בתחילת החפירה הנוכחית (כ-54 מ"ר) הוסרה מפני השטח שכבת פסולת מודרנית (כ-1.3 מ' עובי) בעזרת מחפרון. נחשפו שתי שכבות בנייה (איור 1). בשכבה I העליונה נחשף מבנה ובו חדרים אחדים שתוארך על פי הממצא בתוכו לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ). בשכבה II התחתונה נמצא קיר וכמה קטעי מילוי קטנים מתחת לרצפות של שכבה I שבהם חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית המאוחרת.

 

שכבה II: נחשף קיר אחד (W118; אורך 3.8 מ', רוחב 0.5 מ') בפינה הדרומית-מזרחית של החפירה. כיוון הקיר צפון-מזרח–דרום-מערב, באלכסון למבנה של שכבה I מעליו. הקיר הונח על שכבה דקה של אדמה (L126; עובי 0.1 מ') מעל סלע האם הטבעי ונבנה בקפידה משילוב של אבנים גדולות, בינוניות וקטנות (1–2 נדבכים, 0.3 מ' גובה; איור 2). נדבכו העליון שולב בשימוש משני בריצוף האבן (L107 ,L106)  של המבנה בשכבה I. קטע קטן של רצפת גיר כתוש (L106A) שהונח מעל שכבת האדמה (L126) ניגש לפן הדרומי-מזרחי של קיר 118 והיה בן זמנו. בפינה הצפונית-מערבית של החפירה, במרחק 6 מ' מקיר 118, נחשפה שורה של שלוש אבני בנייה שטוחות שכיוונה צפון-מערב–דרום-מזרח. גם שורה זו שולבה ברצפה (L114) של שכבה I, רצפת אדמה כבושה. נראה שגם שורת אבנים זו הייתה שריד של קיר נוסף במבנה משכבה II, אולם אין אפשרות לאשש זאת מאחר שרצפה 114 לא הוסרה. בכמה מקומות מתחת לרצפות המבנה של שכבה I ומעל סלע האם נחשפו קטעים קטנים של הצטברויות או מילויים

(L126 ,L125 ,L123 ,L122; עובי 0.25–0.40 מ'). כך מילויים 122 ו-123 נמצאו מתחת לרצפות (L117 ,L115), מילוי 125 נמצא מתחת לרצפות (L116 ,L108) ומילוי 126 נמצא מתחת לרצפות 102 ו-106A. בקטעי המילוי/הצטברות הללו נמצאו מעט חרסים, שברי כלי אבן, שברי זכוכית ומטבעות. במילוי 125 נמצאו שברים אחדים של שפות קנקני אגירה מחומר צלהב (איור 3: 1) המתוארכים לתקופה ההלניסטית המאוחרת ושברים אחדים מהתקופה הרומית–ביזנטית. במילוי 126 נמצאו שתי קערות Late Roman Phocean Red Slip Ware מטיפוס 10 של Hayes (איור 3: 2, 3) המתוארכים לסוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ  וסיר בישול כדורי ושפה נוטה החוצה (איור 3: 4), המתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ. במילוי 122 נמצאו ארבעה עליים מבזלת (איור 4: 1, 2) ובמילוי 123 נמצאו שברי זכוכית אחדים המתוארכים לתקופה האומיית (ר' גורין-רוזן להלן; איור 8: 1, 5, 6). זוהו שבעה מתשעת המטבעות שנמצאו במילויים 122, 123 ו-126, מה ארבעה מתוארכים למחצית המאה הד'–המאה הה' לסה"נ ושלושה לשלהי המאה הו' לסה"נ (ר' קול, להלן).

 

שכבה I: עיקר השרידים האדריכליים בחפירה הם משכבה זו. נחשף מבנה אחד ובו קטעים משישה חדרים (W121 ,W119 ,W113 ,W111–W109 ,W103; איורים 1, 5) התחומים בקירות אבן. קיר 121 הארוך שכיוונו מזרח–מערב (כ-7 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב), נבנה מנדבך אבני גיר מלבניות גדולות ומסותתות שהונחו על שכבת אבני גוויל קטנות (כ-0.2 מ' עובי) מעל סלע האם הטבעי (איור 6). במרכז הקיר הותקן פתח כניסה רחב עם אבן סף מסותתת וגדולה (1.45 מ' אורך). קירות 103, 110, 111, 113, ו-W124 שכיוונם צפון–דרום, ניגשו לקיר 121 בזווית ישרה ויצרו חלוקה של המבנה לשישה חדרים, שלושה מצפון לקיר ושלושה מדרום לו.  במעט המקומות שבהן הגיעה החפירה לסלע האם, ניתן היה להבחין שתחתית קיר 121 נמוכה מתחתית שאר הקירות בכ-0.1–0.2 מ', עדות לכך שקיר 121 נבנה לפני שאר הקירות. הקירות החוצים (0.5–0.6 מ' רוחב), נבנו בדומה לקיר 121 מנדבך אחד של אבנים גדולות, חלקן מלבניות, שהונחו מעל שכבת אבני גוויל קטנות. האבנים בקיר 111 הונחו לאורך ויצרו קיר מעט צר מהאחרים (0.4–0.5 מ' רוחב). רוב הקירות השתמרו לגובה נדבך אחד בלבד, ורק אבנים אחדות מהנדבך השני שרדו, למשל בקיר 103. לא נמצאו פתחים או אבני סף בקירות החוצים ואף לא חדר אחד נחשף בשלמותו בשל מגבלות החפירה. עם זאת ניתן לקבוע שרוחב שלושה מן החדרים היה 2.2–2.3 מ' ואורכם הגיע לפחות ל-4 מ'.

הרצפות השתמרו במרבית החדרים. שלושת החדרים הדרומיים (L107 ,L106 ,L104) רוצפו בקפידה בלוחות אבן גדולים (0.2–0.3 מ' גובה; ר' איור 6). גודל לוחות האבן אינו אחיד, חלקם ריבועיים (0.5x0.5 מ') ואחרים קטנים יותר. כפי שצוין לעיל, קיר 118 משכבה II הקדומה שולב ברצפות האבן של חדרים 106 ו-107 ורצפת טיח 106A הקדומה נוצלה בשימוש משני מבלי שכוסתה בלוחות אבן ריצוף. הרצפה בשלושת החדרים הצפוניים (L115/L117 ,L114 ו-L116) הייתה עשויה מאדמה מהודקת בשילוב מעט אבנים. אפשר ששורת האבנים שנחשפה בחדר 114 (W109) היא שריד של ספסל (איור 7) ואילו שורת אבנים אחרת (W119) היא שריד של קיר מחיצה שהפריד בין הרצפות של חדרים 115 ו-117.

שורת אבנים נוספת (L108) שימשה אולי ספסל או לחילופין הייתה שריד של רצפה מאוחרת עליונה, כיוון שהייתה גבוהה ב-0.25 מ' מעל רצפה 116. כמו כן, קטעי רצפת אדמה מהודקת (L102) שמפלסה דומה לזה של L108 נחשפו בחדרים הדרומיים של החפירה; אולי גם זו עדות לרצפה מאוחרת. טבון חרס (L101A) שנמצא במילוי מעל רצפה 117 (ר' איור 1: חתך 1–1) שייך אף הוא לשלב האחרון של המבנה.

בחדרים נמצאו חפצים וכלים אחדים מבזלת ששימשו להכנת מזון, בהם אבן עליונה של מטחנה ידנית מסתובבת במילוי מעל רצפה 117, שני אגנים גדולים תלת-רגליים, טבעת גדולה ושלושה עליים (לא צוירו). קוביית בזלת קטנה שימשה אולי משקולת (איור 4: 3).

במבנה נחשפו שני שברי פריטי שיש מיוחדים: חוליית עמוד מחורצת שנמצאה מעל שורת אבנים (L108; איור 4: 4) ושבר אבן מרובעת ומגולפת השייך לסורג עשוי מעשה סבכה שנמצא במילוי מעל רצפה 102 (איור 4: 5). פריטי שיש אלה אופייניים לכנסיות ביזנטיות.

מכלול כלי החרס שנמצא במבנה כולל שברים רבים של כלי צלהב עדינים, בעיקר קערות, חלקן מזוגגות בזיגוג אלקלי בצבעים צהוב, לבן וירוק (איור 3: 5–8) ופכים קטנים אחדים, חלקם מעוטרים בכדוריות מודבקות (איור 3: 9); אגן גדול ופתוח בעל עיטור סרוק עשוי מטין אפור צרוף היטב (איור 3: 10) ואגן אחר עשוי מטין אדום עם ליבה אפורה (איור 3: 11). כלי הבישול כוללים קערות בשול פתוחות שלהן ידיות אופקיות עם לחיצת בוהן מטין בצבע אדום כהה ובצדן הפנימי זיגוג חום כהה (איור 3: 12, 13) וסיר בישול סגור בעל צוואר גבוה, עשוי מטין אדום כהה (איור 3: 14). לשני כלים, קערה וקנקן,יש עיטור גיאומטרי אדום, צבוע במברשת (איור 3: 15, 16). לקנקן אחר, חום-אדמדם, יש צוואר גבוה ומצולע (איור 3: 17) ולנר עשוי בתבנית יש עיטור של סולם ומעגל (איור 3: 18). לרוב הכלים יש מקבילות באתרים מהתקופות האומיית והע'באסית, המאות הז'–הח' לסה"נ, למשל טבריה (Stacey D. 2004. Excavations at Tiberias, 1973–1974, The Early Islamic Periods [IAA Reports 21]. Jerusalem. Pp. 89–166). גם שברי הזכוכית שנמצאו במבנה מתוארכים לשתי תקופות אלה (ר' י' גורין-רוזן, להלן; איור 8).

במבנה לא נמצאו מטבעות, מלבד מטבע אחד מהמאה הד' לסה"נ מעל רצפה 107.

 

שטח החפירה המצומצם לא אפשר קבלת תמונה מקיפה של תוכנית המבנה. על פי מיקומו בגרעין הכפר הקדום והפריטים האדריכליים משיש, אפשר להציע שהייתה כנסייה בקרבת מקום ושרידי המבנה שנחשף שימשו אולי מנזר או בית חווה, הנלווה לכנסייה. סביר שהמבנה הוקם בשלהי התקופה הביזנטית והמשיך לשמש במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. אפשר שהמטבעות מהמאה הו' לסה"נ והקערות מטיפוס Late Roman Phocean Red Slip שנמצאו במילויים מתחת למבנה יכולים לתארך את מועד הקמת המבנה משכבה I לתקופה הביזנטית המאוחרת. לא נמצאה במבנה עדות לחורבן אלים והחרסים שנמצאו בו מעידים כי נעזב בסוף המאה הח' לסה"נ.

 

נראה כי אפשר להציע שהשרידים המצומצמים משכבה II הקדומה משקפים התיישבות מסוימת בשטח בתקופה ההלניסטית המאוחרת. למרות העדות המצומצמת, אפשר שהתיישבות זו המשיכה במהלך התקופה הרומית ועד לתקופה הביזנטית הקדומה (סוף המאה הד' או המאה הה' לסה"נ). אם כך, סביר להניח שאלה שרידים של הכפר כסלות הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו במאה הא' לסה"נ כגבול הדרומי של הגליל התחתון. המבנה המאוחר משכבה I הוקם כנראה בשלהי התקופה הביזנטית, במהלך המאה הו' לסה"נ, וייתכן שהיה חלק ממתחם של כנסייה, מנזר או בית חווה שהיו פעילים בתקופה האומיית ובראשית התקופה העבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ). שברי הפריטים האדריכליים משיש וכלי זכוכית הנדירים יחסית (להלן) תומכים בקיומה של כנסייה בסביבה הקרובה. על בסיס הנתונים הארכיאולוגיים בחפירה נראה שהמבנה נעזב במהלך התקופה העבאסית ושהשטח לא יושב יותר.

ראוי לציין שבביקורו של בגאטי בכפר (בגאטי 2001: 215) הוא הבחין בבסיסים ובחוליות עמודים בכיכר המסגד במרכז הכפר, והסיק שמקורם בכנסייה מהתקופה הביזנטית. הוא ציין שפרטניוס, בישוף של כפר בשם אקסלוס, שמזוהה עם אכסאל, השתתף במועצת ירושלים בשנת 536 לסה"נ. בגאטי הניח שהבישופות של אקסלוס/אכסאל לא נוסדה הרבה קודם לכן מאחר שאיננה מופיעה ברשימות רשמיות קדומות יותר, ואף לא נשארה כמרכז סמכות בישופי זמן ממושך בשל הכיבוש המוסלמי. האזכורים הכתובים הללו מחזקים את הבנת הממצאים הארכיאולוגיים מהחפירה.

 

כלי הזכוכית

יעל גורין-רוזן

נמצאו 63 שברים, מהם 36 שברי כלים הניתנים לזיהוי ולתיארוך (איור 8). כלים אלה מתוארכים בעיקר לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה.

ממצא הזכוכית מעניין מאחר שנכללים בו כלים פשוטים, מוכרים ונפוצים בני התקופה לצד כלים מעוטרים במגוון טכניקות, שחלקם פחות נפוצים. מכלולי זכוכית מתקופה זו מוכרים מחפירות בערים, למשל: טבריה, בית שאן, חמת גדר, קיסריה ורמלה, אך הם פחות מוכרים מהאזורים הכפריים של הגליל. לפיכך קבוצה זו היא דוגמה למכלול אסלאמי קדום שמקורו ביישוב כפרי בגליל התחתון.

הכלים המובהקים המייצגים את התקופה האומיית הם כלים המכונים כוס/קערה המאופיינים בשפה מעוגלת באש, מעט נוטה פנימה וגוף גלילי או חביתי (L105, לא צוירו). כלים אלה עוטרו במגוון אופנים בחוטים על קצה השפה או בציבוט אופקי ובמגוון תוספות, הכוללות גם ידיות אוזן זעירות דוגמת שברים (איור 8: 6, 7). כלים נוספים מן התקופה הם גביעי יין בעלי בסיס מעובה ונרות ממגוון טיפוסים. נמצאה שפה אחת של נר כזה (L123, איור 8: 1) נוטה פנימה ומקופלת חוצה. על קצה השפה שריד לידית. נרות עם שפה מקופלת חוצה ושלוש ידיות מאפיינים את התקופה הביזנטית, אך לרוב השפה זקופה או נוטה חוצה. שינוי כיוון השפה כלפי פנים מאפיין את הנרות המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה. קערה נוספת שממנה נותר שבר קטן של קצה השפה

(L107, איור 8: 2) מעוטרת בדגם צבוט דו-צדדי שהחל להופיע בתקופה האומיית והיה מאוד נפוץ בתקופה העבאסית. כלי נוסף עוטר בניפוח לדפוס, בדגם של שני מעגלים סביב מרכז הבסיס, שמהם יוצאות צלעות בדומה לקרני שמש. הצורה, הטכניקה, טיב הזכוכית ואופן העיבוד משייכים את השבר הזה לתקופה העבאסית (L108, איור 8: 3).

הבקבוקים הטיפוסיים לתקופה מאופיינים בשפה מקופלת פנימה, צוואר קצר וגוף כדורי או חביתי. בקבוק (L105, איור 8: 4) מייצג את אחת הגרסאות. הוא נמצא עם שפות כוסות/קערות האופייניים לתקופה האומיית; כך גם שבר בקבוק (L123, איור 8: 5) המעוטר בחוט גלי רחב על הצוואר או על שפת המשפך. שברים נוספים של בקבוקים מטיפוס זה נמצאו בלוקוסים נוספים (L120 ,L108). כלים אלה מתוארכים בעיקר למאות הז'–הח' לסה"נ.        

שבר (L123, איור 8: 6) עוטר בטכניקת ציבוט 'pinched decoration' אחרת. השבר שייך ככל הנראה לכוס/קערה מזכוכית בגוון ירוק-בקבוק ששימשה נר. נוסף על כך על גוף הכלי זיז בולט, דומה לידית מנוונת. ידית נוספת קטנה מאוד (L116, איור 8: 7) שייכת גם היא לקבוצה זו. ידיות דומות למס' 7 נמצאו בחפירות בבית שאן במכלולים מהתקופה האומיית ומהתקופה העבאסית-פאטימית (Hadad S. 2005. Islamic Glass Vessels from the Hebrew University Excavations at Bet Shean. Qedem Reports 8. Jerusalem. Pls. 21:394–396, 44:934–936). תופעה זו של הוספת זיזים וידיות אוזן קטנות ורחבות לקערות קטנות מוכרת בתקופה האסלאמית הקדומה; סביר להניח שכלים אלה שימשו נרות.

נוסף על הכלים נמצא שבר קטן מצמיד עשוי מזכוכית כהה שגונה לא ניתן לזיהוי, מעוטר בדגם סהרונים צפופים בפן החיצוני וברכס רוחבי עדין בפן הפנימי (L102, איור 8: 8). צמיד זה שייך לקבוצה שהוגדרה  Type B2dותוארכה לתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית ואף מאוחר יותר: "Tooled monochrome bracelet with vertical ribbing and with bulging inside section" (Spaer M. 1988. The Pre-Islamic Glass Bracelets of Palestine, JGS 30:55–56). בבית שאן נמצא צמיד כזה במכלול אומיי (Hadad 2005: Pl. 23:460). 

 

מטבעות

רוברט קול

בחפירה נמצאו 11 מטבעות, שבעה מתוכם זוהו בוודאות. כל המטבעות הם מן התקופה הביזנטית. המטבעות כוללים  ארבעה מטבעות נחושת קטנים שתאריכם המאות הד'–הה' לסה"נ (ר"ע 138939, 138941, 138942, 138945) ושלושה מטבעות נחושת מהמאה הו' לסה"נ (ר"ע 138940, 138943) שהמאוחר בהם הוא פלס גדול מנחושת של מוריס שנטבע במטבעה האימפריאלית של אנטיוכיה בשנה ה-13 לשלטונו (594/5; ר"ע 138944; איור 9).