בשכבה III נמצא יסוד של קיר (W135; כ-1 מ' אורך חשיפה; איור 3) מאבני גזית בינוניות בכיוון צפון–דרום, המושתת על הקרקע. אל הקיר צמוד ממערב מסד גדול של אבני שדה גדולות ובינוניות (W136) שכיוונו מזרח–מערב. לשכבה זו שייך גם מצבור של טסרות קטנטנות שנמצאו מתחת לתשתית רצפת הפסיפס משכבה II. השכבה נחשפה בצמצום וללא ממצא קרמי ולכן אי אפשר לתארכה.

 

בשכבה IIB נחשף חלקו המערבי של המבנה (איור 4). נחפר חלק מחדר מאורך בציר מזרח–מערב שלו שלושה קירות: קיר מערבי (W103), קטע מקיר במזרח (W137) וקיר הסוגר את החדר מדרום (W107). החדר נמשך מזרחה מעבר לגבולות החפירה. החדר רוצף בפסיפס תעשייתי לבן שהשתמר גרוע בחלקו. קטעי הרצפה שהשתמרו טוב נמצאו בעיקר בחלק הצפוני של המבנה (איור 5). גם בחלק הדרומי-מערבי וגם בחלק הצפוני של החדר הובחנה מסגרת רצפת הפסיפס. בחלק הצפוני המסגרת ניגשת לקיר W137 מדרום ואף תוחמת אותו ממערב (איור 6). לרצפת הפסיפס תשתית המורכבת משני רבדים (איור 7): רובד של טיח לבן מתחת לאבני הפסיפס שנמרח והושתת על רובד של חלוקי נחל בגודל אגרוף. מתחת לחלוקים נמצאה אדמת מילוי חומה עם שברי גוף של קנקנים.
לקיר 103 (4 מ' אורך חשיפה; איורים 2 חתך 3–3, 8) חמישה נדבכים. הנדבך העליון שהשתמר שייך לשלב המאוחר של המבנה (שכבה IIA, להלן). מארבעת הנדבכים שמתחתיו שניים בנויים גזית ושני התחתונים בנויים מאבני שדה בינוניות. אל נדבך אבני הגזית העליון ניגשה ממערב תשתית לבנבנה (L112) מורכבת מאבני גיר קטנות (איורים 2 חתך 1–1, 9, 10), ככל הנראה חלק מתשתית רצפת חצר שהייתה מחוץ למבנה ממערב. התשתית הכילה חרסים המתוארכים לתקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ), בהם קערה מיובאת ומחופה אדום מטיפוס LRC3 (איור 11: 1), ושפות קנקני שק (איור 11: 6). בתשתית הלבנבנה נמצא מטבע ברונזה בהשתמרות טובה המתוארך לתקופה האומיית, מטבע אנונימי לאחר הרפורמה, 697–750 לסה"נ, טביעת רמלה (ר"ע 137007). שלושת הנדבכים התחתונים של קיר 103 הם נדבכי היסוד. נדבך היסוד התחתון של הקיר רוכב על קיר 135 משכבה III. בניית קיר 103 נעשתה ללא כל חומרי מליטה בכל שלביו ולליכוד האבנים נעשה שימוש באדמה.
בשכבה זו נמצאו חרסים המתוארכים ברובם למאות הה'–הז' לסה"נ: קערה מיובאת ומחופה אדום מטיפוס LRC10 (איור 11: 2), קערה מחופה אדום וממורקת עם שפה מקופלת החוצה וטין ורדרד מטיפוסEgyptian Red Slip H  (איור 11: 3), בסיס קערה מחופה וממורקת אדום מטיפוס קשה להגדרה אם כי אין ספק כי מקורו בקערות המיובאות המחופות וממורקות אדום (איור 11: 4), קערה פשוטה עם שפת מדף (איור 11: 5), קנקני שק (איור 11: 7–9), צוואר אמפורה (איור 11: 10), קנקן 'עזה' (איור 11: 11), בסיס קנקן 'עזה' (איור 11: 12) ושברי נרות (איור 11: 13, 14). הנר באיור 14:11 הוא מטיפוס נרות ה'מנורה' שראשיתם באמצע המאה הו' לסה"נ ושבר רעף (איור 11: 15). חרסים נוספים בני התקופה נמצאו במכלולים לא מוגדרים: שבר נוסף של נר מטיפוס ה'מנורה' (איור 11: 16) ושבר קטן של שפת קנקן או פך (איור 11: 17) הנושא עיטור בחריתה מאוד סכמטית של חלקה הימני של דמות אדם עם כתר הנושאת את ידיה הימנית כלפי מעלה, בתנוחת orans שהיא בדרך כלל דמות אישה הנושאת את כפות ידה אל על לתפילה.
 
לשכבהIIA  שייך הנדבך העליון של קיר 103 השונה מנדבכי הקיר שמתחתיו, אבניו קטנות יותר והוא נבנה בנטייה קלה מזרחה. לפיכך הנדבך העליון הוא תוספת מאוחרת ואינו שייך לקיר במקור.
קיר W102 סוגר את החדר מצפון וסביר כי הוא נבנה על גבי קיר משכבה IIB. במילויים השייכים לשכבה זו נמצאה קרמיקה המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה, למאות הט'–הי' לסה"נ: קערה פשוטה (איור 12: 1) מטין צלהב עם שפה נוטה פנימה, קערות מזוגגות (איור 12: 2, 3; בקערה 2 נמצא חור תיקון), קערה גדולה (איור 12: 4), מכסה של סיר בישול (איור 12: 5), שפת פך מטין צלהב (איור 12: 6), בסיס פך (איור 12: 7), ידית כפולה של פך מטין צלהב (איור 12: 8) ושפת קנקן (איור 12: 9).
 
בשכבה I נמצאו כ-18 קברים מטיפוס B בגאליה (חדשות ארכיאולוגיות 121), קרובים מאוד לפני השטח (כ-0.2 מ' מפני השטח):
L167, L165 ,L164 ,L160 ,L154–L145 ,L143–L140. זיהוים נעשה בעיקר על פי אבני גוויל בינוניות המסודרות בטור בציר מזרח–מערב וסביבן בדרך כלל אבני גוויל קטנות. חלק מאבני הכיסוי חסרות אך המתאר הכללי של כיסוי הקבר ברור: כל טור אבני גוויל הוא למעשה כיסוי לקבר ארגז (איור 13). כיסויי הקברים השתמרו גרוע. לעתים חסרות רוב אבני הכיסוי ורק חלק ממתאר אבני הגוויל הקטנות שהקיפו את אבני הכיסוי השתמרו ולעתים לא השתמר דבר מהכיסוי. נראה כי את אבני הכיסוי לקחו מקירות המבנה משכבה II. צפיפות הקברים ובצבוץ העצמות בפני השטח (איור 2, עיגולים כחולים קטנים) הייתה גדולה והעבודה הופסקה.
קבר אחד (L166) יוצא דופן בצורתו ושייך לתת-טיפוס A1 מגאליה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 121). במקום כיסוי אבני שדה הוצבה שורה של שבעה קנקני שק מן התקופה הממלוכית הסדורים בטור בכיוון מזרח–מערב (איור 14). הקנקנים השתמרו גרוע מאוד והונחו בניצב לציר האורך של הקבר, הם צמודים זה לזה, בסיסם לדרום ופתחם לצפון פרט לאחד שבסיסו לצפון. בגאליה נמצאו הפיות פונות לסירוגין צפונה ודרומה.
במפלס כיסויי האבן של הקברים ממערב לקבר 142 נתגלה קנקן באתרו מוקף באבני גוויל קטנות (איורים 15, 16). פי הקנקן פנה צפונה והיה מלא באדמת סחף ושתי עצמות זעירות לא מזוהות. הקנקן שייך כנראה לקבר (L142) ומתוארך לתקופה הממלוכית.
 
מחלקי המבנה שנחשף המתוארך לתקופה האומיית נראה כי זהו מבנה שאורכו בציר מזרח–מערב כ-10 מ' לפחות, הקיר הסוגר ממזרח נמצא כנראה מחוץ לגבולות החפירה. שיא הפעילות במבנה  היה בתקופה האומיית המאות הז'–הח' לסה"נ. בחפירות שנערכו בעבר (חדשות ארכיאולוגיות 116: 49–51) נמצאה גת ובתוכה אבן ריסוק גדולה של בית בד בשימוש משני ולפיכך סביר כי בקרבת מקום היה בית בד ואולי המבנה שייך למכלול בית בד שטרם נחשף. בתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ) המבנה שופץ וקירותיו עובו ובסופה ננטש האתר ונחרב ורק בתקופת הממלוכית הפך לבית קברות שבו נכרו הקברים לתוך מילוי התקופה העבאסית.              
תרומה חשובה של החפירה היא חשיפתו של בית קברות מן התקופה הממלוכית. עד כה ידועים במרכז מישור החוף של ארץ ישראל במשולש שבין תל אביב, רמלה ויבנה כשבעה בתי קברות שבהם הופיעו יחדיו שני טיפוסי הקברים: טיפוס שורות הקנקנים המכסים קברים וטיפוס קברים שכיסוים נעשה באבני שדה בינוניות (גאליה, הדר יוסף, אור יהודה, אזור, נס ציונה ושניים ברמלה; Gorzalczany A. 2009. A New Type of Cemetery from the Late Mamluk and Early Ottoman Periods from Central Israel. Levant 41: 223–237). אתר זה מצטרף לרשימתו של א' גורזלזני כאתר שמיני לבתי קברות המתוארכים לתקופה הממלוכית שבו ייצוג לשני טיפוסי כיסויי הקבורה. 
בשל ממדי החפירה המצומצמים מאוד גבולות בית הקברות אינם ידועים. צפיפות העצמות המבצבצות בשטח מעידה על קבורה צפופה (0.3 מ' בין קבר לקבר) ובמשך עשרות שנים.