נחפר בור מים מטויח מימי הבית השני במדרון סלעי בצדו הדרומי-מערבי של התל. כדי לאפשר את חפירת הבור הוסרה תקרתו, הוסרו שכבות בנות זמננו באמצעות מחפרון ונעשה בו חתך עד לרצפתו (איור 2: חתך 1–1).

 
הבור (7 מ' קוטר, 5 מ' עומק, 245 מ"ק נפח; איור 2) הוא חלל קרסטי שנוצל לאגירת מים. הוא טויח בשכבה כפולה של טיח הידראולי לסתימת הסדקים הקרסטיים (איור 3). הטיח לא שרד בשלמותו ובכמה מקומות ניכרת שחיקה בדופנות הבור, אולי הסיבה להפסקת השימוש בו.
על רצפת הבור נחשפו כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ) ובהם קנקנים (איור 1:4–6) ושבר פך (איור 7:4). כמו כן התגלה על רצפת הבור ספל מצולע מאבן גיר (איורים 5, 6) המאפיין את היישוב היהודי בשלהי ימי הבית השני.
 

על פי הממצאים שהתגלו על רצפת הבור יש לתארך אותו לתקופה הרומית הקדומה. התיארוך קושר בין הבור ליישוב הכפרי שנמצא בעבר בחפירות רשות העתיקות ותוארך לתקופה זו. בור המים ומתקנים חקלאיים שנחשפו סמוך אליו הם כנראה חלק מאזור מלאכה וחקלאות שהיו בשולי היישוב, ומרכז היישוב היה ככל הנראה בראש התל. בשלב מסוים, כנראה בשלהי התקופה הרומית הקדומה, הפסיק הבור לשמש עקב שחיקה בטיח שאטם את דופנותיו.