החפירה נערכה במדרון שלוחה המשתפלת צפונה אל נחל זנוח, כ-3 ק"מ מצפון-מזרח לבית נטיף, כ-350 מ' מצפון-מזרח לח' אום א-ד'יאב, וכ-1.5 ק"מ מדרום-מזרח לתל זנוח (Dagan 2010:133–138, 258–261). כ-350 מ' צפונה נחפרו שרידי חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית (הרשאה מס' 6959-A). מצפון לשטח החפירה נחשפו מתקנים חקלאיים, ערמות סיקול, שומרה, שרידי קירות שדה קדומים ומודרניים וקולומבריום שחפירתו הופסקה בשל בעיית בטיחות (רישיונות מס' 391/2013-B-408/2013 ,B).

 
בחפירה הנוכחית הושלמה חפירת הקולומבריום (L100; איור 2). תקרת החדר נהרסה בעבודות כלי מכני לפני החפירה מטעמי בטיחות, בשל זיהוי סדקים. עם התקרה נהרסו כנראה חלקית גם הדפנות הדרומית והמזרחית. המתקן נחצב כולו בסלע גיר רך ובשתי הדפנות ששרדו אפשר להבחין בתאי קולומבריה. הכניסה המקורית אליו הייתה ככל הנראה בפיר אנכי (1.1 מ' קוטר הפתח, 2.08 מ' עומק) שנחצב בתקרתו והוביל אל חדר סגלגל (4.6 מ' קוטר, 3.2 מ' גובה). קרקעית החדר הייתה משטח הסלע המיושר שכוסה בשכבת טיח אפור (4–5 ס"מ עובי) המורכב מחוואר ואפר. הטיח כיסה גם את הדפנות הצפונית והמערבית עד לגובה של כ-0.8 מ' מעל הקרקעית ועד תחתית שורות התאים (איור 3). בחלק העליון של החלל לא זוהה טיח כלל.
בדופנות החדר נחצבו כוכים/תאים קטנים (כ-0.2 × 0.2  מ', 0.2 מ' עומק ממוצע; איורים 4, 5) וגדולים יותר (כ-0.3 × 0.3  מ', 0.2 מ' עומק). נראה כי התפוררות הסלע מנעה דיוק בחציבה. הכוכים חצובים בצפיפות רבה, אינם סדורים אף שהמרווח ביניהם כמעט קבוע. 
המתקן היה מלא עד תומו בעפר ובגושי סלע שמקורם בהתמוטטות תקרת החלל ודופנותיו. בתוכו נתגלה מעט ממצא קרמי שאינו אינדיקטיבי ועשרות אבני בנייה, בהם פריטים אדריכליים שהושלכו אל המתקן.
 
המתקן השתייך כנראה ליישוב או לבית חווה שהיה בקרבתו. זמנו או תאריך התקנתו לא הובררו בחפירה ועם זאת, מִחקר מתקני הקולומבריה נראה כי זמנו הוא התקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. בתקופות אלה ניכרת התיישבות ערה באזור רמת בית שמש ושפלת יהודה (Dagan 2011:265–274).