכולה להתבצע על ידי אדם או ביעילות יתר על ידי בהמה; אולם, כפי שהוסבר לעיל, השטח סביב אגן הריסוק מצומצם מכדי לשמש בהמה ולכן, אפשר שאגן הריסוק מייצג שלב קדום של הטכנולוגיה וככל הנראה, ייצור בקנה מידה מקומי ומצומצם. מאחר שאגן הריסוק נמצא קרוב לבתי הבד עם הקורה והמשקולות ורק כ-20 מ' מבית בד C, נראה שאגן הריסוק ובתי הבד היו בשימוש בעת ובעונה אחת. אפשר שהשלב הראשון של ריסוק הזיתים נעשה באגן הריסוק שהיה מתקן ציבורי משותף ואילו שלבי הפקת השמן נעשו בבתי הבד שהיו אולי בבעלות פרטית משפחתית ושם גם אוחסנה התוצרת. אם כך, ניתן לתארך את אגן הריסוק ובתי הבד הסמוכים לו לתקופה ההלניסטית. סממנים חשובים נוספים במתקני הכבישה מחורבת בינית הם העדר תכנון אחיד וסיום לא אחיד של החציבה המעידים אולי על ייצור פרטי או משפחתי שקדם לשיטות הייצור התעשייתיות שהתפתחו בתקופה הרומית. התיארוך לתקופה ההלניסטית מתאים לחרסים מהמאה הב' לפסה"נ שנמצאו במתקנים.
פרנקל (1999:62–66) הצביע על אזוריות בתי הבד מתקופת הברזל: לבתי הבד בדרום הארץ, כולל ביהודה, היה בור איגום מרכזי ואילו בצפון הארץ ולאורך החוף הפניקי נעשה שימוש נרחב בבורות איגום צדדיים. ההבדל הבסיסי הזה בין הצפון לדרום נמשך גם בתקופות ההלניסטית והרומית ולפיכך נראה שהופעתם של בורות איגום מהטיפוס הדרומי בבתי בד בצפון הארץ משקפת אולי את כניסתן של שיטות הפקת שמן יהודאיות לגליל. חשיפתם של בתי בד הלניסטיים עם בור איגום מרכזי מעלה את האפשרות שבחורבת בינית היה יישוב יהודי בתקופה ההלניסטית במחצית המאה הב' לפסה"נ, שקדם בהרבה לכיבוש הגליל על ידי החשמונאים המתוארך לשנת 104 לפסה"נ. להצעה זו השלכות חשובות לגבי תחילת היישוב היהודי בגליל שאולי תובהר בחפירות עתידיות בחורבת בינית.
אגן הריסוק הסיבובי ובתי הבד מטיפוס מכבש קורה ומשקולות בחורבת בינית מתוארכים ככל הנראה לתקופה ההלניסטית. ייחוסו של בור האיגום המרכזי לטיפוס הדרומי של בתי הבד עשוי להיות מוסבר בגל הגירה יהודאי בגליל התחתון במאה הב' לפסה"נ, קודם לכיבוש הגליל על ידי החשמונאים.