המערה חצובה בסלע גיר רך. מסדרון מלבני חצוב (L100; מידות 0.90×2.45 מ'; איור 1) שרצפתו משופעת וכיוונו מערב–מזרח, מוביל אל פתח מקומר (0.5×0.9 מ'; כ-1.65 מ' מתחת לפני הסלע, ר' איור 1: חתך 1–1). אבן גולל מלבנית (0.65×1.00 מ') נמצאה בתוך חלל המערה, מצדו הפנימי של הפתח (ר' איור 1: חתך 2–2).

במערה חדר קבורה רבוע (L104; מידות 1.5×1.6 מ', 1.95 מ' גובה), תקרתו קמורה ומשתפלת מעט לדפנות המזרחית והמערבית. בשלוש דפנות של חדר הקבורה הובחנו מקמרים (L103–L101) ובהם שקתות קבורה חצובות. בין השקתות לבין חדר הקבורה מפרידות מחיצות אבן צרות (0.35 מ' רוחב), חלקן במצב השתמרות גרוע בגלל פריכות הסלע. לא הובחנו משכבי ראש.
בכל אחד מהמקמרים נמצאו שרידי עצמות אדם מתחת לשכבת גיר שהתגבשה מעל הנקברים (0.1 מ' עובי). השתמרות העצמות גרועה, אך אפשר לזהות שהן מייצגות לפחות פרט בוגר אחד בכל משכב. מין הפרטים אינו מזוהה. במקמר הצפוני, ליד הדופן המערבית שלו, הובחנו שרידי גולגולת וכן שן טוחנת עליונה ששחיקתה המתקדמת מעידה על פרט שגילו מעל ארבעים. אין אפשרות לאמוד את גיל שאר הפרטים. העצמות נמסרו לקבורה לנציג משרד הדתות.
 
בשתי העונות שבהן נחפרה המערה לא נמצא ממצא היכול לסייע בתיארוך השימוש בחדר הקבורה. סביר שהמערה נשדדה בעת העתיקה. קבורה בשקתות בתוך קברים חצובים שכיחה למן המאה הג' לסה"נ, ולכן המערה ככל הנראה מהתקופה הרומית המאוחרת או מהתקופה הביזנטית.